ר"י מיגאש שבועות יג

הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמור הא מה אני מקיים ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה הרי בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר שיפדו ואלא לרבנן דפרה דאמרי מצא אחרת נאה הימנה תפדה והיינו ע"כ משום דאמרי' לב ב"ד מתנה עליהן ואע"ג דהא אפשר שתרעה עד שתסתאב ותפדה במומה:

ודילמא שאני פרה דדמיה יקרין ומש"ה לב ב"ד מתנה עליה שאם ימצא אחרת נאה הימנה ולא הוצרכה אבל תמידין דאין דמיהן יקרים אין לב ב"ד מתנה עליהן שיפדו כשהן תמימים אלא ירעו עד שיסתאבו ויפדו במומן אלא רבנן דאמרו לו דקתני במתני' אמרו לו הואיל וכפרתן שוה היאך אין קריבין זה בזה מכלל דאינהו אין קרבין זה בזה סבירא להו אלא נפדין כשהן תמימין אלמא לב ב"ד מתנה עליהן וממאי דהאי אמרו לו ר' יהודה היא ולית ליה כל השעירין כפרתן שוה דשמעת מינה דס"ל דאין קרבין זה בזה משום דאין כפרתן שוה וילפת מינה דאית לי' לב ב"ד מתנה עליהן ונפדין תמימין ודלמא ר"מ היא דאמר כל השעירין כפרתן שוה מש"ה יקרבו זה בזה והכי קאמר בשלמא לדידי דאמינא כל השעירין כפרתן שוה מש"ה יקרבו אלא לדידך אמאי יקרבו וכיון שכן ליכא למשמע מהכא דסבירא לי' להאי תנא דאמרו לו דאין קרבין זה בזה כי היכי דתליף מינה דאית לי' לב ב"ד מתנה עליהן ונפדין תמימין אלא לר' יוחנן הא דרבנן גמרא גמיר לה דאית להו לב ב"ד מתנה עלי' ולר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהן תמידין שלא הוצרכו לציבור מאי עבדינן להו אמר רבי יצחק אמר ר' יוחנן מקיצין בה את המזבח כלומר מביאין אותה בשם עולת נדבה. דף י"ב ע"א אמר רב שמואל ב"ר יצחק מודה הי' רבי יצחק בשעירי חטאת שאין מקרבין בגופן אלא בדמיהן כל שעירי חטאת שניתותרו ולא הוצרכו כגון שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ואח"כ נמצאו אין מקיצין בגופן אלא ירעו עד שיסתאבו וימכרו במומן ולוקחין בדמיהן עולה ומקיצין בה את המזבח הכא לענין תמידין הוא דמקיצין בגופן משום דמעיקרא עולה והשתא עולה אבל שעירי חטאת גזרו הני שכבר הביאו שעירים ונתכפר להם שלא יביאו אותם לשם עולה אטו שעירים שלא הביאו אחרים תחתיהן שלא יביאו אותם לשם עולה הלכך שעירים אלו שכבר הפרישו אחרים תחתיהן ונתכפר בהן בגופן אי אפשר משום האי גזירה ולמכור אותם כשהם תמימים אי אפשר דהא לית לי' לר"ש לב ב"ד מתנה עליהן ומימר אמרינן קדושה שבהן להיכן הלכה הילכך ירעו עד שיסתאבו דהוין פסולי המוקדשין וימכרו במומן ומקיצין בדמיהן את המזבח והא דקתני במתני' בשעירי הרגלים ושעירי ר"ח שהן קרבין זה בזה לאו שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ונתותרו עסקינן אלא שאירע מקרה ולא הקריבו שעירים עסקינן כמו שפירשנו למעלה שכיון שלא הקריבו שעירים כלל לפיכך יש לדבר תשלומין וקרבין זה בזה אבל שעירים שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ונתכפרו בהן ואח"כ נמצאו אלו בכי האי ליכא למימר שהם קרבין ברגל אחר או בר"ח שכיון שהפרישו אחרים תחתיהן ונתכפרו בהן אם נקריב אלו עכשיו ברגל אחר או בר"ח קא עברינן משום בל תוסיף הילכך ירעו עד שיסתאבו וימכרו במומן ומקיצין בדמיהן את המזבח. ע"ב הא דאמר רב שימי בר אשי מותרות לנדבת ציבור ואין עוף בקרבן ציבור עיקר מילתא בסיפרא דתניא התם ואם מן העוף קרבנו קרבן יחיד מביא עוף ואין ציבור מביא עוף:

