רי"ף לז

וזהו שכתב' דהלכה אף במימין שבסתר אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה בקרובותיו אין דנין דין זה אלא באותה שהזכירה ההלכה בלבד ואפילו בעבדים ושפחות אין דנין י וטעמא דמלתא שאי אפשר לו לאדם שיאמר אקח אשה זו ואח"כ אבדק אותה כמו שעושה במקח ומשום כן צריך לבדוק בקרובותיו ואינו יכול לטעון דאמרינן אלמלא שבדק אותה בקרובותיו לא היה נושא אותה ולא היה שדי זוזי בכדי וכיון שנשא אותה אמרינן ודאי בדק והודיעוהו קרובותיו במום זה וניפייס תדע שהמומין שאין ניכרין לקרובות (כמו שמכוין שאם שבע למכירה) אלא כשעת בעילה ואילונית שיכול הוא לטעון תצא בלא כתובה אבל העבדים והשפחות וכל מקח שבודק ואחר כך נותן הדמים אמרינן כל אום שהיא בראי' בעלמ' אמרינן כבר ראה וכיפיי' אבל אבל (אם) צריכין לבקיאין ואין ראיי' הלוקח מועיל בה יכול הוא לטעון ולא אמרי' ראה וניפייס דהא לא הכיר שאין דרך בני אדם להראו' המקח למי שהוא בקי אלא סומך על דעתו הילכך לא אמרינן בחצירו' בדיק' על ידי שכנים שהרי הוא בעצמו יכול לראות מה שאין כן באשה ועוד שמא החמירו בבת ישראל שלא ינהגו בה מנהג הפקר כעבדים ומה ששאלת באיזה מום בטל המקח לא הזכירו רבותינו ז"ל בחצירות מומין כמו שהזכירו באדם הילכך חזינן כל מידי דקפד' עלה אינשי הרי זה יבטל בו המקח. ומה ששאלת לענין השכירות כשיבטל המקח דין זה חוזר לענין ההלכה שאמר' גברא דלא עביד למיגר וביתא דלא עבידא לאוגורו ואם כן הוא אינו נותן שכירות ואם לאו נותן שכירות. ומה ששאלת אם יש לדבר זמן קצוב ואין לו) אלא כל זמן שמתגלה לו המומין יש לו לתבוע. וזה שאמרת שיש בדבר הפסד על המוכר משום יוקרא וזולא ההוא לא חיישינן ליה דמוכר אפסיד אנפשיה דהוה ליה לאודועי במומין שבסתר ואי לא היה ידע איהו נמי להנך מומין הוה ליה לאתנויי עליה דלית ליה למיקם עליה במום כלל בין בסתר בין בגלוי

קנד שאלה ראובן נתרעם על שנים שהלוה להם וכפר האחד והודה השני שהוא וחבירו חייבים בהלואה זה שכפר יש מן הדין לחייבו שבועה בעדות השני שמעיד עליו שהוא חייב לו יו לא וכן אם יהיו הנתבעים שלשה וכפר אחד מהם והודו השנים עליו ועל עצמן אותו שכפר יתחייב ממון על פיהם או לא

תשובה אם אותו ממון לקחו אותו בתורת שותפות נעשית אחראין זה לזה וזה שהודה יתחייב בכל ואין מקבלין עדותו על חבירו מפני שנוגע בעדו' ואמרו רבותינו ז"ל וכחש בעמיתו פרט למכחיש לאחד מן השותפין איתמר בירושלמי אמר רבי יוסא הדא אמרא שנים חלוו מאחד אע"ג דלא כתבין ררבחין זה לזה וה"ה אם יהיו שלשה או יותר אחראין וערבאין זה לזה מנאי יצחק ב"י אלפאס

קנה שאלה ראובן הוציא שטר על שלשה שמעון ולוי ויהודה שיש לו חוב אצלם וטענו ואמרו שפרעו היפטר שמעון בעדים לוי ויהודה וכן כל אחד ואחד מהם

תשובה אם כל אחד ואחד מהם חייב עשר זהובים בעצמו ואין לחבירו שותפות בהן עדות כל אחד מהם על חבירו כפירה היא אם טען שפרע ולא חיישינן לגומלין לפי שאין אחד מהם נוגע בעדותו וכן אמר' בזמן שמעידין זה את זה הרי לו נאמנים

קנו שאלה קיימא לן דאין נפרעין מן הערב תחלה ואמר שמואל דד"ר וכולהו עכ"ום בתר ערבא אזל כשיוציא מלוה מן הערב כלום בדיני עכ"ום או יודה לו ויכתוב עליו שטר חוב בשמו שחייב לו כך וכך זהובים יכול הוא להוציאו מידו או להפטר בדיני ישראל כגון דמסר מודעא על ההוא מעשה ואם כבר הוה איתיה ללוה והשתא ליתיה דינא מאי ואם יתחייב והוציאו יורשיו המודעא ולא כתיב ביה בר מן הכי אנן סהדו ידעי' ביה בפלוני דתבעיה לפלוני בדיני עכ"ום ובא עם שוטרי השופט להשביעו וכשבא להשביעו אמר ראובן הוי יודע שהזהובים הללו הם שערבתם לאבי פלוני ויש עליך שטר בככה וא"ל הערב פלוני זה שאתה אומר שאני ערב בו מת מכמה שנים ואיני יודע מה היה הראני השטר אולי אני זוכר את המעשה אמר לו אן זה לאחר שתשבע אוציאו ואתבע ממך ומתוך כך כתב לו על עצמו באותן הזהובים שתבעו ואנחנו עדים יודעים כי (אמת) ערב זה אנוס היה כי החליצוהו השוטרים לאמר השבע (או) תן לו כגון זה מי בטיל שטרא או לא ולא עוד אלא שפלוני זה התובע אמר לו ולא תבעתיו בדיני עכו"ם אלא מה שהוא חייב בדיני ישראל תדע דהא הוא לא טעין במאי דטעני' יורשין אלה מה שהוא אומר כי פלוני שאתה אומר לי שאני ערב בו מת מכמה שנים מה יש מן הדין לכל אלו

תשובה התבוננו בדברי השאלה והיא מסותמת וראינו תורף השאלה על כתב מודעא זה היה לבטל את השטר אשר נכתב על הערב והתבוננו בו היטב ולא היה כדאי לבטל את הפטר (בשביל) שאינו אונם מוכיח שלא אמרו העדי' כי אם האיצו בו שוטרי השופט והחליצוהו לישבע או ליתן וכל מי שמאיצום בו לישבע אין בו אונס כי לא נחוש בתביעה שאם אין עליו אין חייב לתתו ולא יחוש אם ישבע ואם אין יודע היש עליו כלום אין עליו כלום שהרי העכו"ם האלו באמת אומר דד"ר כך הן נשבעין ומי שאינו יודע אם יש עלי ודאי באמת היה נשבע דאמרינן מכה לי בידך והלה אומר איני יודע וכו' וקיימא לן כרב נחמן דאמר פטור ואינו חייב אלא בהא לצאת ידי שמים וכי האי מלתא לא הוי אונס לבטולי שטרא דמאונו אלא היה לו לומר לבעל דינו בצנעה כשאמר איני זוכר