חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קא:

תנן התם במסכת נזיר בפרק הכותים אין להם נזירות המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו וכו' פירש משנה זו לענין טהרת ארץ ישראל היא שנויה לפי שהיה דרכן לתקן את הדרכי' ולבדוק אותן מן הטומאה מפני עולי רגלים וכל מקום שהיו מוצאין בו קבר אם מת אחד או שנים או שלשה שאין קבורין על הסדר קבר ארץ ישראל היו מפנין אותן לפי שיש לומר שבאקראי בעלמא נקברו וקיימא לן דכל בקבר שאינו ידוע וקבוע מותר לפנותן. כדגרסי' בפרק נגמר הדין (דף מ"ז ע"ב) ג' קברים הם קבר הידוע אסור וכו' ואם היו מוצאין מתים קבורים כסדר ארץ ישראל בידוע שהיא שכונת קברות ולא היו מפנין אלא מציינין אותו כדי שיפרשו מהן עולי רגלים כדתנן בפרק משקין בית השלחין ומציינין על הקברות וכו' ועל זה שנינו המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו פי' עפר תיחוח שתחת המת שכיון שדבר ידוע הוא שלחלוחית המת ומה שנמס מגופו באותו עפר הוא נבלע כמת עצמו הוא חשיב ולפיכך כשמפנה אותו מאותו מקום נוטלו ואת תפוסתו עמו וקוברו במקום אחר. שנים נוטלן ואת תפוסתן. פי' לפי שעדיין יש לומר שאינו קבע קבוע שאסור לפנותן:

מצא שלשה אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה הרי זה שכונת קברות פירש כלומר אם מצא אותן קבורים בתוך ארבע אמות יש לומר ששכונת קברות היא וזה הוא רחבה של מערה. ועל זאת הקשינו האי מתני' דשמעת מינה שסדר קברי ישראל להיות רוחב המערה ד' אמות וארכה ח' אמות:

מני לא רבנן ולא ר' שמעון אי רבנן הא אמרי שסדר קברי ישראל להיות המערה ד' על ו' ואי רבי שמעון הא אמר ו' על ח' ומהדרינן האי תנא הוא דתניא מצאן רצופין אם אין ביניהן ארבע אמות ועד ח' יש להן תפיסה ואין להן שכונה. כלומר כיון שהן רצופין ואין ביניהם כסדר הזה בידוע שאינה שכונת קברות ומותר לפנותן הן ותפוסתן עמם דשמעת מינה דסבירא ליה להאי תנא דסדר קברי ישראל להיות ברוחב המערה ד' אמות ובאורך ח' אמות: