ר"י מיגאש בבא בתרא ה

שהביאה לו אשתו בנדונייתה. כגון זה כופין על מדת סדום דכיון דיהיב להו שבחא דאית בהאי חולקא על שאר חולקי מה איכפת להו

תרתי אחד נגרא וכו' כגון זה כופין על מדת סדום. דזה נהנה וזה לא חסר הוא דאפושי אריסי לאו כלום הוא. נקטינן מהאי שמעתא דלא אמרינן כופין על מדת סדום אלא היכא דשוו חולקי להדדי וליכא בינייהו הפרש כלל אבל היכא דלא שוו חולקי להדדי ליכא למימר בהא מדת סדום דאי הוה חולקא דאמצריה עדיף מהאיך וקא בעי למשקל ביה תילתא משום שבחא דאית ביה מצי חבריה למימר אנא יהיבנא שבחא טפי ומעלינא לך כנכסי דבר מריון משום דהאי גיסא דאית ביה האי שבחא עדיף ליה מהנך תרי מילתא דיהבת לי בהאי גיסא אחרינא. ואי האי חולקא עדיף מההוא חולקא דאמצריה וקאמר ליה שקול את תילתא בהאי גיסא טבא משום שבחא דאית ביה ואשקול אנא תרי תילתא בהאי חולקא דאמצראי מצי חבריה למימר ליה תרי תילתא בהך חולקא עדיף לי מתילתא בהאי חולקא טבא. אבל וודאי אי אמר ליה שקול את האי חולקא טבא ואשקול אנא האי חולקא דאמצראי מדה כנגד מדה ולא שקילנא מינך כלל לא מצי אידך לדחויי ליה להאיך ויהבינן ליה להאי דאמצרא וכ"ש הכא דקא שקיל אמצריה כחוש ויהיב לי' לחבריה הך חולקא טבא מדה כנגד מדה ולא שקיל מיניה שבחא כלל וליכא למימר הכא האי דקא יהבית לי האי חולקא טבא בלי למשקל ביה שבחא מינאי מתנה הוא ולא ניחא לי דכתיב ושונא מתנות יחיה דכי אמרינן מתנה הוא ובמתנה לא ניחא לי במידי דלית ביה דין חלוקה וקא אמר ליה טול אתה שיעור ואני פחות דהתם ודאי כיון דקא יהיב ליה לחבריה טפי מהאי דשקיל איהו מתנה הוא ויכול למימר במתנה לא ניחא לי אבל הכא דקא יהיב מדה כנגד מדה בלי למשקל מיניה שבחא לאו מתנה הוא משום דאמר ליה האי דלא שקילנא מינך שבחא משום דהאי חולקא דשקילנא הוא אמצראי וטפי עדיף לי מהאי חולקא טבא דיהיבנא לך ולא יהיבנא לך מתנה מידי דקם ליה שבח כנגד שבח. והיכא דהוה ארעא בין ראובן לשמעון לראובן תרי חולקי ולשמעון חד חולקא ואית בה בהאי ארעא תילתא עידית ותרי תילתא בינונית והך תילתא דעידית קאי בי מצעי דכי שקיל ראובן להנך תרי תילתא בהאי גיסא או בהאי גיסא הך תילתא דעדית איהו דקא שקיל ליה כיון דמעיקרא תרי חולקי אית ליה לראובן בהאי ארעא ולשמעון חד חולקא הנך תרי חולקי דראובן כחד חולקא דמיין ושקיל ליה בהדי הדדי וילפינן ליה להאי מילתא מדאמרינן פשיטא חלק בכור וחלק פשוט בחד מצרא יהבינן ליה דכיון דזכי ליה רחמנא פי שנים כחד חולקא דמי והא ליכא למימר דבארעא דשויא להדדי קאי דאי דשויא להדדי קאי אריא חלק בכור וחלק פשוט אפילו כולי עלמא נמי דהא קיימא לן כופין על מדת סדום אלא ודאי בארעא דלא שוייא להדדי עסקינן ואפילו הכי שקיל ליה בהדי הדדי הכא נמי כיון דמעיקרא תרי חולקי אית ליה בהאי ארעא כחד חולקא דמי ושקיל ליה בהדי הדדי ולא מצי חבריה למימר ליה מעלינא לך להך תילתא כנכסי דבר מריון. אלא מיהו דוקא היכא דהוה ליה הנך תרי חולקי בחד זימנא כגון דנפלי ליה בירושה או זבנינהו בחד זימנא דומיא דחלק בכורה וחלק פשוט אבל אי זכה בהו בתרי זימני כגון דזבין והדר זבין כיון דמעיקרא תרי חולקי נינהו מצי האיך למימר ליה תלתא חולקי הוא דעבדינן להאי ארעא ומעלינן ליה כנכסי דבר מריון להך חולקא דבי מצעי והא דאמרינן נמי דאי נפלו ליה בחד זימנא דשקיל בהדי הדדי לאו דשקיל מדה כנגד מדה דאם כן הוא ודאי קא מפסיד מארי תילתא טובא דקא שקיל מנתא דיליה בינונית אבל לבתר דמשוינן ליה לארעא הוא דשקול הנך תרי תילתא בהדי הדדי דחזינן מעיקרא כמה טופיינא חזי למשקל הך פסקא דבינונית מהאי פסקא דעידית עד דשוו דמיהון להדדי ובתר הכי שקיל מרי תילתא להך חולקא דבינונית בההוא טופיינא דטפינן ליה בארעא משום דהיא כחושה ושקיל מרי תילתא לתרי תילתא דיליה נכי ההוא טופיינא דטפינן ליה למרי תילתא והכי נמי עבדינן בחלק בכורה וחלק פשוט דיהבינן ליה אחד מצרא

דף יג ע"א ולא את הטרקלין וכו' פי' טרקלין בית מרובע שארכו כרחבו והוא עשר על עשר או יותר מכאן אבל פחות מעשר על עשר אינו נקרא טרקלין כדאיתא בפרק המוכר פירות הילכך כשבאין לחלוק אם מגיע לכל אחד מהם עשר על עשר שנמצא עדיין שמו עליו חולקין ואם לאו מעלין אותו בדמים

רב נחמן אמר לית דינא דגוד או איגוד. הילכך לרב נחמן האי חצר אי לאגרא קיימא מגרי ליה לעלמא ופלגי ליה לאגרא ואי לדירה קיימא כיון דקיימא לן היזק ראיה שמיה היזק לא מצו למידר בהדדי אלא דייר ביה האי חד שתא והאי חד שתא ולא מצי חד מינייהו למימר ליה לחבריה נידור ביה אנא חד ירחא ואת חד ירחא משום דאמר ליה כל תלתין יומין לא מצינא דאטרח. ואי מרחץ הוא וקאי לאגרא מיגרי ליה ופלגי ליה לאגרא ואי לא עביד לאגרא עיילי ביה תרווייהו ולא מצי חד למימר לחבריה עול את ביומא דילך ואנא ביומא דילי עבידנא מאי דבעינא או עיילנא ביה או מוגרנא ליה משום דאמר ליה האיך אנא בכל יומא ויומא בעינא דא עול אם אי ניחא לך עול בהדאי דמרחץ לית ביה משום היזק ראיה משום דכולהו אינשי הכי רחצי ואי נמי לא ניחא לך דתיכול בהדאי הא איפשר למיפלגיה בשעות בהדאי דהא ליכא למימר דכוליה יומא בעינא למרחץ אבל למיפלגינהו ליומי בהדאי ולאפקיען ההוא יומא דמטי לך לית לך רשותא משום דכל יומא ויומא קא בעינא למרחץ דמה לי הפקעה טובא ומה לי הפקעה פורתא דכי היכי דלית לך למימר לי גוד או איגוד ולאפקועי מינאי לעולם הכי נמי לית לך למימר לאשתמושי ביה את חד יומא ואנא חד יומא ולאפקועי מינאי ההוא יומא דקא מטי לך אבל ודאי אי מידי דלא אפשר לאשתמושי בהדי הדדי אי נמי אפשר ואיכא עליה פסידא בהא ודאי פלגי להו ליומי כדאמרינן

אמר ליה רבא לרב נחמן לדידך דאמרת לית דינא דגוד או או איגוד בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד ובהמה טמאה היאך הן עושין. כלומר בשלמא פשוט שאינו כיון דשוו חולקהון אפשר דהוי להו מלאכה דמצטרפי לתרווייהו ואשתמשי בהאי עבד ובהמה טמאה בהדי הדדי אלא בכור ופשוט דלא שוו חולקיהון היכי עבדי שאני אומר עובד לזה יום א' ולזה ב' ימים אלמא היכא דאפשר להו לאשתמושי בהדי הדדי וליכא עליה דחד מינייהו פסידא או הזיקא משתמשי ואי לא פלגי להו ליומי. ואע"ג דהא דרב נחמן ליתא איצטריכינן לברורי טעמא דבפשוט מינה לרב יהודה היכא דלא בעי חד מינייהו לאגודי ליה לחבריה אלא כל חד מינייהו אמר איגוד הכי נמי דינייהו. נקוט האי כללא בידך דכל מידי דלית ביה דין חלוקה ואמר חד לחברי' גוד או איגוד כייפינן ליה לאידך למיגד או לאגודי ולא איכפת לן בנתבע אי לא מצי למיגד דהא חבריה הוא תובע ואמר ליה אי לא מצית למיגד אנא אוגדנא ממך והיכא דתובע לא אמר ליה גוד או איגוד אלא קאמר גוד בלא איגוד או איגוד בלא גוד כיון דלא אמר גוד או איגוד לא משגחינן ביה כלל ואי כל חד מינייהו אמר לחבריה גוד מינאי שבקי ליה כדאיתא ומשתמשי ביה תרווייהו. והא דתנן (בפ' גט פשוט ואייתי לה בסמוך) עשאן לשכר השכר לאמצע איכא לפרושי ביה דדין קצוב הוא דכל מידי דעביד מעיקרא למיגר כגון בית הבד ומרחץ ופונדק מוגרי ליה תרווייהו ולית ביה דינא דגוד או איגוד והאי דקתני עני ועשיר משום דקבעי למיתני