ראשון לציון על ביצה קמב

דרשא כל עיקר ואי נמי דרשי לא מוקמו לה במידי דלצורך אכילת יום טוב דוקא ולהכי פריך עלה ליפלגו באבנים ודחי דבריו

ובזה יעמדו דברי הרמב"ם ז"ל על נכון מ"ש כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה בי"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מהוצאה והבערה כו' דוקא הוצאה והבערה הוא דשרי הגם דאין בהם צורך אכילה כל עיקר כגון להוציא ס"ת ותינוק מה צורך אכילה יש בזה ודכוותה בשאר מלאכות כגון המבשל לבהמה ולכלבים לא אמרינן בכה"ג מתוך ולקי עלה אי לאו טעמא דהואיל דחדית רבה במ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ט"ו ודע דדין הבערה ודין הוצאה כחדא נינהו דהגם דהבערה כתיב לא תבערו ביום השבת ובירושלמי מייתי פלוגתא דב"ש וב"ה ב"ה כפלוגתייהו הכא בהוצאה וז"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בשבת אין אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בי"ט ע"כ ולהכי השוה אותם הרמב"ם. ומה מאד יערב דרכינו שפי' דגם רב יוסף ושאר אמוראי מודים בדרשת ביום השבת דבזה לא קשיא לאמוראי מהא מתניתין ודוק וא"ת סוף סוף הא אינו שוחט עולת נדבה דליכא צורך אכילה כל עיקר בשלמא מבשל גיד נימא צורך אכילה מיקרי כמ"ש התו' אלא שוחט עולת נדבה אין בו צורך אכילה וא"כ נהי דלא מצי רמב"ם לכלול שאר מלאכו' בהדי דין מתוך דהוצאה משום דלא דמו סוף סוף הו"ל לאשמועינן דין שוחט עולת נדבה דלא לקי

ונראה לומר חדא מתרתי או דהא נמי אכילה קדושה היא דכתיב את קרבני לחמי לאשי אי נמי כל דלא אשמועינן דלקי ש"מ דלא לקי אלא דקשה דהא ממה שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות חגיגה הלכה ט' וז"ל מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות דכתיב אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מכלל דקרבין במועד כו' ע"כ. מוכח דדבר תורה אסור ליקרב בי"ט וא"כ שמעינן דלוקה אלא ודאי דהאמת הוא דהרמב"ם סובר כר"י בר אבדימי דמוקי למתניתין דהשוחט עולת נדבה בי"ט לוקה ב"ש היא טעמו הוא משום דסובר כהך תנא דאמר דב"ה סברי נדרים ונדבות וכמ"ש הרשב"א בחידושיו למסכת י"ט כתיבת יד והרמב"ם פסק כמ"ד דבית הלל סברי נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט ובזה שלל שפיר גם עולת נדבה דלא הותרה בי"ט ובזה מתדייקי שפיר דבריו כמין חומר דכל מלאכות אין מותרים אלא לצורך אכילה ובזה כלל המבשל גיד והמבשל נבילה וטריפה דצורך אכילה גם כן נינהו כדברי התוס' ושלל עולת נדבה ואפילו עולת חובה נשללת בדבריו אלא דהתירא דידה לאו מכח אך אשר יעשה לכל נפש אלא מקרא אחרינא כידוע ואמר חוץ מהוצאה והבערה אפי' אינם לצורך אכילה כגון להוציא מפתח וכיוצא שרי ומטעמי דכתיבנא. וא"ת והרי אמרינן בכתובות דף ז' וז"ל רב פפא משמיה דרבא אמר בשבת אסור לבעול בתחילה בי"ט שרי א"ל רב פפי לר' פפא מאי דעתיך מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה שלא לצורך כו' ע"כ א"כ מוכח דאמרינן מתוך אפילו במידי דלאו צורך אכילה לאו קושיא היא דהא מלתא דבועל בעילת מצוה אחשבוה כאוכל עצמו והראיה דקאמר התם דהא עדיפא מהמוגמר דאינו שוה לכל נפש אבל לבעול בתחי' הוי לחם אשר הוא אוכל. ומה שכתב הרמב"ם לפיכך מותר בי"ט להוציא קטן כו' איכא לספוקי בדעת הרב אם הוציא אבנים בי"ט אי אמרינן טעמא דפרט קטן הוא לומר אבל אבנים אסור מדרבנן או דלמא אסור מדאורייתא נמי

