חדושי הר"י מיגאש על שבועות י.

מתני' ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו כלומר בין שעיר הנעשה בחוץ בי' בין שעירי הרגלים בין שעירי ראשי חדשים הואיל וכולן בחומש הפקודים הם כתובין בענין מוספים כפרתן שוה היא על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה אבל יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעליו שעיר הנעשה בפנים מכפר הא אמרינן דלא מכפרי דאמרינן אמר ר' יוחנן ומודה ר"מ בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרתן והם אין מכפרין כפרתו הוא אינו מכפר כפרתן כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות והם אינן מכפרים כפרתו כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה וקסבר ר"מ דהאי קרא דאחרי מות דכתיב והיתה זאת לכם לכפר על בני ישראל וגו' הואיל ובענין שעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב ולא בענין שעיר הנעשה בחוץ בשעיר הנעשה בפנים הוא דדרשינן אחת ולא בשעיר הנעשה בחוץ. ודייקינן בגמ' מ"ט דר"מ אמר ר' חמא בר חנינא שעיר ושעיר כלומר היה לו לכתוב בחד מינייהו שעיר אחד לחטאת למה אמר ושעיר אלא וי"ו מוסיף על ענין ראשון לומר לך שעל מה שזה מכפר זה מכפר ואמרינן קס"ד דכל חד וחד מחברי' גמר כלומר כל אחד מהם מוסיף על השעיר שלפניו ונמצאו שהאחרון למד משלפניו ושלפניו למד משלפני פניו והא אמר ר' יוחנן כל התורה כולה למדין למד מלמד חוץ מן הקדשים שאין למדין למד מלמד ועיקר מימרי' דר' יוחנן בזבחים דף מ"ט ע"ב. ומהדרינן הא לא קשי' כולהו מר"ח ילפי כלו' וי"ו שיש בהן בכל אחד מוסף על ענין ראשון שהוא שעיר של ר"ח ושאר השמועה פשוטה היא.

אמר עולא אמר ר' יוחנן תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימין פי' קיימא לן שהתמידין של כל השנה מתרומת הלשכה הן באין מפני שקרבן ציבור אינו בא אלא משל ציבור וקיימא לן נמי שתמידין של שנה זו אינן באין מתרומת הלשכה של שנה שעברה אלא מתרומת הלשכה של שנה זו כדגרסינן בפרק ארבעה ראשי שנים דף ז' מה"מ אמר ר' מני דאמר קרא זאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה והיינו דקאמרינן השתא תמידין שלא הוצרכו לציבור כגון שקנו תמידין מתרומת הלשכה של אותה השנה והיו מוכנים להקריב מה שצריך לכל יום ויום ונגמרה השנה ונשאר מאותן התמידים מה שלא הוצרכו להן ואי אפשר להקריבן בשנה אחרת לפי שמתרומת הלשכה של שנה שעברה נקנו כיון שלא הוצרכו להן נפדין ואפילו תמימין.