רי"ף שבת ה.

ממנו דין עונג שבת מאי תקנתיה ליתיב תעניתא על תעניתא ומפרשי לה רבנן בתענית חלום בלבד אבל תענית אחר אסור להתענות בשבת:

בתעניות ירושלמי ר' אחא ור' אבהו משום ר' יוסי בר חנינא אמרי אסור להתענות עד ו' שעות בשבת א"ר יוסי בר אבין מתני' היא קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא הוא לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה:

ואם התחילו אין מפסיקין וכו': והתני ליה רישא אין מפסיקין סיפא אתאן לד"ת דתניא חבירים שהיו עוסקים בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה א"ר יוחנן לא שנו אלא כגון רשב"י וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין בין לתפלה בין לק"ש:

מתני' לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמוסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה מהיכן התינוקות קורין אבל הוא לא יקרא כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה:

גמ' (דף יב.) תנא דבי שמואל יוצא אדם בתפליו ע"ש עם חשיכה מ"ט כיון דאמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפליו כל שעה ושעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (שמות כ״ח:ל״ח) והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהם כמה אזכרות על אחת כמה וכמה הלכך מדכר דכירי להו תניא חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשיכה. אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבת:

ולא יפלה את כליו פירוש לא יפלה אדם את כליו לאור הנר שמא יטה:

אמר רב יהודה אמר שמואל אפילו להבחין בין בגדו לבגדי אשתו לאור הנר לא.

אמר רבא לא אמרן אלא לבני מחוזא (דלבישי לבנים) אבל דבני חקלייתא מידע ידיעי ודבני מחוזא נמי לא אמרן אלא בזקנות אבל בילדות לא:

ת"ר אין פולין ברה"ר מפני הכבוד כיוצא בו א"ר יהודה ואמרי לה א"ר נחמיה אין עושין אפיקטוזין ברשות הרבים מפני הכבוד:

תנו רבנן המפלה את כלי מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג אבא שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול:

אמר רב הונא הלכתא מולל וזורק וזהו כבודו ואפילו בחול