ר"י מיגאש שבועות נג

פרק שמיני דף מ"ט ע"א מתני' ארבעה שומרין הן וכו' אמר לשומר חנם וכו' עד זה הכלל כל המשנה מחיוב לפיטור וכו' פירוש מחומש ואשם לפי שלא חייבה תורה חומש ואשם אלא למי שהיה חייב לחבירו ממון וכפר בו ונשבע לשקר והודה אחר כך דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון וגומר או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו ואת אשמו יביא וגומר אבל מי שהיה חייב מדרך זה וחייב עצמו מדרך אחרת או שהיה פטור מדרך זו ופטר עצמו מדרך אחרת וכל שכן אם היה פטור וחייב עצמו ונשבע לשקר והודה אינו חייב על כך חומש ואשם הילכך שומר חנם שנשבע לשקר ואחר כך הודה לעולם אינו חייב חומש ואשם אלא אם הודה שאכלו לפי שפטור על הכל ואינו חייב אלא בשאכלו. שומר שכר שנשבע לשקר ואחר כך הודה אינו חייב חומש ואשם אלא אם טען שמת או נשבר או נשבה והודה אחר כך שנגנב או שאבד או שאכלו לפי שחייב הוא בגניבה ואבידה וכל שכן שאכלו והרי פטר עצמו במיתה ושבורה ושבויה. שואל לעולם אינו חייב חומש ואשם אלא באיני יודע מה אתה שח בלבד לפי שחייב הוא על הכל ואינו יכול לפטור עצמו אלא באיני יודע מה אתה שח בלבד. ואם תשאל והרי יכול לפטור עצמו במתה מחמת מלאכה ואם כן אמאי לא קתני במתניתן לענין שואל היכן שורי אמר לו מת מחמת מלאכה והוא שמת שלא מחמת מלאכה או שנשבר או שנשבה או שנגנב או שאבד משביעך אני ואמר אמן חייב כדקתני לענין איני יודע מה אתה שח. יש להשיב דמתני' חדא מתרי אנפי נקט וכיון דקתני איני יודע מה אתה שח ממילא שמעת דהוא הדין נמי לטענת מתה מחמת מלאכה דתרוייהו פוטר עצמו בהן נינהו. אי נמי היינו טעמא דלא קתני מתה מחמת מלאכה משום דלא איכפל תנא לאפלוגי במתה וכל שכן מתה מחמת מלאכה דלא שכיחא היא. ע"ב אמר רב כולן פטורין משבועת השומרין כלומר פטורין מקרבן שבועת השומרין וחייבין בשבועת בטוי דאי במזיד אשתבע לה חייב מכות ואי בשוגג אישתבע לה חייב בקרבן עולה ויורד ואף על גב דהאי קרא דכתיב ביה חומש ואשם הא כתיב עושק וגזל ותשומת יד או מכל אשר ישבע עליו לשקר היינו טעמא דקרי לה שבועת השומרין משום דבפקדון פתח הכתוב תחלה דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון. ושמואל אמר אף פטורין משבועת בטוי. במאי קא מפלגי וכו' פשוט הוא. אמר רבי אמי כל שבועה שהדיינין משביעין אותה אין חייבין עליה משום שבועת בטוי שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגומר וכריש לקיש דאמר כי משמש בארבע לשונות פירוש והוה ליה הא דאמר רחמנא כי תשבע כלומר אם תשבע דמשמע אם תשבע מעצמה. ור"א אמר כולן פטורין משבועת השומרין וחייבין משום שבועת ביטוי פי' דקסבר דהאי דכתב רחמנא כי תשבע לאו מעצמה משמע אלא משמע בין מעצמה בין שלא מעצמה כענין דכתיב אדם כי יקריב מכם קרבן דמשמע בין קרבן חובה בין קרבן נדבה:

חוץ מאינו יודע מה אתה שח שבשואל ובגנבה ואבידה שבשומר שכר ושבשוכר כלומר שאין חייבין בקרבן שבועת ביטוי שהוא קרבן עולה ויורד אלא בקרבן שבועת השומרין שהרי כפרו ממון כמו שאמרנו פירוש והוא הדין נמי בשומר חנם אם טען בכולן ואחר כך הודה שאכלו שהרי גם הוא כפרו ממון והאי דלא קאמר לה רבי אלעזר חדא דכיון דקאמר שואל ושומר שכר הוא הדין נמי לשומר חנם לענין אכלו שהרי גם הוא כופר ממון הוא ועוד דכי קא מיירי רבי אלעזר בשפטר עצמו מחיוב שאינו שוה בכל השומרים הוא דקא מיירי כגון שואל שפטר עצמו באיני יודע מה אתה שח מחיוב מתה ושבורה שאינו שוה בכל השומרים והוא הדין לגניבה ואבידה וכגון שומר שכר שפטר עצמו בשבורה ומתה מחיוב גנבה ואבדה שאינו שוה בשומר חנם אבל שומר חנם שפטר עצמו בטענת גנבה ואבדה מחיוב אכלו כיון שהוא חיוב ששוה בכל השומרים לא איירי בה. סליק פרקא וסליקא מסכתא בריך רחמנא דסייען