חדושי הר"י מיגאש על שבועות מג:

הא דאמר שמואל האי מאן דאוזפי לחבריה אלפא זוזי ואנח ליה קתא דמגלא עילויה אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי וכו' ליתא דהא דאמר בדלא שוי שיעור זוזי דכולי עלמא לא פליגי דלית להו דשמואל ואוקימנא לפלוגתא דרבי אליעזר ור"ע דבדשוה שיעור זוזי קמפלגי רב אליעזר סבר אע"ג דשוה שיעור זוזי לא קני משכון וכיון שכן אם אבד לא מחייב מידי ור"ע סבר קני משכון ואם אבד אבדו מעותיו.

ואמרינן לימא בדרבי יצחק קא מפלגי דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה וכו' ומהדרינן כי אמר ר' יצחק שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל במשכנו בשעת הלואתו לא אמר כלומר משום דעיקר קרא דרבי יצחק שלא בשעת הלואתו כתיב דהכין כתיב כי תשה ברעך משאת מאומה וגומר עד ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה ועוד דכיון שלא בשעת הלואתו משכנו הוי עליה שומר שכר דהא ההלואה איתא גבי לוה בלי משכון והשתא הוא דשקיל ליה המלוה למשכון מיניה הילכך בההיא הנאה דקא מנטר ליה ממוניה במשכון דקא שקיל ליה מיניה הוי עליה שומר שכר ומשום הכי אמרינן כי קאמר רבי יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל במשכנו בשעת הלואתו לא אמר פי' דאכתי לא נפק ממוניה מתותי ידיה כי היכי דנימא בההיא הנאה דהא מינטר ליה ממוניה הוי אמשכון שומר שכיר:

ואקשינן אם כן קשיא לרבנן דהא התם במס' גיטין דף ל"ז ע"א אמרינן תנו רבנן המלוה את חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו אין משמטין דהתם בשעת הלואתו משכנו ואמרינן שאני משכון דקני ליה כרבי יצחק אלמא מימריה דרבי יצחק בין במשכנו בשעת הלואתו בין במשכנו שלא בשעת הלואתו היא אלא לעולם רבי יצחק בתרויהו אמר ובמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק מהאי טעמא דאמרינן כי פליגי כשמשכנו בשעת הלואתו דלא כתיב ביה קרא ועוד דלית ליה למלוה הנאה בנטילת ההוא משכון דהא ממוניה אכתי גביה ניהו ואיכא למימר דלזכרון דברים בעלמא שקליה ולאו למיקנה ליה כדרבי יצחק כי היכי דניהוי עליה שומר שכר ר"ע סבר אע"ג דלית ליה הנאה מהאי אנפא אית ליה הנאה מאנפא אחרינא משום דכיון דמצוה קא עביד בההיא הנאה דלא קא בעי למיתב ריפתא לעניא דאמר מר העוסק במצוה פטור מן המצוה הוי עליה שומר שכר והאי מלוה אע"ג דקא שקיל משכון מצוה קא עביד דמלוה צריך משכון.

ור"א סבר מלוה לא צריך משכון והאי כיון דקא שקיל משכון לאו מצוה קא עביד וכיון דלאו מצוה קא עביד לא מיפטר מלמיתב ריפתא לעניא ולית ליה הנאה מהאי משכון מידי הילכך שומר חנם הוי ולאו שומר שכר והלכה כר"ע דקיימא לן הלכתא כר"ע מחבירו ועוד דהא סתם לן תנא כוותיה במתני' דהכא דתנן המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון דהתם ודאי ליכא למימר דשלא בשעת הלואתו משכנו דהא המלוה את חברו על המשכון קתני דמשמע דבשעת הלואתו משכנו וקתני סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור וטעמא דמילתא משום דכיון דקאמר דהמשכון היה שוה כנגד המעות הא לא אודי ליה במידי אלמא כיון דאבד המשכון אבדו מעותיו כר"ע ובמס' ב"מ (דף פ' ע"ב) נמי סתם לן תנא כוותיה דתנן הלוהו על המשכון שומר שכר וקיימא לן סתם דמתני' ומחלוקת דברייתא הלכתא כסתם מתני' ואף על גב דקא פליג התם רבי יהודה כי פליג בענין הלוהו מעות והלוהו פירות אבל בהאי אנפא לא פליג וכיון שכן הויא לה סתמא ועוד מדאמרינן התם אם כן הויא לה מתני' דלא כר"ע אלא מתני' דלא כרבי אליעזר שמעינן דהלכתא כר"ע ומשום הכי מהדרינן לאוקמה למתני' כותיה ודלא כרבי אליעזר.

