ראשון לציון על ביצה קס

עצמות וקליפין ותני לקולא בשם ב"ה. דוק מינה דבי"ט דקיל ואתי כו' אסיר לטלטולי ואפילו חזי לבהמה. ותדע דהרמב"ם פסק כרב נחמן דלהכי בי"ט פסק כרב יאודה בההיא דחיתוך נבילה לפני הכלבים שכתב בפ"ב די"ט וז"ל בהמה שמתה בי"ט אם היתה מסוכנת מעי"ט הרי זה מחתכה לפני הכלבים ואם לאו הואיל ולא היתה דעתו עליה ה"ז מוקצה ולא יזיזנה ממקומה ע"כ משמע דפסק כר"י בי"ט וכן כתב ה"ה ז"ל בשם ההלכות אדברי רבינו. ועיין מ"ש בפי' בגמרא דף כ"ז ובהל' שבת פרק כ"א שכתב וז"ל מחתכין את הדלועין כו' ואת הנבלה לפני הכלבים כו' ע"כ לא התנה שנתנבלה בע"ש או בשבת והיתה מסוכנת מערב י"ט משמע דבכל גוונא שרי וכר"ש דשרי במוקצה הגם דלא הוה דעתיה עילויה ובפר"א מהלכות שבת ג"כ מוכח דפסק כרב נחמן שפסק וז"ל ויש בי"ט מה שאין כן בשבת איסור מוקצה שהמוקצה אסור בי"ט ומותר בשבת מפני שיום טוב קל משבת אסרו בו המוקצה שמא יבואו לזלזל בו עכ"ל הרי להדיא דפסק כרב נחמן והגם דאשכחן ליה לרבינו דפסק כרבא בדין כבר כתבתי בריש מכלתין דלא הוו תרי פסקי דסתרן יע"ש. ומהשתא קשה אמאי לא אסר בי"ט נולד כה"ג הגם דחזי לבהמה כה"ג דסופלי דתמרי דפליגי בהו ר"י ור"ש דהגם דפסקינן כר"ש בשבת מכח סתם משנה דמסלקין מעל הטבלה בי"ט אסיר כר"י משום דקיל ולא אתי לזלזולי

ונראה דרבי' למד דין זה מסוגיין דהכא דבעי מיניה אביי מרב יוסף לר"י דאמר לכם ולא לכלבים הני סופלי לחיותא היכי שרינן כו' ע"כ האי בעייא סובלת שני דרכים אי אמרינן דמיירי דהני סופלי הופרשו מערב י"ט קשה מאי בעי והלא מוכן לבהמה מעי"ט מי איכא מאן דאסר והגם דר"י מיעט לבהמה היינו במלאכה כגון לתקן לה מאכל אבל לשדויי קמה מאי דמוכן לה מי איכא מאן דאסר והתו' תירצו דהני גרעיני לא חזו להדיא לבהמה אלא ע"י הדחק ודרכם ז"ל צריך חיזוק דקשה חדא מאן אמרה להא מלתא דלא חזו בלא תיקון. ותו אדרבא אנן קא חזינן דהגמלים אכלי לסופלי בלא שום תיקון שלא על ידי הדחק ואפי' את"ל דאיכא חיותא אחריני דלא אכלי להו הכי אלא ע"י הדחק עכ"ז מנל"ן דאהך חיותא קאי אביי ותו מנל"ן דמפליגינן במאי דחזי לבהמה אי הוי ע"י הדחק לשלא ע"י הדחק והסבר' נותנת דכל דחזי לבהמה ואוכלתואפי' אפי' כשהיא רעבה ואין לה מה לאכול מקרי חזי לכלבים ומכל הני טעמי אין דבריהם ז"ל מחוורים ועוד עיין בסמוך או סובל דברי אביי דמיירי באכלם בי"ט והגם מדברי התוס' דשלהי נוטל גם ממה שכתבו הכא בד"ה עושה אדם מוכח דמסקי דבעיית אביי דהכא היה בסופלי דאכלו תמרי