ר"י מיגאש שבועות כד

לחלק ולמיהוי כל חדא מינייהו שבועה באנפי נפשיה. ע"ב שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה כו' בשלמא התם אמרת מיתר פת והוה ליה לחלק אלא הכא מאי מייתר ודילמא למיפטר נפשיה ממשקין אחרינתא הוא דקאמר יין ושמן ודבש ואוקימנא כגון דקיימי לפניו דהוה ליה למימר שבועה שלא אשתה אלו ומינייהו יין ושמן ודבש למה לי שמע מינה לחלק תנן התם בפרק שבועות הפקדון בהאי מסכתא דף ל"ו ע"ב תן לי חטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין חייב על כל אחת ואחת פי' שכיון שפרט אותן נמצאת שבועה על כל אחד ואחד מהן בפני עצמה ואמר רבי יוחנן פרוטה מכולן מצטרפת פי' שאף על פי שפרט אותן ונעשה כל אחד מהן שבועה בפני עצמה אפי' הכי מכי אמר מעיקרא שבועה שאין לך בידי אכלהו הרי נכללו כולן בשבועה אחת והויין להו אחת שאילו אמר שבועה שאין לך בידי חטים שבועה שאין לך בידי שעורי' שבועה שאין לך בידי כוסמין בודאי שכל אחד מהן שבוע' בפני עצמה היא ואין אחד מהן מצטרף לחבירו אבל עכשיו שאמר שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין נמצא שזה שאמר מעיקרא שבועה שאין לך בידי אכלהו קאי והויין להו כולהו מוכללין בשבועה אחת וכיון שכן פרוטה מכולן מצטרפת דהא כולהו שבועה אחת היא ואהני האי פרטה דפריט להו בתר הכי וקאמר חטים ושעורים וכוסמין כי היכי דאי איכא בהדי' פרוטה מהאי ופרוטה מהאי דליחייב על כל חדא מינייהו. פליגי רב אחא ורבינא חד אמר כי מיחייב אכל חדא מינייהו אפרטא הוא דמחייב אבל אההוא כלל קמא דכללינהו לכולהו בשבועה אחת לא מיחייב דכי כללינהו לענין צרופי בלחוד הוא דכללינהו ולא לאחיובי עליה באנפי נפשיה בר מחיובא דפרטא וחד אמר כי אכיל שיעור מכל חד מינייהו מיחייב חדא אכל חד מינייהו דהא פרטינהו ומחייב נמי חד אכולהו משום כללא קמא דכללינהו כולהו בהדדי ועבדינהו שבועה אחת דהויין להו ארבעה חיובי אכולהו חד אכללא ותלתא דפרטא הכא לענין שבועה שלא אוכל פת חטין פת שעורים פת כוסמין דקתני במתני' דחייב על כל אחד ואחד מאי מי אמרינן דמדלא אמר שבועה שלא אוכל פת חטים שבועה שלא אוכל פת שעורים שבועה שלא אוכל פת כוסמין וקאמר שבועה שלא אוכל אכולהו הרי כללינהו כולהו בשבועה אחת ולהכי הוא דאיכוון למיכללינהו בשבועה אחת כי היכי דכי אכיל פחות מכשיעור מכל חד מינייהו מצטרפי כולהו לכשיעור דהא כללינהו כולהו בשבועה אחת והוין להו בחד שבועה הילכך מהני האי כלל' קמא דכי אכיל פחות מכשיעור מכל חד מינייהו מצטרפי אהדדי ומחייב ומהני האי פרטא דפריט להו בתר הכי דכי אכיל כשיעור מכל חד מינייהו מיחייב אכלהו או דילמא לא ומהדרינן הכי השתא בשלמא התם לענין שבועת הפקדון מחייב אכללא ומחייב אפרטא ומסקינן עלה דמעיקרא כלליננו כולהו בחד שבועה ובתר הכי פרטינהו לכל חד וחד מינייהו בשבועה באנפי נפשיה דהא אשתבע והדר אשתבע מיחייב תרתי כדקתני במתני' בהדיא השביע עליו ארבעה וחמשה פעמים והודה חייב על כל אחת ואחת אמר רבי שמעון מה טעם מפני שהוא יכול לחזור ולהודות אלא הכא לענין שבועה שלא אוכל אי ס"ד דכללינהו כוליה מעיקרא בחד שבועה כי הדר פרטינהו בתר הכי אמאי חיילא עליה ההיא שבועה דפרטא כלל והא מושבע ועומד מהר סיני הוא עליה דמעיקר' הוא דכללינהו כלהו בשבועה אחת אלא ודאי מדחזינן דמחייב אכל חד מינייהו דאלמא ההיא שבועה דפרטא חיילא עלייהו מכלל דהאי דקאמר מעיקרא אכלהו שבועה שלא אוכל לאו למכללינהו לכולהו בחדא שבועה קא מכוון כי היכי דלצטרפי אהדדי אלא אשבועה דפרטא הוא דאיכוון אבל אכללא לא איכוון:

מתני' שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה פטור דייקינן בגמרא הא גופא קשיא אמרת אכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה פטור אלמא אוכלין שאינן ראוין לאכילה לאו אכילה הוא והדר תני שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים חייב אלמא אוכלין שאינן ראוין לאכילה אכילה היא ומהדרינן הא לא קשיא רישא בסתם סיפא במפרש ואומר שבועה שלא אוכל נבלו' וטרפו' שקצים ורמשים:

ואקשינן מפרש נמי מושבע מהר סיני הוא והיכי חיילא שבועה עליה ופרקינן רב ושמואל דאמרי תרוייהו בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים דמיגו דחיילא שבועה אמותרים חיילא נמי אדברים האסורים ריש לקיש אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור שאינו מושבע עליו מהר סיני ואליבא דרבנן דאמרי שאם לא פירש חצי שיעור אינו אסור אלא בכשיעור או בסתם ואליבא דר"ע דאמר שמי שנשבע סתם דעתו אפי' על חצי שיעור:

ודייקינן בשלמא לריש לקיש היינו דמשכח' לה בלאו והן פי' עיקר שבועת ביטוי בהאי קרא הוא דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב להרע היינו לא אוכל להטיב היינו אוכל דהוה ליה לאו והן הילכך אין חייבין לעולם על שבועת ביטוי אלא עד שישבע על לאו והן וחיילא שבועתו והיינו דקא מקשה השתא בשלמא לריש לקיש דמוקים לה בפחות מכשיעור היינו דמשכחת לה בלאו והן שהרי אם נשבע שיאכל חצי שיעור מנבלות וטריפות חיילא שבועתו הואיל ואינו מושבע עליו מהר סיני ואם ישבע שלא יאכל חיילא נמי שבועתו שהרי אינו מושבע עליו מהר סיני אלא לרבי יוחנן דמוקים לה בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים דאשתכח שעל שיעור גמור הוא דנשבע ומשום דכלליה בהדיה דברים המותרין הוא דחיילא שבועתו בשלמא לאו משכחת לה דחיילא שבועתו בכולל להו דברים האסורים עם דברים המותרים אלא הן היכי משכחת לה שישבע שיאכל שיעור גמור מנבלות וטרפות וחיילא שבועתו ואם תאמר בכולל אותן עם דברים המותרים כי אמרינן כולל הני מילי היכא דקא מוסיף איסור אאיסורי' קמא אבל למישרייה לאיסורא קמא לא. ומהדרינן משכחת לה כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור האי מימרא חזינא ליה לחד מרבוותא דקא פריש הכי שאם נשבע שיאכל עפר ונבילה ולא אכל מיגו דחיילא שבועה אעפר חיילא נמי אנבילה והאי פירושא לא דייק. הכא מאי אריא עפר אפילו כלהו מילי נמי דלית להו איסורא כי קא משתבע עלייהו בהדי נבלה נימא מיגו דחיילא שבועה עלייהו חיילא נמי אנבילה ואם כן אמאי אוקמוה בעפר טפי מכל מילי דלית בהו איסור ועוד דכי אמרו איסור כולל הני מילי היכא דמשתבע אדברים אסורים בהדי דברים המותרי' למסרינהו אנפשיה דקא מוסיף בהו איסורא אאיסורא דאית בהו דאי לאו דכללינהו בהדי הני אחרינתא לא הוה חלה שבועה עלייהו דמושבע ועומד מהר סיני הוא וכיון דכללינהו בהדי אחרינתא אמרינן מגו דחיילא שבועה אהנך מותרין חיילא נמי אהנך אחריני בהדייהו באיסור כולל וקיימינן עליה בתרי איסורי אבל היכא דמשתבע אדברים אסורים למישרינהו אנפשיה אע"ג דכללינהו בהדי דברים המותרים לא חיילא שבועה עלייהו כלל דלאו כל כמיניה דקמשתבע למישרי איסורא הילכך האי פירושא לא דייק והכין פירוש' משכחת לה כדרבא דאמר רבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור כלומר אע"ג דלא משכחת לה בהן ממש דהא אי אישתבע שיאכל נבלות וטרפות ואע"ג דכליל להו בהדי דברים המותרים לא חיילא עליה שבועה כלל משכחת לה כדרבא דאמר רבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור דאלמא אע"ג דעפר לאו בר אכילה הוא כשנשבע סתם ואמר שבועה שאוכל אכילת עפר עלתה לו באותה שבועה ונפטר מאותה שבועה וממילא שמעינן שאם נשבע סתם ואמר שבועה שאוכל ואכל נבלות וטרפות אף על גב דלאו ראוין לאכילה אכילתן עולה לו באכילה ונפטר מאותה שבועה וכו'. וכיון שכן הרי אתה מוצא שישבע שיאכל ותחול שבועתו ואפי' נבלות וטריפות שאעפ"י שאי אתה מוצא שישבע בפירוש שיאכל נבלות וטרפות ותחול שבועתו כיון שאם ישבע שיאכל סתם ואכל אחר כך נבלות וטריפות אכילתן עולה לו באכילה ונפטר בה מידי שבועה נמצא כאילו השבועה מעיקרא על כל אכילת דבר היתה ואפי' על נבלות וטרפות דהיינו הן. הדין פירושא דהאי מימרא פירושא דייקא הוא. אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא שאכילת דבר שאינו ראוי לאכילה אכילה מיקריא קונם שאין אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא שאכל נבלות הרי אשתו אסורה אלמא אכילת נבלות אעפ"י שאינן ראוין לאכילה אכילה מיקריא וממילא שמעת דכי היכי דמי שנשבע שלא אכל כלום למפרע והוא אכל נבלות וטרפו' דאכיל' מיקריא מיחייב משום שבועת שקר הכי נמי מי שנשבע שיאכל להבא ואכל טרפות דאכילה מקרי' ועולה לו באכיל' ונפטר מידי שבועה כמו שאמרנו למעלה והיינו דאמר רב מרי אף אנן נמי תנינא ודחינן התם שנשבע שלא אכלתי למפרע דמעידנא דאשתבע אחשבה ושויה אכילה אבל הכא בעידנא דאשתבע אכתי לא אכלינהו לנבלות וטרפות הא לא אחשבינהו לאכילתו אכילה ויש לומר דכי אשתבע שיאכל על אכילת דברים הראוין לאכילה הוא