ונראה לדייק ממאי דכתב הרמב"ם בסדר זה לפיכך מותר בי"ט להוציא קטן וכו' ולא כתב עז"ה מתוך שהותרה הוצאה כו' הותרה שלא לצורך כגון להוציא קטן כו' דבזה היה נשמע שמה שאנו אומרים מתוך הוא בדרך זה דוקא בקטן כו' אבל הוצאת אבנים לא אמרינן בהו מתוך ולדרך זה יהיה איסור הוצאת אבנים מדאורייתא ולקי עלייהו ומדלא אמר הכין ואמר לפיכך משמע דדין מתוך הוא מותר מוחלט לכל ואפילו להוציא אבנים אלא דמה שאנו מחליטין בו ההתר הוא בקטן כו' אבל אבנים אסור מדרבנן והוא אומ' לפיכך מותר להוציא קטן אבל אבנים לא. אלא דאיכא למידק לדרך זה אמאי דקדק לומר הרמב"ם מתוך שהותרה כו' הותרה כו' אכילה דכיון דהתר זה דמתוך הוי אפילו אבנים הול"ל מתוך שהותרה כו' הותרה שלא לצורך ולא הול"ל תיבת אכילה הא לאו מלתא היא דהא אי הוה אמר הרמב"ם הותרה שלא לצורך היה בנשמע אפילו להוציא בשכר לגויים או להוציא אבנים לצורך בנין למחר ולא כן הוא דאין אנו מתירין אלא דצורכו בי"ט דוקא אבל שלא לצורך י"ט כל עיקר ודאי דאסור דבר תורה ולקי עליה אלא דחידותא דדינא דהוי בהוצאה והבערה הוי אפילו אינו באכילה אלא להוציא דברים שהוא צריך להם ביום טוב ואפילו אבנים אם הוצרך לישב עליהם ה"ז מוציא אלא דרבנן אסרום משום גדר י"ט נמצינו אומרים לסברת הרמב"ם דהוצאת אבנים שלא לצורך י"ט לוקה עליהם והוצאת אבנים לצורכו בי"ט בכל גוונא אינו לוקה אבל אסור מדרבנן ולדרך זה יתיישב מאי דפריך רב יוסף לס' רבה ליפליגו באבנים דלדעת רבה דסבר דלא אמרינן מתוך ופלוגתייהו דב"ש וב"ה הויא בקרא דביום השבת למר דריש ליה ולמר לא דריש ליה א"כ בשלמא אי אמרינן דלכ"ע לא שרי קרא אלא בצורכי אכילה אלא דב"ה סברי מתוך ומוסיפין להתיר אפילו הוצאה דאינה צורך אכילה וב"ש סברי לא אמרינן מתוך ודוקא צורכי אכילה ניחא אלא לדידך דב"ה דשרו הוצאת קטן הוא מטעם קרא דעקר לה לאיסור הוצאה בי"ט אם כן אפילו אבנים לבנין לשתרי דהא קרא שרי ליה

דף י"ג ע"ב גמרא כיצד מולל אביי וכו' כיצד מנפח כו' פרש"י כיצד מולל בי"ט דאמרינן לעיל כו' כיצד מנפח כדאמרינן לעיל כו' בשבת ע"כ הוכרח רש"י לפרש חדא בי"ט וחדא בשבת משום דבשבת לא אתמר התר מולל דנימא דעלה קאי והרמב"ם בפ"ג מהלכות י"ט כתב וז"ל מוללין מלילות ומפרכין קטניות בי"ט ומנפח על יד על יד בכל כחו ואפילו בקנון ותמחוי אבל לא בנפה כו' ע"כ. ובפרק כ"א מהלכות שבת כתב וז"ל המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יראה כדש כו' ע"כ. מוכח דמוקי ז"ל בשבת אבל בי"ט לא בעי שינוי כל עיקר וטעמו ז"ל חדא דלא לאוקומי רישא בי"ט וסיפא בשבת והגם דלא הוזכר התר מלילה בשבת ה"ק כיון דאסר תנא מלילה בשבת הבא למלול כיצד מולל ושרי כו' והכי תניא להדיא בשבת פ' מפנין דף קכ"ח וז"ל מולל ואוכל ובלבד וכו' ע"כ ויש מהפוסקים ז"ל שסוברים כדעת רש"י ומפרשי הך ברייתא במין מלילה אחרת והיינו לרכך האוכל כו' ואני תמה בדבר זה דאפילו תימא דאימוראי הוו מפרשי לה הכי להדיא היינו מקשים להם מנא לן לפרושי מולל דהכא בכה"ג ומולל דהכא בכה"ג ומה גם דלא אדכר במלתייהו הא מלתא ואנן נפרש פירושי' כהאי משום קצת דוחק דכיצד מולל דהכא שיכול להתפרש ג"כ לדרכינו ומה גם דכפי האמת מכיפיה מבריך מסיפ' דמלתיה דקאמר כיצד מנפח מוכח דבשבת קאי וטפי הוי דוחק לפרש רישא בי"ט וסיפא בשבת מדוחק כיצד מולל שאנו דוחקים לפרשה אם בא למלול אלא ודאי דכדברי הרמב"ם עקר וההלכות נמי הכי אוקמוה וגם הרשב"א גילה דעתו בתר הכי דנטה אחר הרי"ף והרמב"ם וכן עיקר

דף י"ד גמרא דכ"ע מיהא מלח בעי שינוי מ"ט ר"ה ור"ח חד אמר כל הקדירות בעו מלח וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל כו' לכאורה משמע דאין הלכה כשמואל חדא דכמה אימוראי פליגי עליה ותו דקי"ל הלכה כסתם משנה ועוד שמואל ור"י הלכה כר"י ור"י הוא דאמר הלכה כסתם משנה ומלתא פסיקתא היא לס' ר' יוחנן כדאיתא בחולין וכדכתיבנא במסכת מגילה דלר"י כל סתם משנה הלכה כוותה וא"כ הכא נמי הלכה כסתם משנה ודלא כשמואל אלא כיון דלדברי תנא דמתניתין משמע דמלח במדוך של אבן אסיר אפילו בהטיית המדוכה דאי לא תימא הכי אדמהדר לאבן של עץ ליפלוג בשל אבן עצמה אלא ודאי דשינוי זה דהטיה לאו שינוי