ר"י מיגאש בבא בתרא ח

חבירו הוא דאכתי איכא דושא ואי משום רוחב כותל לההיא פורתא לא חיישינן. ויש לפרש כגון שהיה אורך כתלו כנגד כתלו של חבירו וסמוך לו בד' אמות כלומר עומד על סוף ד' אמות והא קמ"ל שאע"פ שכבר הרחיק מקדם ד' אמות כיון שלא הרחיק ד' אמות מצומצמות בלבד כשיבא עכשיו לסמוך לאותו כותל שלו כותל אחר צריך הוא עדיין להרחיק ד' אמות אחרות דדושא דהני ד' אמות אחרות מעלו לכותל ואע"ג שהם מרוחקין ממנו. ורבינו האי ז"ל פי' כגון שסמך כותלו לכותל חבירו בתוך ד' אמות וראה חבירו ושתק שאע"פ ששתק לו באותו כותל כשיבא עכשיו לסמוך לאותו כותל כותל אחר צריך הוא להרחיק ד' אמות מאי טעמא דדושא דהכא מעלי להתם. וקשיא לי על זה הפירוש דאם כן כפשטיה דמתניתין הוא דמוקים לה שכותל זה סמוך בתוך ד' הוא וא"ה הכא במאי עסקינן כששתק לו חבירו איבעי ליה למימר אמאי איצטריך למימר הכי קתני אלא מדקאמר ה"ק מכלל דלאפוקה למיתני מפשטה ולאוקמה דליכא סמיכה בתוך ד' אמות הוא דמהדר:

כאן מרוח אחת וכו' הרחקת חלון מצד א' סגי ליה באמה א'. משני צדדין ארבע אמות מכאן ומכאן:

לימא מתני' דלא כר' יוסי. וא"ת אמאי לא מתמה נמי במתני' דתנן מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ה"ז לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות ונימא מתני' דלא כר' יוסי בשלמא כולה פרקין איכא למימר דגירי' הוא דכד מעיינת בכולהו עניני דיליה משכחת לה דבכולהו איכא למימר כגירי דמו אבל גבי כותל כיון דליכא למימר דסמיכת כותלו לכותל חבירו גירא הוא דהא היזיקא לא מחמת הכותל גופיה הוא אלא מחמת דקא מימנע דושא מהתם הוא אמאי לא אמר נמי עליה נימא דלא כר' יוסי. תשובתך כי אמר גירי ולאו גירי ה"מ היכא דמטי ההיזק מההוא מידי גופיה דקעביד אבל הכא דהיזיקא דקא מטי לכותל דחבריה לאו מהאי כותל גופיה הוא דמטי אלא משום דקא מימנע דושא הוא בכי האי. גוונא ליכא למימר גירי ולאו גירי אלא לכ"ע בין לרבנן בין לר' יוסי בעי הרחקה מכותל חבירו ד' אמות. וטעמא דמילתא דכיון דכותל מעלי ליה דושא מכי בנייה חבריה לההוא כותל דיליה הוי ליה כמאן דאחזיק בהנהו ד' אמות דסמיכי' ליה לענין דושא וקננהו להא מילתא. והא דמיא לההיא דאמרינן החלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד' אמות. אלמא מכי פתחיה להאי חלון אחזיק האי בד' אמות דסמיכי ליה לענין אורה וקננהו להא מילתא הכא נמי מכי בנייה להאי כותל דיליה אחזיק בד' אמות דסמיכי ליה לענין דושא וקננהו להא מילתא:

דף כג ע"א אין חזקה לנזיקין. ומהדרינן רב מרי אמר בקוטרא ורב זביד אמר בבית הכסא בריחא דבית הכסא דהוה גירי ועל המזיק להרחיק ואין חזקה מועלת לו אפילו בא בטענת לקוח הוא בידי עד שיוציא השטר. פירש בהני הוא דליכא חזקה אבל בשאר איכא חזקה. והאי בבית הכסא דאמרינן דלית ליה חזקה דוקא היכא דלא אחזיק אלא בנזק בלחוד כגון בית הכסא דאיתיה בביתיה דמזיק וקא מטי מיניה לביתיה דניזק דלא אחזיק אלא בריחא בלחוד דהיינו נזק דומיא דשובך שהוא בנוי בתוך שלו והיזיקא בעלמא הוא דמטי ליה לחבריה מחמת יונים דשייטי עיניה ואכלי בדיליה. אבל היכא דאחזיק בגופו של קרקע כגון בית הכסא דעביד בביתיה דניזק ופתח לביתיה דמזיק אי נמי עביד בביתיה דמזיק ועוקא דיליה אזלא לביתיה דניזק בכי הא ליכא למימר דאין חזקה דהא בגופיה דקרקע הוא אלא חזקתיה חזקה הויא. הילכך אי מטען קא טעין דזבניה ניהליה למקום בית הכסא או יהביה ניהליה במתנה מהימן ובשבועה. ואי לא קא טעין מידי אלא שלא אמר לו אדם דבר מעולם לאו חזקה היא דהא תנן (בחזקת הבתים) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה. ואי יורש הוא או לוקח לא צריך למיטען מידי דהא תנן (שם) והבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ומ"מ מיבעיא ליה לכסויי לההוא בית הכסא או לההיא עוקה כי היכי דליסתליק מיניה ריחא ואע"ג דאחזיק ביה איהו בלא כסוי ריחא ודאי הא אמרינן דלית ליה חזקה משום דנזק הוא ואין חזקה לניזוקין:

ע"ב ואע"ג דאיכא שובך אחרינא דנפיש מיניה. וקשיא לרבי חנינא. ופריק בדליכא דנפיש מיניה. והדר אקשינן אי הכי וכו' ואפילו לר' זירא דאמר קרוב עדיף דנהי דרישא מסייע ליה וליכא לאקשויי מינה אלא לרבי חנינא בלחוד, סיפא מיהא איכא לאקשויי מינה עליה דר' זירא כי היכי דאקשויי ליה לר' חנינא דקתני סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ובין לר' חנינא בין לר' זירא אמאי הוא של מוצאו אי לר' חנינא כיון דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי שובך הוא. ולר' חנינא קשיא בין רישא בין סיפא דבדאיכא שובך אחרינא אמאי של מוצאו ניזיל בתר שובך דנפישי יונים דיליה ולר' זירא כיון דליכא שובך דקרוב מיניה ודאי דהאי שובך הוא. וליכא למימר דאיכא קרוב מיניה דא"כ הוה ליה בתוך חמשים דההוא שובך אחרינא ואמאי הרי הוא של מוצאו. ואי נמי דאיכא דקרוב מיניה דהאי והאי ניפול חוץ לחמשים לתרווייהו מ"מ בין לר' חנינא בין לר' זירא דההוא שובך אחרינא הוא דליכא אחרינא דנפיש מיניה:

הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא בר חמא כל המדדה אין מדדה יותר מחמשים אמה. וכיון דהאי ניפול חוץ לחמשים אמה דהאי שובך קאי וליכא שובך דקריב מיניה בתוך חמשים אמה הא ודאי איניש הוא דהוה מייתי ליה מעלמא ונפל מיניה ומייאש ומשום הכי הרי הוא של מוצאו:

דף כד ע"ב ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים וכו' פירש קוצץ א' מבני העיר את האילן ואינו נותן דמים לבעל האילן. ודייקינן ומאי שנא מבור דתנן אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים. אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא. כלומר דבר דבין שותפין מתרשלין הן בו לפי שכ"א מהן סומך על חבירו הילכך אם מחייבין אנו את בני העיר ליתן דמי האילן לבעל האילן יבוא להתרשל בקציצתן לפי שכל אחד מהן אינו רוצה ליתן מה שמגיע עליו מדמי האילן וישאר האילן כמות שהוא ויבטל נויי העיר אבל גבי בור של יחיד כיון דלא איכפת לן אם יתרשל בקציצתו אם לאו שהרי ההפסד עליו לבדו הוא חייבוהו לתת דמי האילן:

ואמרינן וממאי דמהאי טעמא הוא דילמא משום דשאני היזיקא דרבים מהיזיקא דיחיד אלא אי אתמר האי טעמא אסיפא אתמר אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים. דכיון דמחייבי בני העיר ליתן דמי האילן לבעל האילן אמאי תני קוצץ ונותן דמים דמשמע קוצץ ברישא ואחר כך נותן דמים ליתני נותן דמים ואחר כך קוצץ. אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא. ואם אינו קוצץ עד שיתנו דמים יבואו ויתרשלו בדבר כדי שלא יתנו וגם בעל האילן שותק ואינו מבקש כלום לפי שרוצה הוא שיתרשלו ולא יביאו הדמים כדי שלא יקצץ האילן ונמצא אילן קיים ויבטל נויי העיר. לפיכך שנינו קוצץ בתחילה ואחר כך נותן דמים כדי שלא יתרשלו בקציצת האילן וליכא למיחש שמא לאחר קציצת האילן יתרשלו בנתינת הדמים דבעל האילן יבקש אותם ואם יתרשל איהו דאפסיד אנפשיה:

דף כה ע"א בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום תפלה דכתיב וצבא השמים לך משתחוים כלומר כשהן נכפפין ויורדין בכל יום למערב זו היא השתחוייתן לפני המקום מכלל שהשכינה במערב:

מתקיף לה רב אחא בר יעקב ואימא כעבד שנוטל פרס