ר"י מיגאש שבועות מד

וקיימא לן סתם דמתני' ומחלוקת דברייתא הלכתא כסתם מתני' ואף על גב דקא פליג התם רבי יהודה כי פליג בענין הלוהו מעות והלוהו פירות אבל בהאי אנפא לא פליג וכיון שכן הויא לה סתמא ועוד מדאמרינן התם אם כן הויא לה מתני' דלא כר"ע אלא מתני' דלא כרבי אליעזר שמעינן דהלכתא כר"ע ומשום הכי מהדרינן לאוקמה למתני' כותיה ודלא כרבי אליעזר. נקיטינן השתא דהמלוה על המשכון לא שנא משכנו בשעת הלואתו לא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו לא שנא הלוהו פירות לא שנא הלוהו מעות לעול' שומר שכר הוי וכיון שכן אם נגנב או אם נאבד המשכון כנגד החוב פטור הלוה מלשלם למלוה ואם המשכון יתר על החוב חייב המלוה לשלם ההוא יתר ללוה ואם החוב יתר על המשכון משלם הלוה ההוא יתר למלוה דהיינו דאמרינן בדלא שוה שיעור זוזי דכולי עלמא לית להו דשמואל ודוקא היכא דנגנב או נאבד אבל אם נאנס בלסטים מזוין וכיוצא בו כיון דשומר שכר פטור בו גם זה פטור ושקיל ליה ליה להלואתו מיניה דלוה עד גמירא. ואם תאמר והא א"ר יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון קאמר אלמא לגופיה הוא דקני ליה וכיון שכן היכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו דסבירא לן כותיה כדאמרי' בשמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק אפילו איתניס נמי נימא אבד משכון אבדו מעותיו דהא מקנה קנה ליה גופיה ולדידיה הוא דאיתביד לדידיה הוא דאיתניס הא ליכא למימר דאס"ד רבי יצחק מקנה ממש קאמר אלא מעתה היכא דקא בעי לוה למיפרקיה למשכוניה הכי נמי דלא מצי פריק ליה אם כן המלוה על המשכון קרית ליה קונה הוא אלא לאו ש"מ מדקא קרי ליה מלוה מכלל דאי בעי למיפרקי למשכוניה מצי פריק וכיון דמצי פריק ממילא שמעת דהא דקאמר ר' יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון לאו מקנה גופיה ממש הוא אלא לאשתעבודי ליה בחוביה הוא דקא קני ליה דהוה ליה מקנה זכותא בעלמא והכי קאמר מנין לבעל חוב שקונה זכות במשכון וכו' וכיון דזכותא בעלמא הוא דקני ביה ולאו מקנה גופיה ממש אישתכח דשומר שכר הוא דהוי עליה משום דבההיא הנאה דאית ליה דקא קני ביה זכותא לאישתעבודי ליה הוי ליה שומר שכר אבל לאחיוביה באונסין ליכא למימר דהא מקנה ממש לא קני ליה לגופיה תדע שכן דהא בפרק השוכר את האומנין דף פ' תנן הלוהו על המשכון שומר שכר ואמרינן עלה בגמרא לימא תנן דלא כרבי אליעזר דתניא המלוה את חבירו על המשכון ואבד ישבע הלה ויטול את מעותיו דברי רבי אליעזר וכו' ומהדרינן אפילו תימא רבי אליעזר לא קשיא כאן שמשכנו בשעת הלואתו כאן שמשכנו שלא בשעת הלואתו כלומר מתני' דקתני הלוהו על המשכון שומר שכר בשמשכנו שלא בשעת הלואה היא דלא פליג ביה רבי אליעזר כדאמרינן הכא בשבועות בשמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק וכו' שמעינן השתא מינה מדקא סלקא דעתא לאוקמה למתניתין דקתני הלוהו על המשכון שומר שכר בשמשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דרבי יצחק אלמא מימריה דרבי יצחק גופיה למיהוי עליה שומר שכר הוא דהא נקיטינן מינה דלאו לאחיובי באונסין שהוא מקנה ממש:

ואם תאמר דכיון דלא מקנה גופה ממש קאמר ההיא דאמרינן התם בפרק האשה נקנית דף ח' ע"ב קדשה במשכון מקודשת דאוקימנא במשכון דאחרים כדרבי יצחק במאי קא מיקדשה ליה הא אמרינן דאע"ג דלא מקנה ממש קא קני ליה לגופיה מכל מקום הא קני ביה זכותא בעלמא משום דהא קא משתעבד ליה והוה ליה כמאן דקני גופיה לההיא זכותא ולאו למיהוי הגוף קנוי קנין גמור כדאמרינן התם קנה דקל לפירותיו שהוא קנין הגוף הדקל לפירותיו ולא שיהא הגוף קנוי מעיקרו קנין ממש הילכך כיון שקנה גוף המשכון לההיא זכותא שהוא השעבוד כי מקדש ביה איתתא מיקדשה ליה. הא דאמרינן אבל הלוהו אלף זוז בשטר הניח לו משכון עליהם דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו בדקא שוי שיעור זוזי הוא דהא אוקימנא להאי ברייתא כולה דבדשוה משכון שיעור זוזי הוא והיינו טעמא דקא מודה בה רבי אליעזר משום דקסבר נהי דהיכא דהלוהו שלא בשטר אמרינן לעולם לא קני ליה למשכון והאי דקא שקיל ליה לחזוקי ליה לממוניה הוא דקא שקיל ליה למיהוי בזכרון דברים בעלמא כי היכי דאי בעי למיכפריה ואנשיוה סהדי לסהדות' לא מצי כפר ליה אבל היכ' דהלוהו בשט' כיון דמוחזק דהא אין לך חיזוק גדול משטרא למאי שקיל ליה למשכון אלא למיקני ליה גופיה לההיא שעבודא דקא משתעבד ליה הוא דקא שקיל ליה ולא לזכרון דברים ומשום הכי קא מודה ליה רבי אליעזר לרבי עקיבא דהוי עליה שומר שכר בהא סליק פירקא בס"ד פרק שביעי דף מ"ד ע"א מתני' כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין וכו' פירוש הנשבעין שבתורה תלתא נינהו בלחוד שבועת השומרין ומודה במקצת ועד אחד שבועת השומרין דכתיב כי יתן איש וגו' שבועת ה' תהיה וגומר מודה במקצת דכתיב כי הוא זה שבועת ה' תהיה וגומר עד אחד דכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת לכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם לשבועה. דף מ"ה ע"א גמר' מנא לן דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ופשטינן ליה מדכתיב ולקח בעליו ולא ישלם לאו אשבועת שומרין קאי דהא בפי' כתיב ביה אם לא שלח ידו במלאכת רעהו דשמעת מינה דשבועה גבי שומר היא אלא שבועה אמודה במקצת ואעד אחד הוא דקאי משו' דכי הוא זה דילפינן מינה שבועת מודה במקצת ולא יקום עד אחד באיש דילפינן מינה שבועה בעד אחד לא איפשיט בהו בקרא בפי' שבועה גבי מאן מינייהו היא דאכתי איכא למימר דהאי דכת' רחמנא כי הוא זה לחיובי שבועה במודה במקצת השבועה גבי תובע הוא ודכתב רחמנא נמי לא יקום עד אחד באיש וגומר לחיוביה שבועה בעד אחד דשבועה גבי תובע היא להכי אצטריכינן למיפשט דהני שבועתא גבי נתבע היא מדכתב רחמנא ולקח בעליו ולא ישלם דלא הוה צריך למיכתב ביה דהא בפירוש כתוב ביה אם לא שלח ידו דאלמא שבועה גבי שומר היא למה לי דכתב רחמנא ולקח בעליו ולא ישלם אלא למילף מינה דהנך דנשבעין מן התורה דהוא מודה במקצת ועד אחד דשבועה גבי נתבע היא מדכתיב ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא הנשבע. הני נשבעין ונוטלין כולהו דקתני במתני' שבועה דרבנן כעין דאורייתא היא דמנקטינן ליה חפצא כשבועת התורה דלית ליה בכולה מתני' שבועת היסת כלל משום דשבועת היסת תקנתא דרב נחמן היא כדגרסינן בפרק שבועת הדיינין דף מ' ע"ב מנה לי בידך אין לך בידי פטור אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת וגרסינן נמי בפרק האיש מקדש דף מ"ג ע"ב והשתא דתקון רבנן שבועת היסת אלמא שבועת היסת תקנתא דבתראי היא:

ואי קשיא לך הא דאמרינן הכא עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר דאלמא הך שבועה דהוה מחייב בה בעל הבית דהוא שבועת היסת כדין מנה לי בידך אין לך בידי הוא דרמינן ליה אשכיר דאלמא שבועת היסת היא הא לא תיקשי לך דהכי קאמר עקרוה רבנן לשבועה דהוה להו לתקונה אבעל הבית לאישתבועי בנקיטת חפץ כעין דאורייתא כי היכי דלא ליזיל שכיר בפחי נפש ושדיוה אשכיר משום כדי חייו דשכיר תדע שכן דהא גבי קציצה אמרינן שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת מי נשבע אמר להן בזו ישבע בעל הבית ויפסיד האומן מאי טעמא קצצה ודאי מדכר דכירי לה אינשי ולא אמרינן ביה דב"ה טרוד בפועליו הוא כדאמרינן גבי בעל הבית אומר נתתי ושכיר אומר לא נטלתי:

ואקשינן עליה איני והא תני רבה בר שמואל קצץ המוציא מחבירו עליו הראיה ואי לא מייתי ראיה פקע שכיר בלי לחיובי לבעל הבית שבועה כלל ואמאי ישבע בעל הבית ויפסיד וכו' מדקא סליק אדעתין לאקשויי עליה ולימא ואי לא מייתי ראיה מפקע שכיר בלי לחיובי לבעל הבית שבועה מכלל דהאי טענה לית בה הודאה במקצת טענה והאי דקאמר לא קצצתי לך אלא אחת מוקמינן לה כגון דקאמר ליה הילך והוה ליה כמנה לי בידך אין לך בידי דלא מיחייב בה לא שבועה דאורייתא ולא שבועה דרבנן כעין דאורייתא ומשום הכי קא סליק אדעתין לאקשויי ולימא ואי לא מייתי ראיה מפקע שכיר בלי לחיובי לבעל הבית שבועה כלל כדין מנה לי בידך אין לך