רי"ף שבת מד:

את התורה ושבשאר ארצות במה הם זוכין בשביל שמכבדין את השבת א"ר חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית אחד בלודקיא והביאו לפניו שולחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם וששה עשר שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וקיתוניות וכוסות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים כשהן מניחין אותה אומרים (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה וכשהן מסלקים אותה אומרים (תהילים קט״ו:ט״ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם אמרתי לו בני במה זכית לכך אמר לי קצב הייתי וכל בהמה נאה שמצאתי אמרתי זו לכבוד שבת אמרתי לו בני אשריך וברוך המקום שזיכך לכך:

גרסינן בפרק יום טוב שחל להיות ערב שבת (דף טז.) תאני רב תחליפא אבוה דרבנאי חוזאה ואמרי לה אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ועד ר"ה חוץ מהוצאות שבתות וי"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם מוסיף מוסיפין לו ואם פיחת פוחתין לו:

תניא אמרו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אמר זו לשבת למחר מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים ואומר (תהלים סח) ברוך ה' יום יום תנ"ה שמאי אומר מחד בשביך לשבתיך הלל אומר ברוך ה' יום יום:

(מכילתין דף קיט.) אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב (ישעיה נח) לקדוש ה' מכובד א"ל זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה וכבדתו רב אמר להקדים ושמואל אמר לאחר אמרו ליה דבי ר' ינאי לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בכל יומא ויומא בשרא וחמרא במאי נייקריניה אמר להו נישנייה אי רגיליתו לאקדומי אחריתו ואי רגיליתו לאחורי אקדימו רב ששת בקייטא מותיב להו לרבנן היכא דמטי שמשא בסיתוא מותיב להו היכא דמטי טולא כי היכי דלוקמן הייא ר' זירא הוה (דף קיט:) מהדר אזוגי דרבנן ואמר להו במטותא מינייכו דלא תחלוניה:

אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכולו דאמר רב המנונא כל האומר ויכולו כשהוא מתפלל מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תיקרי ויכולו אלא ויכלו:

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין את ידיהם על ראשו ואומרים לו (ישעיהו ו׳:ז׳) וסר עונך וחטאתך תכופר:

תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שיהיה לשבת אחרת כך ומלאך רע אומר בעל כרחו אמן ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שיהיה לשבת אחרת כך ומלאך טוב אומר בעל כרחו אמן א"ר אלעזר לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית:

אמר רבי חנינא לעולם יסדר אדם שולחנו למוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית:

חמין במ"ש מלוגמא פת חמה במ"ש מלוגמא ר' אבהו הוו עבדין ליה עיגלא תילתא באפוקי שבתא הוה אכיל מיניה כולייתא כי גדל אבימי בריה א"ל לאבוה למה לך לאפסודי כולי האי נשבוק עד מעלי שבתא שבקיה ואתא אריא ואכליה:

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא בבית שיש בה חלול שבת שנאמר (ירמיהו י״ז:כ״ז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא [וגו'] והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה מאי ולא תכבה אמר רב נחמן בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה:

מתני' (דף קכ.) מצילין סל מלא ככרות בשבת ואע"פ שיש בו מאה סעודות ועיגול של דבילה וחבית של יין ואומר לחבריו בואו והצילו לכם ואם היו פקחין עושין עמו חשבון אחר השבת להיכן מצילין אותו לחצר המעורבת בן בתירא אומר אף לשאינה מעורבת:

גמ' מצילין סל מלא ככרות והא תנא רישא ג' סעודות ותו לא אמר רב הונא לא קשיא כאן בבא להציל כאן בבא לקפל פירוש להציל בכלי אחד לקפל בב' ובג' כלים ר' אבא בר' זבדא אמר רב אידי ואידי בבא לקפל ול"ק כאן לאותה