רי"ף בבא קמא יב:

בבבל אימא לי איזה גופיה דעובדא היכי הוה אמר ליה דההיא גורגותא דבי תרי דכל יומא הוה דלי חד מינייהו יומא חד אזל חד מינייהו וקא דלי ביומא דחבריה אמר ליה יומא דילי הוא לא אשגח ביה שקל פנדא דמרא מחייה אמר ליה למחייה במאה פנדאי דמרא אפילו למ"ד לא עביד איניש דינא לנפשיה במקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה דאיתמר רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה היכא דאיכא פסידא כולי עלמא לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה כי פליגי היכא דליכא פסידא רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה כיון דליכא פסידא ליזיל לקמי דיינא רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה דכיון דדינא קעביד אמר לא מצינא דאיטרח:

והלכה כרב נחמן דקי"ל (כתובות דף יג.) הלכה כרב נחמן בדיני:

האי דקאמר לרכובה שלש וכו' קמפרשי רבנן דהני דמי צער בלחוד הוא לבד מדמי בושת ורבנן אחריני אמרי האי דמי הכל הוא ומסייעי' להאי מימרא ממעשה חנן בישא (דף לז.) דלא חייביה אלא פלגא דזוזא דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע דהוא פלגא דזוזא ואנן הכי סבירא לן:

נשברה כדו ברה"ר וכו' (דף כח:) מתניתין מני רבי מאיר היא דסבר נתקל פושע הוא אבל חכמים אומרים נתקל אונס הוא ולפיכך פטור דתניא נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב [בהזיקן] וחכמים אומרים (דף כט.) פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ומודים חכמים לר' מאיר באבנו סכינו ומשאו שהניחן [בראש הגג] ונפלו ברוח מצויה והזיקו שחייב ומודה ר"מ לחכמים במעלה קנקנים לגג על מנת לנגבן ונפלו ברוח שאינה