רי"ף לט

ולא בדינם מהנים לו ולא מפסידין לו אבל ההפסד וההנאה הוא לבעל התביעה אשר התנהו אבל המורשה שכרו קצוב ואין לו שום הנאה והפסד לא בעדותם ולא בדינם. והוא הדין לאפוטרופוס שאין לו שום הנאה באפוטרופוסותו (דינו כן) אבל אם יש לו חלק בכל מה שיוציא מן הנתבע אין קרוביו יכולין להעיד בדין זה מפני שהן נהנין לו או מפסידין לו בחלק אשר יש לו וכן אינם יכולין לדין אלא אם יאות הוא והנתבע לשום אותם דיינין כדאמרינן נאמן על אבא וכו' ומי שיש לו עדים צריך הוא להשתמר מלהרשות אדם מקרובי העדים מפני שהוא מבטל עדותן בהרשאה זאת וכן הנתבע אשר לו עדים בפריעת הממון צריך הוא שלא יבא לדין עם המורשה שהוא קרוב לעדיו מפני שהוא מבטל עדותן כי כאשר העדים קרובים המהנים למורשה פסולין כן העדים הקרובים המפסידין עליו פסולין אלא אם יקנה מן המורשה שיהיה מקבל עליו עדות קרוביו

קנח שאלה לאה היו לה קרקעות עם ראובן לאמצע ומכרה אותם לדינה הפנויה ואחר כך מכרה אותם דינה לרחל ואכלה שלש שנים ואחר כך בקשה לחלוק עם ראובן והוציא ראובן שטר שקנה גם הוא אותן קרקעות מלאה וזמנו קודם לזמן שטרה של רחל ותבעה וחל את דינה והוציאה דינה את שטרה שקנתה מלאה וזמנו קודם לשטרו של ראובן ואמרה רחל הנה שטר דינה שמכרן לי קודם לשטר ראובן והשיב ראובן כי דינה זו הימה עומדת בשעת שקניתי מלאה וידעה שקניתיה ולא מחתה

תשובה כך ראינו שקניית ראובן אינה לפי משטר דינה מוקדם לשטר ראובן וזה שטעון ראובן כי דינה ידעה ולא מחתה אין מפסידין קנייתה כי השתיקה אינה מפסדת את הדין כאשר אמרו כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר בעולם אינה חזקה ללמדך שאין על השותק חזקה הילכך קניית רחל (קני') גמורה (היא) וכן הדין

קנט שאלה ראובן תבע שמעון בקרקע ומטלטלין בירושה וכפר שמעון בכל והעידו עליו עדים במקצת שאכלן עד שעה שמכרן וכיון שהוחזק לראובן הקרקע כזו העדות תבעו בה ובפירותיה ויש במקצת חצר בנויה היא היום ב"ד ארמאי ורוצה ראובן שיהיו שמין את החצר ויטול מה שהיא שוה היום ויטול פירותיה וכיון שראה שמעון שהדין עמם עליו העמיד עדים ונתן כל קרקעותיו לבניו במתנה ורוצה לישבע לו שאין עמו כלום וראובן אומר כי תביעתי היתה קדומה מיום עשרים וחמש שנים הילכך כל מה שנתן במתנה לאחר מכן אינו מועיל ושלי נתן ואין לו אדם בעולם בהם כלום היאך הדין

תשובה מה שהעידו בו העדים על שמעון מן הקרקעי והמטלטלין יחזיר לו את הכל ויחזיר לו כל מה שאכל ומה שאכלו הארמאי להם אין מחזיר כשאמרו כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה ומה שנתן שמעון לבניו במתנה אין מן הדין שיטרוף אותם ראובן אע"פ שהוא מקרקעי לפי שאין לו שטר בכל מה שתבעו בו אלא מלוה על פה הוא כמו שכתוב המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין וכן הדין

קס שאלה ראובן מת והניח שלשה בנים והאחד קטן והניח להם חצר ומטלטלין מכרו השנים החצר במאה וחמשים זהובים והוציאו עליו בפרנסתו חלקו מן החצר ומן המטלטלין וכשהגדיל הקטן תבע הקונה בשליש החצר אמרו לו אחיו אנו מכרנו אותה בפרנסתך אמר הקטן החצר ירושה מאבי ואין עלי ממה שמכרתם כלום היה לכם להוציא עלי מן המטלטלין או היה לכם להניח אותי וישראל היו מפרנסים אותי מקופה של צדקה

תשובה נראה לי אם זה הנער סמוך עם אחיו והם המוציאים עליו פרנסה מכירתם גמורה אלא שצריך שתהא המכירה בשיוויה בלא פחות כדין כל השלוח' והאפוטרופוסים כמו שכתבו יתומים שסמכו אצל בעל הבית חייב לעשר פירותיהן. ואמרו בתלמוד הנהו יתמי דהוי סמכי גבי ההיא סבתא והויא להו תורתא שקלה זבינתא ניהלייהו אתו קרוביה קמיה דרב נחמן אמרו לה מאי עבידתא דמזבנא אמר' להם יתומים שסמכו אבל בעל הבית תנן והא ביקר ברשתיה דבעל הבית הלכך אם מכירתם זו בשוה אין לזה הקטן כלום כן הדין

קסא שאלה ראובן מת והניח שלשה בנים והאחד קטן והניח להם חצר ומטלטלין מכרו השנים החצר במאה וחמשים זהובים והוציאו עליו בפרנסתו חלקו מן החצר ומן המטלטלין וכשהגדיל הקטן טען כי החמשים זהובים שהן חלקו של חצר קנו בהן אחיו חצר והיו משכירין אותה בעשר זהובים בכל שנה וטוען כי היו משכירין חצירו האחרת שירש אותה מאמו בעשר זהובי' בכל שנה וטען כי אביו הניח מטלטלין שוה חמש מאות זהובים ולאחר כן מכרו אותה חצר שקנו בחמשים זהובים בששים זהובים והוא תובעם עכשיו באלו הששים זהובים ובחלק המטלטלין ובשכירות החצר בכל שנה ורוצה להשביעם שאביהם לא הניח להם יותר מזה והאחין טוענין כי אין לנו בממונך אבל אם מכרנו החצר פרנסנו אותך בדמיה וטוענין כי החצר שירש מאמו לא השכירו אותה כי אם בארבע זהובים ואביהם לא הניח להם יותר מן אלו המטלטלין אלא שלשה זהובים ושחלקו מן החצר עם חלקו מן המטלטלין הוציאו עליו בפרנסה

תשובה אם חצר זו שקנו אותה בחמשים זהובים מכלל מאה וחמשים שהן דמי החצר השבח לאמצע כמו שכתוב במשנה השביחו גדולים השבח לאמצע