בי"ט דהוה להו נולד לר' יהודה דאסר התם בשבת דף כ"ט וגם רמב"ן העלה בפי' הסוגייא דמיירי דנאכלו בי"ט אלא דאיהו ז"ל פי' דאביי לאו פרוכי פריך אלא שיולו שייל ורב יוסף דמשני ליה ס' דר' יהודה לא אסר גרעיני תמרה דהא מעיקרא גרעין והשתא גרעין ולא סבר מאי דקאמר הש"ס התם דמעיקרא מיכסו והשתא מיגלו כו' יעש"ד במלחמו'. וק"ל לדבריו מאי דעת אביי בההיא דר' יהודה דגרטני תמרה ממ"נ אי הוה סבר כרב יהודה אמר רב שאמרו משמו דהוו נולד א"כ מה מקום לשאלתו כיון דקיל"ן כר' יהודה בי"ט פשיטא דאסירי ומעיקרא לא הוה בעי ואי נמי ספוקי הוה מספקא ליה הכי הו"ל לשיולי לרב יוסף הני סופלי הוו נולד לר"י או לא והגם שיש לדחות גם על כל דחיה איכ' גבן פירכי ודברי התו' תמוהים אצלי דלפי מה שהעלו דהכא באכל תמרי בי"ט מיירי א"כ מה מקום לקושייתם ראשונ' אדברי אביי דאמר היכי שרינן ממה שאנו נותנין תבן וטלטול שער אפונים כההיא בהוכנו מערב י"ט ואם כוונתם ממשנת מטלטלין שער אפונים התם מיירי בשבת ובשבת קי"ל כר"ש ואביי בי"ט מיירי דהכי דייק במילתיה היכי שרינן בי"ט וכו' והגם דקאמר בתר הכי תינח בי"ט בשבת מאי כו' אפרשינה בסמוך בס"ד א"כ תי' דמקשה בפשיטות להתירא אדרבא הוה מקשה להיפך לאיסורא כר' יהודה והנכון אצלי לומר דדעת רמב"ם בפי' דגמרא הכין הוא דאביי הגם דידע פלוגת' דר"י ור"ש בסופלי אי שרו להסקה או לא לר"י אסיר משום נולד ולר"ש שרי מקשה שפיר עז"ה בשלמא לר' עקיבא דסובר דנפש דקאמר קרא בהמה ג"כ במשמ' כפ"ז תמרי וגרעי' הוו כשני מיני אוכלים דבוקים יחד ומוכנים הם מאתמול אלא לר"י הגלילי דשאני ליה נפש אדם מנפש בהמה א"כ הגרעינים לאו מוכני' נינהו כתמרי והו"ל נולד בי"ט ואפי' לר"ש דשרי להו בהסקה ה"ט משום דהא מיהא הסקה צרכי אדם היא ומזמין איניש בדעתיה כל דחזי ליה לאיניש אבל לבהמה אפשר דגם ר"ש יאסור והגם דשרא ר"ש לטלטול שער אפונין ועצמות וקליפין מעל השולחן בשבת ולר"ש ל"ש י"ט ל"ש שבת דהא אנן הוא דמחלקינן בהכי אבל לר"ש מאי דשרי בהאי שרי בהאי עם כל זה אית לן למימר דמוקצה כהאי חמור הוא דמעיקרא מיכסו והשתא מיגלו וכדאמר הש"ס בצרכיו' דהוצרך לאשמועינן גרעיני תמרה הגם דכבר אשמועינן קליפי אגוזים דהוה אמינא ה"מ קליפי אגוזים דמעיקרא מגלו וכו' אבל גרעיני תמרה כו' ע"כ. הרי דמוקצה כהאי גוונא חמור טפי ומנא לן דשרי ר"ש לבהמה לר"י הגלילי והגם דהתוס' כתבו התם בשבת בד"ה דאין זה חשיב חומרא כו' אביי לא סבר אלא כפשט' דתלמודא דמחלק במיכסו ומגלו וכו' ותמיהת אביי היא בין ביבשתא בין ברטיבתא דגם ביבשתא הגם דאמר, ר"ש דשרו להסקה והואיל וחזו להסקה חזו לשרויי לחיותא עכ"ז סוף סוף יקשה דהא קי"ל כר' יהודה בי"ט דקיל אלא כבר משני ליה רב יוסף הואיל וחזו להסקה הדר אקשי ליה רטיבתא ובשבת כו' והא ניחא ליה טפי לאקשויי מקושי' והא קיל"ן בי"ט כר' יהודה משום דמצי לומ' ליה לא היא דבהא מלתא קי"ל כר"ש אפי' בי"ט להכי אותביה קושיא אלימא ובתר דמשני ליה אגב ריפתא תו לא אצטריכינן להנהו שינויי דחזו להסקה ודחזו להסק גדול ואפילו תימא לר"י מטלטלין להו אגב ריפתא וכפום השתא סליק דינא מדברי אביי ורב יוסף דלא מטלטלין דבר דחזי לבהמא אלא אגב ריפתא ואתא תלמודא ואמר אהא מלתא ופליגא דריב"ל פי' דלריב"ל מטלטלין כל דחזי לבהמה אפי' שלא אגב ריפתא דאמר ריב"ל מזמנין את הגוי בשבת ואין מזמנין בי"ט שמא ירבה בשבילו ע"כ פי' והא היכא דאיכא שיורי כוסות דלא חזו אלא לבהמה בשלמא שיורי כוסות דישראל עצמן אמרי' לא סגי בלאו הכי אי נמי מטעמא אחרינא אלא לזמן לגוי והרי אי מזמנו אצטריך לטלטולי שיורי כוסות דגוי דלא חזו אלא לבהמ' הא ודאי דסובר דמאי דחזי לבהמה שרי ליה לטלטוליה וליכא למימר דה"נ משום דמטלטליה אגב ריפתא לא היא דלפום מאי דמסיק הש"ס הכא וכי עושין גרף של רעי לכתחילה ה"ה נמי נימא דלא מזמנינן לגוי כי היכי דנטלטל שיורי כוסות אגב כסא וכי שרי רוצה לומר לזמן לגוי ש"מ דסובר דמאי דחזי לבהמה לית ביה משום מוקצה דהא מלתא דשיורי כוסות הוי נולד טפי מגרעיני תמרה ואע"פ כן שרי ריב"ל דלא כרב יוסף ולהכי פסק רמב"ם דמלתא דחזייא לבהמה אפי' בי"ט הלכה כר"ש דשרי משום דפסק כריב"ל ובזה נסתלקה ג"כ תמיהת הפוסקים על רמב"ם ז"ל שפסק בההיא דבני חילא כו' ופסק כריב"ל לחושבם דופליגא קאי אדרב הונא דשרי בההיא דבני חילא ולמאי דכתי' לא קאי אדרב הונא אלא אדרב יוסף והרווחנו טעם גרעיני תמרה דאכל תמרי בי"ט דהוו נולד לר"י ולא אסרם רמב"ם בי"ט. ודע בהאי מלתא דחזי לבהמה לא מחמרינן בה בי"ט לגמרי והגם דאמר ר"נ י"ט דקיל כו' פסקינן כר"י דלא לכל אמרה רב נחמן דהא איכא הרבה מיני מוקצה דשרי בשבת. ושרי בי"ט ג"כ ואת"ל דלכל אמרה ר"נ לא פסקי' כוותיה במאי דקמן משום דאדכריה רבא למר שמואל ודרש כריב"ל והרב המגיד ישב דברי ופליגא באופן אחר יעש"ד וכבר תמהו עליו האחרונים ואנא דאמינא דדברי הרב צ"ע

שם גמרא ור"ה לטעמיה כו' אופין לו כו'. הרמב"ם ז"ל השמיט הא דר"ה מהלכותיו ומוחכא מלתא דסובר דלתנא דברייתא דקתני כיצד הוא עושה מקנה קמחו לא