ר"י מיגאש שבועות מב

היסת וכיון דהא ברירנן דנשבעין על טענתו היסת אי אמר הנתבע הפוכי מפכינא עליה אמרינן ליה כיון דלאו בר שבועה הוא לאו כל כמינך דעד כאן לא תקינו רבנן לאפוכי שבועה אלא היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר כדקיימא קיימא הרי ברירנא לך דין הקטן בהדי נתבע כד הוי תובע. והיכא דאתי לקמן קטן כשהוא נתבע אי במידי דמטא מינה הנאה לקטן קא תבעי ליה כגון מאי דהוי מחמת משא ומתן ומאי דדמי ליה וקא מודה קטן לקמן בההוא מידי דתבעי מיניה ואית ליה מהיכא דפרע מחייבינן ליה למיפרע ואי לית ליה נטרינן ליה עד דהוי ליה ואי לא קא מודה בההוא מידי נטרינן ליה עד דהוי גדול והדר משבעינן ליה משום דקטן לאו בר שבועה הוא דהא תנן אין משביעין את הקטן ואי במידי דלא מטא ליה מיניה הנאה הוא דקא תבעי ליה כגון נזקין חבלות ומאי דדמי להו אף על גב דמודה נמי ואית ליה מהיכ' דפרע לא מחייב מידי משום דקטן לאו בר חיובא הוא ואפילו גדול נמי לא מיחייב למיפרע מידי מההוא נזק דהזיק בימי קטנותו דא"כ נמצאת מחייב כל קטן שהגדיל בימי גדלותו על כל מה שעשה בימי קטנותו והא ליכא למימר דהא דבר ידוע הוא דקטן לאו בר עונשין הוא ולאו בר חיוב הוא הילכך אפילו הגדיל נמי לא משלם מידי תדע דתנן העבד והאשה והקטן פגיעתן רעה וכו' וקתני בה במתני' הכל משלמים לאחר זמן נתגרשה האשה והעבד נשתחרר חייבין לשלם ולא קתני הגדיל הקטן אלא לאו הנך דגדולים הוי ובני דעת נינהו בשעת ההיזק אריה הוא דהוה רביע עלייהו ולאו בני שלומי נינהו השתא משלמין לאחר זמן אבל קטן דלאו בר דעת הוא אפילו הגדיל נמי פטור:

והיכא דתבע ליה במידי דמחייב ביה התובע לאישתבועי ומישקל כגון שכיר דהוא מידי דמטא מיניה הנאה לקטן אי נמי הבא ליפרע מנכסיו דינא הוא דמשתבע ושקיל מיניה והיינו דשמואל דאמר מאי לקטן ליפרע מנכסי קטן דעד כאן לא קאמרינן אין נשבעין לקטן אלא השבועה דקא תבע ליה לקטן שהוא כנשבעין ולא משלמין היכא דהוא שבועה מחמת טענת הקטן משום דטענת קטן לאו כלום היא כדברירנן לעיל אבל שבועה דלא הויא מחמת תביעת הקטן דינא הוא דמשתבע ושקיל דהא גדול הוא דתבע והוא דנשבע:

ולית ליה בכל הנך דקתני במתני' דנשבעין ונוטלין מאן דמשתבע ושקיל מקטן אלא שכיר בלחוד הוא הנך אחריני במידי דלא מטא מיניה הנאה לקטן הוא דקא תבעי ליה וחנוני על פנקסו נמי אע"ג דהא קאמר משלם להו לפועלים דהא מידי דמהני ליה הואי הך פעולה דעבדי גבי' ואכתי לא איפטר מינייהו בהך המחאה דאמחינהו אצל החנוני דהא לית ליה גבי חנוני מידי משום דחנוני המקיפו והויא לה הך תביעה דקא תבע ליה החנוני תביעת מידי דלא מטא מיניה לקטן כלום של הנאה כיון דבעידנא דאמר ליה למיתן לפועלים מידי דמטי ליה הנאה מיניה הוה משתבעי נמי ושקיל דמצי אמר ליה אנא מאי דאמר' למיתן להו יהבית ובהנאתך הוא דיהבית ההוא מידי ופועלים היא דשקלי מינך השתא מאי דלא הוה להו גבך:

ע"ב שמואל אמר מאי לקטן ליפרע מנכסי קטן ואקשינן עלה הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ופריק קמ"ל כדאביי קשישא דאמר יתומי' שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים הכין פירושה כלומר אי תנא הנך מתני' מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה ולא קתני הא הוה אמינא דוקא יתומים קטנים אבל גדולים לא להכי אצטריך הכא למיתני אבל נשבעין לקטן מכלל דההיא מתני' אחריתי בגדול קאי דאי בקטן תרתי למה לי וכו'. הא דתנן אבל נשבעין להקדש אוקימנא בבא ליפרע מנכסי הקדש כגון מי שהקדיש נכסיו ויצא עליו שטר דמיחייב שבועה כדין הבא ליפרע מנכסי' משועבדים דמה לי משעבדי להדיוט מה לי משעבדי לגבוה ואע"ג דמקדיש הא קא מודה בההוא שטרא וקיימא לן דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש הני מילי היכא דקא מודה כשהוא שכיב מרע משום דאין אדם חוטא ולא לו כדרב הונא דאמר שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש אבל בריא חיישינן דילמא שטרא פריעה הוא וקנוניא הוא עושה הילכך לא שקיל מידי אלא עד דמשתבע כדין הנפרע מנכסים משועבדים. מתני' ואילו דברים שאין נשבעין עליהן וכו' הא דקתני במתני' אין בהן תשלומי כפל ארבעה וחמשה אהקדש קאי דמשכחת בה דגניב שור או שה של הקדש וטבח ליה או זבין ליה אבל קרקעות ועבדים ושטרות ליכא למימר בהו הכי דהא תשלומי ארבעה וה' מעיקרא בשור ושה בלחוד הוא ולאו במידי אחריני והא דקתני אין בהן דמשמע בכולהו הכי קתני אין בהן תשלומי כפל בכולהו ולא תשלומי ארבעה וחמשה במאי דמשכחת לה מינייהו ואיזה זה הקדש שלא תאמר תשלומי כפל הוא דלית בהו משום דכתיב רעהו אבל ארבעה וחמשה דלא כתיב בהו רעהו אמאי לא ניחייב קמ"ל דכיון דלית בה כפל בארבעה וחמשה נמי לא מיחייב דתשלומי ד' וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וארבעה ואצטרכינן לברורי להא מילתא משום דחזינא לרבינו חננאל דאוקמה אכולהו ומסתברא דאגב שטפה הוא דכתבה. ילפינן השתא מהאי מתני' דמאן דאימסר ליה קרקע או עבד או הקדש למנטר ופשע ולא נטריה דאיתביד או איתניס מחמת ההיא פשיעותא בין שומר חנם בין שומר שכר לא מחייב מידי לא תשלומין ולא שבוע' אבל ודאי אי אפסיד ליה בידים מיחייב כדין כל מזיק שבעולם:

והיכא דמשכן ליה אינש גבי חבריה כרמיה או בוסתניה ואיתני עליה למיקם בכל מיני פולחניה ופשע ולא פלח ליה מידי ליה כגון חפירה וזמירה אי נמי היכא דמסר ליה כרמיה בתורת אריסות למיקם בכל מיני פולחני ופשע ולא פלח ליה מסתברא לן דכי האי ודאי חיובי מחייב דעד כאן לא אמרינן דפטור אלא היכא דמטי ליה פסיד' בעלמ' או ממילא מחמת דלא נטר ליה דהיינו תורת שומר אבל היכא דמטי ליה פסידא מאמת דלא פלחיה הא ודאי כיון דתנאה הוי עליה למיפלחיה ולא פלחה כי הזיקא דבידיה דמי ומיחייב חיובי. דף מ"ג ע"א מתני' רמ"א יש דברים שהן כקרקעות ואינם כקרקעו וכו' אוקימנא דבענבי' העומדות ליבצר א"ב דר"מ סבר כבצורות דמיין ומש"ה נשבע עליהן ורבנן סברי לאו כבצורות דמיין והו"ל כקרקע ופטור והלכתא כרבנן דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים ודוקא לענין שומר הוא דאמרינן ענבים העומדות ליבצר לאו כבצורות דמיין דכיון דלשמיר' כשהן מחוברין בקרקע הוא דמסרינהו ניהליה הוו להו כקרקע דהא לאו למיתלשינהו מסרינהו ניהליה אבל מאן דזבין לחבריה ענבים כשהן מחוברין לקרקע למיתלשינהו לנפשיה כיון דמיתלישנהו זבנינהו ניהליה כבר הגיעו ליבצר הוו להו כבצורין ודיינין בהו דין מטלטלין בכל מידי כגון דין אונאה ושבוע' וכיוצ' בהן דהא קיימא לן כל העומד ליבצר כבצור דמי וכל העומד ליגדר כגדור דמי ואם עדין צריכין הן לקרקע ולא הגיעו ליבצר כקרקע דמי לכולהו אנפי וכבר ביררנו דבר זה בפרק המוכר את הספינה בענין הלוקח פשתן מחובר ותלש כל שהוא קנה. מתני' אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין וכו' אוקמה רבא למתני' דהכי קתני אינו חייב עד שיטעננו התובע בדבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כגון שאומר לו בית מלא פירו' מסרתי לך או מלא עד הזיז שהוא דבר שבמדה ויודה לו הנתבע בדבר שבמדה כגון שאמר לא מסרת לי אלא עד החלון שהוא דבר שבמדה כגון זה הוא מודה במקצת טענה וחייב שהרי טוענו במדה ידועה והודה לו במדה ידועה מקצת מה שטענו התובע אבל אם טענו במדה ידועה ואמ' לו הנתבע לא נתת לי כלום במדה אלא מה שהנחת אתה נוטל פטו' כללו של דבר אינו חייב עד שיטעננו התובע שנתן לו מדה ידועה או משקל ידוע ויאמר לו מדדתי לך כך וכך או שקלתי לך כך וכך או מניתי לך כך וכך ויודה לו הנתבע שנתן לו מדה ידועה פחותה ממנה או משקל ידוע פחות ממנו שנמצא המשקל והמדה שהודה בהן שהן מקצת הטענה אבל אם אמ' לו לא נתת לי כלום במדה ולא במשקל ולא במנין אלא זהו שנתת לי ואיני יודע מה יש בה אם הרבה ואם מעט כגון הא לאו מודה במקצת טענה הוא ופטור:

הא דתניא מנורה בת עשר ליטרין יש לי בידך אין לך בידי אלא מנורה בת חמש ליטרין חייב אוקימנ' דהיינו טעמא דהוי מודה במקצת טענה משום דיכול לגורדה ולהעמידה על חמש. ואם תאמר אי הכי אפי' גדול' וקטנה נמי ניהוי מודה במקצת הטענה דהא יכול לגורדה עד שתחזור קטנה. תושבתך נהי דמגרדה עד דחסר משקלה אבל בקומתה וברחבה אינו יכול למעטה אלא עד שינתחנה ויעשה אותה מתחלתה מנורה שנמצאת אותה מנורה שמנורה אחרת היא ולפיכך שנינו מנורה גדולה יש לי בידך אין לך בידי אלא קטנה פטור שהרי הקטנה שהודה בה מנורה אחרת היא ואפילו אם גורדין הגדולה לעולם אינה חוזרת קטנה וכיון שכן מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו. וכן נמי שנינו אזורה גדולה יש לי בידך אין לך בידי אלא אזורה קטנה פטור משום דאזורה גדולה אי אפשר לחתוך ממנה ולהחזירה אזורה קטנה שהרי בגד תפור הוא ואם בא להחזירו קטנה ולהוציא ממנו מטלית אי אפשר לו לעשות כן