רי"ף סט

ופרש ממנה טפח בלבד והניח השאר כרוך ממנו לאויר בלילה ולמחר כשזורח עליו השמש מותר למשוך שאר המחצלת לסכך על עצמו ועל בהמתן מפני חום השמש הואיל והיה ממנה טפח פרוש מערב שבת שהוא שיעור אהל כשפורש השאר אינו עושה אהל עראי לכתחלה אלא מוסיף על אהל הוא ושפיר

שטו שאלה מי שרוצה לעשות מלבוש כגון גינירא או דומה לה ורוצה לעשות תיקונם מפשתן כגון שיש עדיין בהרבה מקומות פרפין שדרכן לעשות אשורש בבל מקטורין שלהן ונקרא בלשון ערבי חליא ועכשיו מי שרוצה לעשות מלבוש כגון זאת או זולתם מצמר ולשום בו עדי המלבוש הפשתן ולתפרן במשי אם הוא מותר אם הוא אסור עיין בהרבה מקומות דבר זה

תשובה אין לי בענין זה מפורש מדברי רבותינו ז"ל יותר מזה שכתבו רבותינו התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ומשמע דשתי תכיפות הוי חיבור ובשבת אומר בענין מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך ואשרו אותו מטעם כלאים דחבלים כלומר שאם יהיה חבל אחד פשתים והאחד מצמר וכורך אותם על ידו ביחד והקשו על זה הדבר ואמרו אם נדין הכריכה כדין תכיפה הלא אמרה ההלכה התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואמר' לעיל ובלבד שלא יכרוך ומסקנא תרצי ובלבד שלא יכרוך ויקשור מפני שהכריכה והקשירה במקום תכיפה עומדת. ומכאן הוברר לנו שהתכיפה חיבור ועל זה הדרך אלו העדרילקין של מלבושים הנקרא אליה ואטרש בלעז ששאלת המתחברת בתפירה היא כלאים כמו החבלים שאם יקשור זה עם זה אסור לכרכו על ידו מפני שהן חבור. ושאלת עוד על פירוש שעטנז שוע טווי ונוז מהו שוע הוא דבר המתחבר ומתערב זה עם זה הרבה ואינו נפרד כמו הלבדין וזה השוע אסור והוא שמנפצין הצמר והפשתן ביחד וילבד אותם כעין הלבדין ויעשה מהן בגד אחד כמו שכתב במשנתנו הלבדין אסורין מפני שאין שועין. ופירוש שוע תרגום וטח את הבית ושועת ביתא. טווי הוא המטוה והוא שנמנין הצמר והפשתן ביחד וטוון אותו מעורב. ופירוש נוז הוא דבר מחובר ותלוי בדבר אחר כמו התפירה והאריגה ועשיית הגדילין והעבותות

שיז שאלה אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת וראיתי מי שפי' בזה בזמן שהספינ' גוששת למטה מעשר' טפחים ומשום גזרת תחומין נגעו בה

תשובה זה הענין אינו ברור אצלי שאם היה מטעם זה היה מפרי' אותו כך ומה שנ"ל בזה הוא מפני צער שיצטער משבת ואתי לאימנועי מעונג שבת לפי שכל עת שאדם מפליג בים דעתו משתנית עליו (דכתיב יחוגו וינועו כשכור וכו') והוא חוטא בעצמו כל שלשה ימים ולאחר שלשה ימים אינו חושש כל כך וכמו כן אמרו מטעם זה אין צדין על עיירות של עכ"ום פחות מג' ימים קודם דשבת לפי שטרוד המלחמה אין יוצא מן הלב אלא לאחר ג' ימים

שיח שאלה על האי קרא דכתיב לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת וכתיב בספר ירמיהו לא יספדו להם ולא יתגודדו ולא ולא יקרא להם אליו הוו עבדי הכי קשו קראי אהדדי

תשובה אנן לא חזינן דקשו קראי אהדדי אטו מי קאמר להו התגודדו ושימו קרחה דקשיין קראי אהדדי אלא הכי קאמר אותן דברים שהייתם עבדים עליהם צווי ועושים למיתיכם עכשיו אני אביא עליכם פורענות דלא מציתו למעבד להו ואין כאן קוש' כלל ומההוא קרא אחרינא איכא לאקשויי קרחי וגוזי על בני תענוגיך וגו' דהכא כתיב לא תתגודדו וכתיב קרחי וגוזי ופירוקא דהאי דאסר דחמנא גדידה וקריחה על מת הוא דאסר אבל על ח' לא אסר והאי קרחי וגוזי על החיים הוא דכתיב הרחיבי קרחתך כנמר גלו ממך

שיט שאלה לענין קיבת עכו"ם ואמרת דשמיע לך דאית דשרי דתמהת מהיכן שרי והא אנן מקצת טריפה אסרינן מקל וחומר דרבא וכו' וגם אנו תמהים עליך והלא סוף הדין פרקא דמתניתין קא פסקינן בהדיא והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבלה אבל בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת עכ"ום ובקיבת כשרה שינקה מן הטריפה מעמידין וכל שכן בקיבת טריפה שינקה מן הכשרה מ"ט דחלב המכונס בעור הקיבה פירשא בעלמא הוא והאי ק' ודרבא לדברי דמשנה הראשונה הוא דאית ליה קיבת נבילה אסורה אבל למשנה אחרונה כולהי עדיין וליכא ק"ו זה והיינו דאמר ל"ק כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה ומצינו באגדתין כאן קודם גזירה כאן לאחר גזירה ולאו הכי הוא אלא קודם חזרה ולאחר הזרה ומפרשה בענין אחר בענין שאל ר' ישמעאל את רבי יהושע מפני מה אסרו וכו חזר וא"ל מפני שמעמידין בקיבת עגלי עכ"ום וכו' זהו קודם חזרה ולאחר חזרה ושאלת לפרט לך ומשנה לא זזה ממקומה הכי פירושה כיון דאקשי אהא דתנן טריפה שינקה מן הטהור' קיבתה מותרת. מיהא דקתני רישא קיבת נבילה ושל עכ"ום אסורה ופריק רב חסדא ולא קם פירוקיה והדר פריק רבי יצחק ארבי יוחנן ל"ק הא דקתני רישא קיבת עכ"ום אסורה קודם חזרה שנאה רבי והדר חזא לטעמא דרבי יהושע אחר חזרה להתיר קיבת נבילה ותנא סיפא טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת דשמעינן מינה דקיבה נבילה שרי' ולא תוקמא לרישא דמתניתין אלא כדקיימא ומשנ' לא זזה ממקומה

ש"ך שאלה למה היתה תפילת המנחה משש שעות ולמעלה

תשובה עיקר דבר זה וטעמו לפי שתפילות כנגד תמידין תקנום וכתיב את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים מכי ינטו צללי ערב והוא משש שעות ולמעלה שהוא מנחה גדולה שנתקנה במקום תמיד של בין הערבים וכן שנינו תמיד נשחט משש ומחצה