נקיטינן השתא דהמלוה על המשכון לא שנא משכנו בשעת הלואתו לא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו לא שנא הלוהו פירות לא שנא הלוהו מעות לעול' שומר שכר הוי וכיון שכן אם נגנב או אם נאבד המשכון כנגד החוב פטור הלוה מלשלם למלוה ואם המשכון יתר על החוב חייב המלוה לשלם ההוא יתר ללוה ואם החוב יתר על המשכון משלם הלוה ההוא יתר למלוה דהיינו דאמרינן בדלא שוה שיעור זוזי דכולי עלמא לית להו דשמואל ודוקא היכא דנגנב או נאבד אבל אם נאנס בלסטים מזוין וכיוצא בו כיון דשומר שכר פטור בו גם זה פטור ושקיל ליה ליה להלואתו מיניה דלוה עד גמירא.

ואם תאמר והא א"ר יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון קאמר אלמא לגופיה הוא דקני ליה וכיון שכן היכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו דסבירא לן כותיה כדאמרי' בשמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק אפילו איתניס נמי נימא אבד משכון אבדו מעותיו דהא מקנה קנה ליה גופיה ולדידיה הוא דאיתביד לדידיה הוא דאיתניס הא ליכא למימר דאס"ד רבי יצחק מקנה ממש קאמר אלא מעתה היכא דקא בעי לוה למיפרקיה למשכוניה הכי נמי דלא מצי פריק ליה אם כן המלוה על המשכון קרית ליה קונה הוא אלא לאו ש"מ מדקא קרי ליה מלוה מכלל דאי בעי למיפרקי למשכוניה מצי פריק וכיון דמצי פריק ממילא שמעת דהא דקאמר ר' יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון לאו מקנה גופיה ממש הוא אלא לאשתעבודי ליה בחוביה הוא דקא קני ליה דהוה ליה מקנה זכותא בעלמא והכי קאמר מנין לבעל חוב שקונה זכות במשכון וכו' וכיון דזכותא בעלמא הוא דקני ביה ולאו מקנה גופיה ממש אישתכח דשומר שכר הוא דהוי עליה משום דבההיא הנאה דאית ליה דקא קני ביה זכותא לאישתעבודי ליה הוי ליה שומר שכר אבל לאחיוביה באונסין ליכא למימר דהא מקנה ממש לא קני ליה לגופיה תדע שכן דהא בפרק השוכר את האומנין דף פ' תנן הלוהו על המשכון שומר שכר ואמרינן עלה בגמרא לימא תנן דלא כרבי אליעזר דתניא המלוה את חבירו על המשכון ואבד ישבע הלה ויטול את מעותיו דברי רבי אליעזר וכו' ומהדרינן אפילו תימא רבי אליעזר לא קשיא כאן שמשכנו בשעת הלואתו כאן שמשכנו שלא בשעת הלואתו כלומר מתני' דקתני הלוהו על המשכון שומר שכר בשמשכנו שלא בשעת הלואה היא דלא פליג ביה רבי אליעזר כדאמרינן הכא בשבועות בשמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק וכו' שמעינן השתא מינה מדקא סלקא דעתא לאוקמה למתניתין דקתני הלוהו על המשכון שומר שכר בשמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק אלמא מימריה דרבי יצחק גופיה למיהוי עליה שומר שכר הוא דהא נקיטינן מינה דלאו לאחיובי באונסין שהוא מקנה ממש:

ואם תאמר דכיון דלא מקנה גופה ממש קאמר ההיא דאמרינן התם בפרק האשה נקנית (דף ח' ע"ב) קדשה במשכון מקודשת דאוקימנא במשכון דאחרים כדרבי יצחק במאי קא מיקדשה ליה הא אמרינן דאע"ג דלא מקנה ממש קא קני ליה לגופיה מכל מקום הא קני ביה זכותא בעלמא משום דהא קא משתעבד ליה והוה ליה כמאן דקני גופיה לההיא זכותא ולאו למיהוי הגוף קנוי קנין גמור כדאמרינן התם קנה דקל לפירותיו שהוא קנין הגוף הדקל לפירותיו ולא שיהא הגוף קנוי מעיקרו קנין ממש הילכך כיון שקנה גוף המשכון לההיא זכותא שהוא השעבוד כי מקדש ביה איתתא מיקדשה ליה.

הא דאמרינן אבל הלוהו אלף זוז בשטר הניח לו משכון עליהם דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו בדקא שוי שיעור זוזי הוא דהא אוקימנא להאי ברייתא כולה דבדשוה משכון שיעור זוזי הוא והיינו טעמא דקא מודה בה רבי אליעזר משום דקסבר נהי דהיכא דהלוהו שלא בשטר אמרינן לעולם לא קני ליה למשכון והאי דקא שקיל ליה לחזוקי ליה לממוניה הוא דקא שקיל ליה למיהוי בזכרון דברים בעלמא כי היכי דאי בעי למיכפריה ואנשיוה סהדי לסהדות' לא מצי כפר ליה אבל היכ' דהלוהו בשט' כיון דמוחזק דהא אין לך חיזוק גדול משטרא למאי שקיל ליה למשכון אלא למיקני ליה גופיה לההיא שעבודא דקא משתעבד ליה הוא דקא שקיל ליה ולא לזכרון דברים ומשום הכי קא מודה ליה רבי אליעזר לרבי עקיבא דהוי עליה שומר שכר. בהא

סליק פירקא בס"ד