חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא פו:

תא שמע המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה והא פירות דבני הגבהה נינהו וקא קני להו במשיכה. ופריק הכא במאי עסקינן בשליפי רברבי שאין יכול להגביהן. ואקשינן אי הכי אימא סיפא הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואמאי לא קני ליה במשיכה אטו פשתן לאו בשליפי רברבי עביד. ופריק שאני פשתן דמשתמיט כלומר אף על גב דעביד בשליפי רברבי איפשר דמשמטינהו חדא חדא ומגבינהו וה"ל מדברים שדרכן להגביה ואיכא מרבוותא דפירש ביה הכי שאני פשתן דמשתמי' כלו' אם ימשכנו על הארץ מתנתק ומתפרק לפי' אמר בטלטול לפי שאין דרכו לימשך. והאי פירושא לא דייק משום דאיכא לאקשויי עליה אטו היכא דאין דרכה במשיכה נעביד הגבהה קאמרי' כי היכי דנימא שאני פשתן דאין דרכו לימשך היכא דאפשר בהגבהה לא תסגי ליה במשיכה הוא דקאמרינן וכיון שכן הא דאמרינן שאני פשתן דמשתמיט לאו למימרא דלא אפשר במשיכה הוא אלא למימרא דאפשר בהגבהה הוא דכיון דאפשר בהגבהה אף על גב דאפשר ביה נמי משיכה בהגבהה אין במשיכה לא:

אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע בהמה גסה נקנית במשיכ' והדקה בהגבהה וחכמים אומרי' בהמה דקה במשיכה והא בהמה דקה דבת הגבהה היא וקנה לה במשיכה. ופריק שאני בהמה דמסרכא. כלומר סורכת ברגליה על נושאה ולפיכך נקנית במשיכה דהוה ליה דברים שאין דרכן להגביה ומסקנא דשמעתא בקידושין כמאן דתני וחכמים אומרים זו וזו נקנית במשיכה וכן הילכתא. וכיון שכן לית לן מאי דקני במסירה אלא ספינה בלחוד וכל מאי דדמי לה מסותא דבתי ברשות הרבים או תיבה גדולה וחבית גדולה ברשות הרבים דאינן בת הגבהה ואינן יכולין להמשיך עד שמתקבצין להן בני אדם וגוררין אותן כגון הני לחוד הוא דמקניין במסירה ברשות הרבים אבל שאר מילי אי מידי דבר הגבהה היא בהגבהה ולא מהניא בה מסירה ולא משיכה אי מידי דלאו בר הגבהה הוא במשיכה ואי קיימא ברשות הרבים דלא מהניא בה משיכה לא קני עד דמשיך לה מרשות הרבים לסימטא והכין קאמר רבינו הרב זצ"ל:

רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו ואפילו בסאה אחרונה דכיון דכור אמר ליה הוה ליה כוליה כור כחד גופא ולא קני ליה עד דמשיך ליה לכוליה וכי לא משיך ליה כוליה כמאן דלא משיך ליה מידי דמי ולא קני אפילו הנך סאין דמשך. כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה דכיון דאמר ליה סאה בסלע כל סאה וסאה בפני עצמה היא חשוב' ומאי דמשיך מינייהו קני ליה:

ת"ש ואם היה מדה של אחד מהן. פי' כשהוא הלוקח ראשון ראשון קנה ואף על גב דלא נתמלאת המדה דלא איפשר לאוקמה בשנתמלאת המדה דמדקתני רישא עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאה המדה ללוקח מכלל דסיפא דקתני בד"א במדה שאינה של שניה' אבל אם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה ואפי' לא נתמלאת המדה והא הכא דזבין ליה מלא המדה דדמי לכור בשלשים אני מוכר לך ואפילו הכי קנה ראשון ראשון שנתן במדה ואף על פי שלא נתמלאת המדה:

ופריק כדאמר רב כהנא שנתות היו בהין שבמקדש פי' סימנין היו בהון כמו שירטוט כדי שידע הכהן עד היכן מגיע רביעית ההין שהוא של כבש וכן לפר וכן לאיל הכא נמי שנתות היו במדה עד כאן לוג עד כאן תרקב עד כאן סאה פי' וכי זבין לאו מלא המדה סתם זבין ליה דהא כי אמר ליה כור בשלשים אני מוכר לך אפי' בסאה אחרונה יכול לחזור בו והני שנתות לא אלימי מהנך סאין דאמרינן אפי' לקח כ"ט סאין ונשתיירה סאה אחרונה יכול לחזור בו אלא כי זבין ליה ה"ק ליה זבינות לך הא מדה דאית בה הני סימנין כל סימן וסימן בכך א"נ כל קב וקב בכך דדמיא לכור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ומש"ה ראשון ראשון קנה והוה ליה כל סימן וסימן אי נמי כל קב וקב זבוני באנפי נפשיה והיינו דאקניהון להו הני שנתות כי היכי דליפלגינהו בהני זביני ולאוקמי דכל סימן וסי' זביני באפי נפשיה נינהו דאי לאו שנתות ליכא לאוקמ' בהכי אלא דודאי מלא המדה זבין ליה וחד זביני ניהו כוליה:

תא שמע השוכר את הפועל וכו' ואי סלקא דעתך דכור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה דכל סאה וסאה זביני באפי נפשיה הוא הכא נמי כיון דאמר ליה מדינר ליום כל יומא ויומא באפי נפשיה הוא ולא שייך יומא בחבריה וכי עביד עמיה בפועל מההוא יומא אמאי מותר נהי דיומא קמא מותר דכיון דאתחיל בפועל בההוא יומא לית בה אגר נטר אלא זלזולי בשכירות בעלמא הוא אלא מההוא יומא קמא ואילך כיון דלא שייכי בכדי יומא קמא כי יהבי ליה אגרא מקמי דלעבד בהו הלואה הוא דשוה ליה אגר נטר:

(הגה"ה נרא' דבתר דפריש רישא דמתניתן וגמרא דילה פירש סיפא ג"כ וכן תמצא עוד:)

הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום. כבר פרישנא לעיל משום דפשתן אף על גב דהוא בשליפי רברבי איפשר דשמיט ליה ודרכו בהגבהה והוה ליה מדברים שדרכן להגביה וכי היכי דדיינינן גבי פשתן הכי נמי דיינינן לכל מידי דאיפשר למשמטיה ומעביד ביה הגבהה ולא מיבדר אארעא אף על גב דאיתיה בשליפי רברבי דלא איפשר למיגבינהו כיון דאפשר למשמטינהו חדא חדא אי נמי תרתי תרתי ועביד ביה הגבהה לא מקני אלא בהגבהה אבל ודאי מידי דכי משמיט להו מיבדרי אארע' כגון פירי כיון דשליפי רברבי נינהו דלא אפשר למיגבהינהו כחדא מיקנו במשיכה דהוה ליה מדברים שאין דרכן להגביה כללא דמילתא כל מידי דצריך ליה למעבדינהו במנא דלא אפשר לאתויינהו כדאיתיה אלא עד דעביד להו בשליפי כגון חיטי ושערי ושאר פירי אי עבדי בשליפי רברבי דלא איפשר למיגבהינהו ולא למשמטינהו מקנו במשיכה וכל מידי דלא בעי כלי ואפשר לאתויינהו כדאיתנהו בלא שליפי כגון פשתן ושיראין ומיני מצעות ומאי דדמי להון אף על גב דעבדינהו בשליפי רברבי כיון דאיפשר למשמטינהו ולמגבינהו חדא חדא או תרתי תרתי לא מקני אלא בהגבהה:

לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה לאו משום דבההיא תלישה קנה אלא לפי שיפה לו קרקע בתלישתו ממנו דהוה ליה כמי ששכרו ליפות קרקע שכיון שיפה לו הקרקע קנה הפשתן בתורת שכירות ורבינו האי גאון ז"ל כתב בס' מקח וממכר שכיון שתלש כל שהיא מן הפשתן קנה כל הפשתן שבשד' באותה תלישה משום דתלושה כל שהוא חד גופא הוא מאנפי הקנאות וקשיא לי אהאי פירושא הא דאמרינן בדרך תמיהא משום דתלש כל שהוא קנה דאלמא תלישת כל שהוא לאו אנפא הוא מאנפי הקנאות ואם תאמר תלישת כל שהוא אנפא הוא מאנפי הקנאות מיהו עד דלא אמר ליה תלוש כל שהוא וקני לא קני והא דאתמהינן משום דתלוש כל שהוא קנה משום דס"ל דלא אמר ליה מידי הוא אלא איהו תליש מדעתיה דנפשיה ולהכי קא מתרצינן בגמרא ואמרינן הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה אי הכי לך ויפה מאי עבידתייהו הכי איבעי ליה למימר הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך ותלוש כל שהוא וקנה כל מה שעל הקרקע ומדלא אמר אלא לך ויפה לי משמע דבתורת שכירות הוא דקני ליה ולאו משום דתלישת כל שהוא אנפא מאנפי ההקנאות הוא ומכל עניין לא איתברר לן פירוש הלכה זו כהוגן:

האי מחובר לקרקע דקתני הכא לא תימא דכקרקע דמי ומקני בכסף ובשטר ובחזקה כקרקע אלא לעולם כמטלטלי דמי דכל העומד לגדור כגדור דמי דכיון דלתלישה זבניה תורתו כתלוש ולא מקני לא בשטר ולא בחזקה אלא במאי דמקני כולהו מטלטלי והיינו דקא מתמהינן בגמרא משום דתלש כל שהוא קנה אלמא לאו כקרקע דמי דמקני בנעל וגדר ופרץ כל שהוא אלא כמטלטלי דמי דהא עומד לתלישה הוא ולא מיקני אלא בהגבהה ולהכי מתמהינן משום דתלש כל שהוא קנה והרי לא הגביה אלא אותו כל שהוא בלבד. ואי קשיא לך האי דאמרינן (שבועות פ"ו דף מ"ג ע"א) בענבים העומדים לבצור דרבנן סברי לאו כבצורות דמיין וקיימא לן כרבנן ההוא לאו למתלשינהו מסרינהו נהליה כי היכי דנהוי כתלושין אלא לנטורי בעלמא הוא דמסרינהו נהליה בהדי קרקע ומשום הכי הוה כקרקע עד לאו למתלשינהו קיימא אבל הכא דזבוני זבנינהו למתלפינהו כתלושין דמי דכל העומד לגדור כגדור דמי וה"ק בהו אונאה כדינא דמטלטלי: