רי"ף שבת ד:

וקא מסרהב קרי עליה רבי זירא (משלי כ״ח:ט׳) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ודוקא מי שתורתו אומנותו כדבעינן למימר קמן:

מאימתי התחלת הדין ר' יונה ור' ירמיה חד אמר משיתעטפו הדיינין וחד אמר משיתחילו בעלי דינין ולא פליגי הא דעסיקי ואתו בדינא והא דלא עסיקי ואתו בדינא:

ר' אמי ורבי אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא טפחו אעיבורא דדשא ואמרי מאן דאית ליה דינא ניעול וניתי:

רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי כולי יומא בדינא והוה קא חליש לבייהו תני להו חייא בר רב מדפתי (שמות י״ח:י״ג) ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו ותורה אימת היתה נעשית אלא לומר לך כל דיין ודיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כתיב הכא מן הבקר עד הערב וכתיב התם במעשה בראשית (בראשית א׳:ה׳) ויהי ערב ויהי בקר:

עד מתי יושבין בדין אמר רב ששת עד זמן סעודה והיא שעה ששית שהוא זמן מאכל ת"ח:

א"ר אדא בר אהבה מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ ודוקא במרחץ חדש שעדיין לא רחצו בו בני אדם אבל במרחץ ישן שרחצו בו בני אדם אסור להתפלל בו דתניא הנכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין יש שם ק"ש ותפלה ואין צריך לומר שאלת שלום ומניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ נכנס למקום שבני אדם מקצתן עומדין ערומים ומקצתן עומדין לבושים יש שם שאלת שלום ואין שם ק"ש ותפלה ואינו חולץ תפליו ואינו מניח לכתחלה מקום שבני אדם עומדין ערומים אין שם שאלת שלום ואין צ"ל ק"ש ותפלה וחולץ תפליו וא"צ לומר שאינו מניח (דף י:) מסייע ליה לרב המנונא דאמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ שנאמר (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום:

אמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב שרי ליה לאינש למימר הימנותא בבית הכסא ואע"ג דכתיב (דברים ז) האל הנאמן ההוא נאמן כמה דאת אמר אלהא מהימנא אבל שם גופיה לא איקרי נאמן.

והנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו והני מילי במתנה דעבידא לאיגלויי דכתיב (שמות ל״ד:כ״ט) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו אבל במתנה דלא עבידא לאיגלויי צריך לאודועיה דכתיב (שמות לא) לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר ליה הקב"ה למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני רוצה ליתנה לישראל לך והודיעם מכאן א"ר שמעון בן גמליאל כל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו במאי מודיע לה אמר רב פפא דשייף ליה מההוא מינא ואף על גב דשבת מילתא דעבידא לאיגלויי היא מתן שכרה לא עבידא לאיגלויי וה"מ מתנה לעשיר אבל מתנה לעני (משלי כ״א:י״ג-י״ד) מתן בסתר יכפה אף

ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב לבנו יוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים

(דף יא.) ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חריבה שנאמר (עזרא ט׳:ט׳) לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו פירוש כשם שהמרומם בית אלהינו מעמיד את חרבותיו כך מי שאינו מרומם בית אלהינו מחריב את העומד ולא אמרן אלא בבתי אבל בקושקשי ואברורי לית לן בה

ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת ואמר רב חסרא ובו ביום ואמר רב יוסף ואפי' בשבת רב אושעיא בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי עבדו ליה עיגלא תליתאה אמרו ליה נטעום מר מידי אמר להו בתעניתא יתיבנא אמרו ליה לוזפיה מר וליפרעיה מי לא סבר לה מר להא דאמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע אמר להו אנא בתענית חלום יתיבנא דאמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף אפילו בשבת ודוקא תענית חלום הוא דשרי בשבתא אבל תעניתא אחרינא לא וכי הא דגרסינן בפ' אין עומדין להתפלל א"ר אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה אמר רב נחמן וחוזרין ונפרעין