רי"ף בבא מציעא סד:

מאתים חזינן אי לכולי עלמא קא מוזיל ומזבין יהיב ליה מאה ואי לא יהיב ליה מאתים זבן במאתים ושויא מאה סבור מיניה מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דר"נ אין אונאה לקרקעות זבן גריוא דארעא בי מצעי נכסיה חזינא אי עידית היא אי זבורית היא זביניה זביני (דף קח:) ואי לא איערומי קא מערים מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא אמר אמימר ואי כתב בה אחריות אית בה משום דינא דבר מיצרא דאמרינן האי מזבן קא זבין לה ומשום הכי כתב בה אחריות והאי דכתבה בשם מתנה איערומי הוא דקא מערים משום דינא דבר מיצרא ודינא הוא דחזינן כמה שויא ויהיב ליה בר מיצרא ונחית לארעא

ואי אודי דמזבן זבנה והא דכתיב ליה משום מתנה משום דינא דבר מיצרא הוא דעבד הכי ואמר בכך וכך זבנתה וליכא סהדי דידעי בכמה זבנה מסתברא לן דמשתבע ושקיל הואיל וכשליחא הוא לגבי בר מיצרא והיכא דכתב ביה בשטר מתנה וקבילית ליה לפלוני דנא אחריות מתנתא דא דאי נפקא מחמתי מידיה יהיבנא ליה כך וכך זוזי וארעא לא שויא ההוא שיעורה [אע"ג] דלא קא מודה דמזבן זבנה לא שקיל ליה בר מיצרא אלא בדמי דקביל עליה מרי ארעא דמה נפשך אי במתנה יהבה ניהליה מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא ואי מיזבן קא זבנה מיניה לא עביד איניש דמקבל על נפשיה לחבריה מאי דלא קא שקיל מיניה

ומסתייע האי סברא מהא דאמרינן זבן במאתים ושויא מאה אלמא עביד איניש דזבין קרקע דשויה מאה במאתים ואי ניחא ליה לבר מיצרא למישקליה בהנהו דמי שקיל ואי לא לא הילכך אי יהיב לזה בר מיצרא כוליה דמי דקבל עליה מרי ארעא שקיל ואי לא לא שקיל מכר כל נכסיו לאחד לית בה משום דינא דבר מיצרא לבעלים הראשונים לית בה משום דינא דבר מיצרא זבן מכותי וזבין לכותי לית בה משום דינא דבר מיצרא זבן מכותי א"ל אריא אברחי לך ממיצרך זבין לכותי כותי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקבל