חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא לט:

תני בר קפרא ערער וחזר וערער וחזר וערער. פירש ערער בשנה ראשונה וחזר וערער בשנה של ג' שנים השניות שהיא השנה הרביעית. וחזר וערער בשנה של ג' שנים השלישיות שהיא השנה השביעית אם מחמת טענה הראשונה ערער אין לו חזקה ואם שינה בטענותיו כגון שטען בתחילה ואמר שמושכרת היא בידו וחזר במחאתו הב' ואמר לפירות הורדתיו וחזר במחאתו השלישית וטען ואמר לא כך ולא כך אלא גזלן הוא בה כיון ששינה בטענותיו פעמים הוחזק בשקריו וכשישלים המחזיק אכילת זו השנה עד סוף ט' שהיא אחרונה של ג' שנים השלישיות נשלמה לו החזקה ואינו צריך לשטר ואע"פ שהרי מיחה בשנה השביעית שהיא שנה ראשונה של שלש שנים השלישיות אלו אינה מחאה לפי שיכול חבירו לומר כיון ששינה בטענותיו ג"פ הוחזק בטענת שקר ולפיכך לא נזהרתי בשטר שלי:

מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו. אלא כותבין ואע"פ שלא אמר כתובו. מודעה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו פירש דזכותא דידיה הוא וכי בעינן למנקט רשותא למכתב היכא דהוה חובה עליה וזכותא לאחריני אבל הכא זכותא דידיה הוא ומידע ידעי דניחא ליה דליכתבו. הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו. לפי שחובה הוא עליו ואין להם רשות למכתב אלא ברשותו לפי שיש לחוש שמא יאמר אני לא שעבדתי עצמי אלא למלוה על פה אבל למלוה בשטר לא ועוד שיש לחוש שמא יפרענו והוא אינו יודע שכתב שטר עליו כדי שיבקש אותו מידו לפיכך אין להם רשות לכתוב שטר אלא מדעתו:

וקיום שטרות וכו'. לא סגי ליה בשנים אלא בשלשה משום דמעשה בית דין הוא ואינו עדות ולפיכך צריך שלשה: