ר"י מיגאש בבא בתרא נה

כשהוא רוצה לחזור ולתת אותה לאחר אף על גב דסליק נפשיה בההוא קנין מהנהו נכסי מכל מקום ההוא ראשון לא מיקנא ודאי קני להו דהא שכיב מרע הוא הנותן. אמר להו רב חסדא כי אתא רב הונא פירש' בין לעצמו בין לאחר:

דף קנג ע"א ההיא מתנתא דהוה כתיב ביה בחיי ובמותי. איפסיקא הילכתא כרב דאמר הרי היא כמתנת שכיב מרע לא שנא בחיים ולא שנא מחיים לא קני מחיים עד דאמר מהיום:

ע"ב ולטומאה במחלוקת חזינן לחד מרבוותא דפירש הכי כחלוקתן כאן כך חלוקתן לענין טומאה והאי פירושא לא דייק גבן דלא אשכחן פלוגתא בהאי ענינא לענין טומאה דנימא כחלוקתן כאן כך חלוקתן כאן ועוד דלשון ולענין טומאה משמע דלא לאשוויי ענין טומאה להאי ענינא הוא דקאמר ולאיפלוגי דיניה מיניה הוא דקאתי. והכי איתחזי לן פירושה. ולענין טומאה אינו כן כלומר אף על גב דלענין מתנת שכיב מרע קסבר רבה שמעמידין את הדבר בחזקת מה שהוא עכשיו כרבי נתן לענין טומאה מיהא כמחלקתו של רבי נתן סבירא ליה דהיינו תנא קמא החולק עליו בכך ואינו מעמיד את הדבר בחזקת מה שהוא עכשיו ולא איכפת ליה בהכי מדקאמר לא שנא שהבקעה בימות החמה רשות הרבים לטומאה אלא שלא עברו עליה ימות הגשמים על זו הטומאה אבל עברו עליה ימות הגשמים והטומאה באותה בקעה כיון שהוחזקה אותה בקעה להיותה רשות היחיד לענין אותה טומאה שיש בה ואף על פי שהרי באו עליה ימות החמה ואילו היתה בה עכשיו טומאה חדשה לא היינו דנין אותה לענין אותה טומאה אלא כר"הר לענין ההיא טומאה ישנה מיהא אין אנו דנין אותה בחזקת מה שהיא עכשיו אלא במה שהיתה קודם לכן בימות הגשמים שהיא רשות היחיד דהא לענין טומאה לא העמיד רבה הדבר בחזקת מה שאנו רואין אותה עכשיו ולא הועיל אצלו בדין היותה עכשיו בתורת רשות הרבים אילו היה בה טומאה חדשה שלא עברו עליה ימות הגשמים כלום כסברא דתנא קמא שהוא מחלוקת של רבי נתן דלא איכפת ליה להעמיד הדבר במה שהוא עכשיו ואין ענין זה מועיל אצלו בדין כלום:

דף קנד ע"ב שטר פסים. שטר פיוסים שפייסה לי שאכתוב לך שטר זה כדי להראות לעולם שיש לך קרקעות וישיאו לך בנותם:

אמימר ומתנתו מתנה. כלומר ואף דף קנה ע"ב אמר על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן כיון שהוא בן י"ג שנה ויום אחד והביא שתי שערות דלא בעינן יודע בטיב משא ומתן אלא בזביני דכיון דדעתיה דינוקא מיקרבא לגבי זוזי חיישינן דילמא טעי ומזבין ומוזיל אבל במתנה הא ודאי ליכא דטעי בה וליכא נמי זוזי דמקרבא דעתיה לגבייהו הילכך אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה. והא דאמרינן לענין נכסי אביו עד שיהא בן עשרים דוקא לענין מכר כדאמרינן ולמכור בנכסי אביו אבל לענין מתנה דין נכסי אביו ודין נכסי עצמו שוין וכשם שאם הוא בן י"ג שנה ויום אחד והביא שתי שערות מתנתו מתנה בנכסיו כך מתנתו מתנה בנכסי אביו:

דף קנו ע"ב בני רוכל תקברם אמם. שרשעים היו לקיים קוצין בכרם וקנסו' חכמים לקיימן דברי אמם ולא מן הדין:

קונין משכיב מרע אפילו בשבת ולא לחוש לדברי רבי אליעזר האי קונין לאו קנין ממש אלא באמירה בלחוד:

דף קנז ע"ב לוה ולוה וחזר וקנה לקמא משתעבדי פירש לקמא משתעבד משום דכיון דכתב ליה דאקני אשתכח דמעידנא דקני לה להאי ארעא ממילא חל עליה שעבודא דקמא ולא קא שביק ליה רווחא לבתרא למיחל עליה שעבודא או דילמא לבתרא משתעבד דכיון דכתב ליה דאקני מקמי דלקני לה להאי ארעא הא סלקיה לקמא מינה מקמי דלקני לה וכי קני לה בתר הכי שעבודא דבתרא הוא דחייל ולא שעבודא דקמא וליכא לדמויי הא מילתא להא דאמרינן דאקני קנה ומכר משתעבד למלוה וטריף לה מיניה דלוקח משום דכי זבין לה ללוקח לבתר דקני להא הוא דזבין לה ומעידנא דקני לה בההוא שעתא חל עליה שעבודא דמלוה מקמי דליזבין ליה ללוקח אבל הכא כיון דמקמי דליקני לה לוה להאי ארעא כתב ליה למלוה בתרא דאקני דאשכח דסליקה לקמא מהאי ארעא דעתיד למיקני מקמיה דלקניה ושעבדיה למלוה בתרא איכא למימר דבההיא שעתא דקנייה שעבודא דבתרא חל עליה ולא שעבודיה דקמא. ומ"ה קא מיבעיא ליה לקמא משתעבד או דילמא לבתרא משתעבד ואסיקנא והילכתא. יחלוקו. פי' לפי מעותיהן דתרויהו בהדי הדדי קא חייל שעבודיהו אהאי ארעא:

דף קנח ע"א נפל הבית עליו ועל אשתו, יורשי הבעל וכו' עד בית הילל אומרים נכסים בחזקתן הנכסים שהכניסה עמה בנדונייתה וקבלם על עצמו הבעל בתורת צאן ברזל. וכתובה בחזקת יורשי הבעל היינו מה שכתב לה הבעל על עצמו כגון עיקר כתובה ותוספת. ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה הן נכסי מלוג שאין אחריותן על הבעל אלא נכנסין עמה בכניסתה עם הבעל ויוצאין עמה ביציאתה מן הבעל. ולפי שהדבר ספק מי מהם מת ראשון אמרו ב"ה הכתובה שהוא ממון שנוטל מן הבעל בחזקת יורשי הבעל שהמוציא מחבירו עליו הראיה ונכסי מלוג שהן ממון האשה ואין לבעל בגופן כלום בחזקת יורשי אשה ומי שרוצה להוציא מידן עליו להביא ראיה. ונכסי צאן ברזל שעיקרן של האשה ואחריותן על הבעל כיון שיד שניהן שוה בהן הרי הן בחזקת שניהם ויחלוקו והיינו דאמרי' אהא דקתני במתני' בחזקת מי ואמרינן תני בר קפרא הואיל והללו באין לירש יחלוקו ונמצא פי' הא דקתני נכסים בחזקתן כלומר בחזקת שניהן:

הדרן עלך מי שמת דף קס ע"א משנה רבי חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שהוא יכול לעשותו פשוט. פירוש לאחר שיטול רשות מבעל השטר בכך אבל לעשותו פשוט מפי עצמו בלא נטילת רשות מבעל השטר בכך אינו רשאי מדקאמר לקמן דרשב"ג סבירא ליה דמראה מקום הוא לו הואיל וחשיב להו לתנאי דסבירא להו הני ולא קא חשיב רבי חנינא בן גמליאל בהדייהו מכלל דרבי חנינא בן גמליאל קפידא סבירא ליה הילכך הא דקאמר ר' חנינא בן גמליאל מפני שיכול לעשותו פשוט ליכא לאוקמא אלא בנטילת רשות מבעל השטר בכך:

ופשוט שכתבו עדיו מאחוריו אינו יכול לעשותו מקושר דהא קיימא לן שאין העדים חותמין במקושר אלא מאחוריו ובין קשר לקשר דאלמא כי חתימי לאחר עשיית קשריו הוא דחתימי והאי פשוט כיון דחתמי מאחוריו בלא עשיית קשרים אי אפשר לעשותו מקושר:

דף קסב ע"א אין למדין משיטה אחרונה. פי' שיש לחוש שמא העדים הרויחו חתימתם