הא דאמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות צבור סכין משכן למה שהן פירושו כלומר לפי שקודם שישחטו עדין אין בהם קדושה גמורה הואיל ואפשר שיותרו ויפדו תמימין משום דלב ב"ד מתנה עליהן ואין מתברר שהן קרבין אלא לאחר שישחטו וזה הפי' עולה אליבא דרבנן דאית להו לב ב"ד מתנה עליהן ויש לפרש אליבא דר"ש דל"ל לב ב"ד מתנה עליהן כלומר ואף שמואל סבר לה כר' יוחנן דאמר תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר"ש מקיצין בהן את המזבח אמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן כלומר קודם שישחטו ואעפ"י שכבר הופרשו לשם תמידין אפשר שיותרו ויקרבו לשם עולת נדבה דהיינו קיץ ואין מתברר למה שהן עתידין להיות קרבין אלא בשעת שחיטה אפשר שיקרבו לשם תמידין שהופרשו להן או לשם עולת נדבה. מתני' ועל שאר עבירות שבתורה וכו' דייקינן בגמ' הני חייבי עשה היכי דמי אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה הוא ואי דעבד תשובה הא תניא עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו פי' דהא דקא מקשינן הני חייבי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה היא לאו למימרא דחייבי ל"ת אעפ"י דלא עבד תשובה מוחלין משום דליכא למימר הכי דהאי ודאי קל וחומר הוא אלא האי דקא מקשינן מחייבי עשה משום דמחייבי לא תעשה אפשר לאוקמה בדעשה תשובה ואפ"ה אין תשובה מכפרת לו אלא עם יו"הכ אבל חייבי עשה כיון דהא תניא בהדיא עבר על כל מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו מש"ה קא מקשינן הני חייבי עשה היכי דמי אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה ואי דעבד תשובה למה לי יו"הכ בלא יו"הכ נמי תשובה מכפרת דהא תניא עבר על מ"ע ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לן ואוקמה ר"ז לעולם דלא עבד תשובה אלא עומד במרדו הוא ודקא אמרת אמאי י"הכ מכפר דהא זבח רשעים תועבה הוא הא מני ר' היא דסבירא לי' דכל עבירות שבתורה ואפי' חמורות שהן כריתות ומיתות ב"ד וכ"ש חייבי עשה ול"ת בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יו"הכ מכפרן חוץ מפורק עול כלומר פורק עול תורה ועול מצות עצמו כגון אלו שפורקין עול תורה ועול מצות מהן והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה כלומר דמפרש אותה בדרך המינות והמפר ברית בשר פי' מילה שהיא בבשר שאם עשה תשובה יו"הכ מכפר ואם לאו אין יו"הכ מכפר הרי מצינו לרבי בפירוש שאמר על כל עבירות שבתורה ואפי' כריתות ומיתות ב"ד וכ"ש עשה ול"ת בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר חוץ מהני תלת וכיון שכן אפשר לאוקמה למתני' בעומד במרדו ולא עשה תשובה ואפ"ה יו"הכ מכפר ומני רבי היא:

ואקשינן והא מדסיפא דמתני' ר' יהודה היא רישא נמי ר"י היא דקתני סיפא אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות ומאן אית לי' האי סברא ר' יהודה היא כדבעינן למימר קמן כדתניא וכפר את הקודש וגו' עד ר' יהודה וכו' וכיון שכן היכי מצית לאוקומה לרישא דמתני' כרבי ואוקמה רב יוסף כולה רבי היא ולענין שעיר המשתלח שהכהנים ולוים וישראל הושוו כולם להתכפר בו בשאר עבירות סבר לה כר' יהודה:

דף י"ג ע"א אמר לי' אביי דוקא קא אמר מר דרבי סבר לה כר"י שהכהנים ולוים וישראל הושוו כולם להתכפר בשעיר המשתלח בשאר עבירות אבל ר"י לא סבר לה כרבי במאי דקאמר שכל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר ומש"ה קא מתוקמה מתני' כרבי ולא כר"י או דלמא כי היכי דרבי סבר לה כר"י לענין כהנים לוים וישראל שהושוו כולם בשעיר המשתלח בשאר עבירות ה"נ ר' יהודה סבר לה כרבי דאמר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר והיינו דקאמר רבי וסבר לה כר' יהודה ולא אמרת ר"י וסבר לה כרבי ומשום אורחא דמילתא למימר תלמיד סבר לה כרבי' מאי ולאו למימרא דרביה סבר לה כתלמידי' א"ל דוקא קא אמינא רבי סבר לה כר"י אבל ר"י לא סבר לה כרבי מאי היא כלומר והיכן שמעינן לי' לר"י דלא סבר כרבי דאמר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר דתניא בסיפרא יכול יהא יו"הכ מכפר על שבים ועל שאינן שבים ודין הוא וכו' עד ת"ל אך בעשור לחודש וגו' אך חלק מכפר הוא על שבים ואינו מכפר על שאינן שבים סתם סיפרא ר' יהודה וקאמר שבים אין שאינם שבים לא אלמא ר"י לא סבר לה כרבי:

ורמי סתם סיפרא אסתם סיפרא דתניא יכול לא יהא יו"הכ מכפר אלא א"כ התענה בו וקראו מקרא קודש ולא עשה בו מלאכה לא התענה בו ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה מנין שמכפר ת"ל יום הכפורים מ"מ הנה אעפ"י שהוא רשע שהרי לא התענה ביו"הכ ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה יו"הכ מכפר קשיא סתם סיפרא אסתם סיפרא אמר אביי ל"ק הא ר' יהודה הא רבי כלומר ההיא סתמא דקתני שבים אין שאין שבים לא ר' יהודה היא והאי סתמא אחרינא דקתני יו"הכ מכפר מ"מ רבי היא דמשמע דמכפר ואפי' על מי שהוא רשע ולא התענה ביו"הכ ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה רבי היא דאמר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר. רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומי' כלומר אע"ג דס"ל דכל עבירות שבעולם בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יו"הכ מכפר מודה רבי בכרת דיומי' כלומר במי שמתחייב כרת ביו"הכ עצמו מחמת שלא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה שאין אותו יוה"כ מכפר לו על אותו עון ואעפ"י שמכפר לו על שאר עוונותיו שעשה קודם יוה"כ עצמו א"נ ביוה"כ שלא מחמת יו"הכ עצמו הילכך ההיא סתמא דקתני יו"הכ מכפר מכל עון דמשמע דמכפר לו ואעפ"י שלא התענה בו ולא קראו