רי"ף שבת סז:

מילי דמשני והיכי משני יד על יד פירוש מעט מעט ומדקמתרצי' אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה ש"מ דהלכתא כוותיה:

ושוין שבוחשין את השתית בשבת ושותין זיתום המצרי ודוקא ברכה אבל בעבה לא ורכה נמי לא אמרן אלא דמשני היכי משני א"ר יוסף בחול נותן את החומץ ואח"כ נותן את השתית ובשבת נותן את השתית ואח"כ נותן את החומץ לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחי' לגבלא דבי נשא דקא גביל וספי להו לתורי פירוש מגבל המורסן בטש ביה אתא אבוה אשכחיה וא"ל הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב ומנו רבי ירמיה בר אבא גובלין ולא מספין ואי לא לקיט בלישניה מהלקטין יתיה וה"מ דמשני היכי משני אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי שתי וערב והא לא מערב שפיר א"ר יהודה מנערו לכלי אחר כלומר מוליך התרווד שתי וערב אבל אינו ממרס בידו ולא מסבב התרווד ואי לא מערב שפיר מנערו בכלי אחר:

כתיב אפנקסיה דזעירי אמרי' קמיה דרבי ומנו רבי חנינא מהו לגבל ואמר לי אסור מהו לפרק ואמר לי מותר אמר רב מנשיא חד קמי חד תרי קמי תרי ש"ד תלתא קמי תרי אסור רב יוסף אמר אפי' קביים עולא אמר אפילו כור ואפילו כוריים והלכתא כעולא:

מתני' (דף קנו:) מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר אם לא נתנבלה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן:

גמ' אמר עולא הלכה כרבי יהודה ואף רב סבר הלכה כר"י מדכרכי דזוזי דרב אסר ושמואל שרי ושמואל אמר הלכה כר"ש ואף זעירי סבר הלכה כר"ש ואף רבי יוחנן סבר הלכה כר"ש והלכתא בר"ש דקא אמרי' (דף קנז.) איפלגו בה רב אחא ורבינא חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר"ש לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר"ש בר ממוקצה מחמת איסור מאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפי' רבי שמעון מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד המחרישה וקיי"ל דכל היכא דפליג רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל:

מתני' מפירין נדרים בשבת ונשאלין * בגמ' ובס"י לנדרים את הנדרים שהן לצורך השבת ופוקקין את המאור ומודדין את המטלית ואת המקוה מעשה בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור