ר"י מיגאש בבא בתרא מה

בלשון ירושה דבריו קיימין וכיון שדברי רבי יוחנן בן ברוקא בדגלי דעתיה דלהקנאה גמורה איכוון הוא ראיה זו דהני רבוותא אינה ראיה דעד כאן לא אמרינן לא עשאו אלא אפוטרופוס אלא היכא דלא גלי דעתיה בהדיא ואפשר לומר דלעשותו אפוטרופוס איכוון אבל היכא דגלי דעתיה בהדיא דלהקנאה גמורה איכוון כיון דגלי גלי ולעולם יש לומר דאי נמי לא גלי דעתיה בההיא דלהקצאה גמורה איכוון דינו כדין כותב ולא עשאו אלא אפוטרופוס:

דף קלב ע"א תא שמע הכותב פירות נכסיו לאשתו וכו'. יש לפרש שהיה לו פירות מחוברין בקרקע שישנן בעולם ומתנה גמורה היא אי נמי יש לפרש כגון שכתב לה גוף הנכסים לאכול פירותיהן:

תנן התם במסכת פיאה הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ואוקימנא דכיון דעשאה שותף בין הבנים ושתקה אחולי אחילתא לכתובתה דהא ידעה דלית לה למגבא מינייהו הלכך מדכתב לה קרקע כל שהוא וכתב שאר נכסיו לבניו בפניה וקא שתקה ודאי אחילתה לכתובתה ואפילו עמד וקנה נכסי לא גביא מידי דהא אחולי אחילתא לכתובתה:

ע"ב בעי רבא בבריא היאך בשכיב מרע הוא דמחלה לכתובתה דכיון דידעא דלית ליה מידי ולא קני בתר הכי וקא שתקה ודאי אחולי אחילתא לכתובתה לגמרי ומשום הכי אפילו עמד וקנה נכסים נמי לית לה ולא מידי אבל בבריא מציא אמרה כי אחילת שעבודא מהני נכסי דכתבינהו לבניה אבל אחולי לגמרי לא אחילנא דאמינא השתא קני וגבינא מינייהו הילכך אי קני בתר הכי גביא מינייהו דהא לא אחילתא לכתובתה לגמרי או דילמא כיון דהשתא מיהא לית ליה מידי וקא שתקא ודאי אחילתא ואפי' קנה נכסים בתר הכי לא גביא מידי ועלתה בתיקו וכיון דליכא ראיה דמחלה מוקמינן לה לכתובתה אחזקה ואי קנה נכסי בתר הכי גביא מינייהו והיינו דאמר ליה רב כהנא לרב אשי בענין ההוא דאמר להו תלתא לברת' וכו' (לקמן ע"ב) ואילו הדר קני מי לא גביא השתא נמי גביא דהאי מעשה בבריא הוה ובחייה שכיבא ברתיה דהדר קני ליה לההוא תלתא דליה בתורת ירושה וליכא למימר דבשכיב מרע הוה דהא אמרינן לענין שכיב מרע דאחולי אחילתא לכתובתה לגמרי ואפילו עמד והדר קנה נכסים לא גביא הלכך לא משכחת לה אלא בבריא:

דף קל"ג ע"א אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר. פירש כגון שכתב נכסיו לפלוני בלי להזכיר שם ירושה ולא שם מתנה אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה כלומר זה שכתב כל נכסיו לשון ירושה הוא וכאלו אמר בפירוש יירש פלוני כל נכסי דמי ואם אינו ראוי ליורשו נוטלן משום מתנה ואמרינן שכתב כל נכסיו לשון מתנה הוא וכאלו אמר בפירוש יהיה לו במתנה דמי:

אי סבירא לך כרבי יוחנן בן ברוקא וכו'. כלומר. למאי איצטריך לך למימר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה אי לאשמועינן דהלכה כרבי יוחנן בן ברוקא אימא הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא דילמא האי דאיצטריך לך למימר אם ראוי ליורשו בכי הא דאמר אלא למאן ולא אמר לא לשון ירושה ולא לשון מתנה ולא אמר נמי נכסי לך סתם אלא למאן בלחוד ובהא איצטריך לך למימר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה וכו' דאי אמרת הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא הוה אמינא הני מילי היכא דאמר בהדיא נכסי יירש פלוני או נכסי לפלוני אבל היכא דלא אמר בהדיא אלא למאן בלחוד אימא לא כלום הוא דהא לאו לשון ירושה ולאו לשון מתנה הוא להכי איצטריך לך למימר אם ראוי ליורשו וכו' דלא הוה סגי לך במפסק הלכתא כרבי יוחנן בן ברוקא:

אמר ליה רבא השתא ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונית וכו' מהא מימריא דרבא שמעינן דהיכא דאיכא איניש דאיכא עליה מלוה על פה וכתבינהו לנכסי לאחר במתנת שכיב מרע דדינא הוא דאתי ההוא בעל חוב וטריף מיניה דמקבל כי היכי דעדיף מן היורשין ואי הוה ליה מטלטלי ויהבינהו במתנת שכיב מרע לאחר דינא הוא דאתי בעל חוב בין מלוה בשטר בין מלוה על פה ומפיק להו מיניה דמקבל למיגבא מינייהו ההוא חוב דיליה כי היכי דמפיק ליה מן היורשין דהא מתנת שכיב מרע כירושה שוייוה רבנן ולא עוד אלא דירושה אלימא דאילו ירושה מדאורייתא ומתנת שכיב מרע דרבנן בעלמא הוא דקניא שמא תטרוף דעתו עליו:

דף קלד ע"א האומר זה בני נאמן וכו'. ליורשו פשיטא כלומר לא יהא אלא דקבעי למיהב ליה מתנת נכסיה מי לא יהיב ליה. סוגיא דשמעתא דהיכא דאמר יש לי בנים ואף על גב דמוחזק לן דאית ליה אחי נאמן הוא לומר יש לי בנים לפוטרה מן היבום וכל שכן אי לא מוחזק לן דאית ליה אחי ואי לא מוחזק לן דאית ליה אחי וקאמר יש לי אחים אינו נאמן לאוסרה והוא דלא נפיק עליה קלא דאית ליה אחי במדינת הים אבל אי נפיק עליה קלא דאית ליה אתי במדינת הים אף על גב דאיתחזק לן דלית ליה אחי ואמר איהו בשעת מיתה דלית ליה אחי חיישינן לההוא קלא ונטרין עד דאתו הנך סהדי דמדינת הים ומסהדי אי אית ליה אחי אי לא דאמרינן (לקמן דף קל"ה ע"א) ההוא דהוא מוחזק לן דלית ליה אחי וכו' עד חוש לה:

ע"ב אמר רב יוסף בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ופטורה מן היבום אוקימנא דבלהבא הוא דנאמן כלומר לפוטרה מן היבום ולהתירה להנשא לבעל אבל למפרע כלומר אם זינתה ובא עכשיו הבעל ואמר גרשתיה קודם לכן לפוטרה מן המיתה אינו נאמן וליתה הכין אלא בין למפרע בין להבא אינו נאמן דהאמר ליה רבא לרב נתן בר אמי ז"ל חוש לה ואמרינן ההוא דהוה שכיב אמרו ליה איתתיה למאן כלומר אי זקוקה ליבם או לא אמר להו חזי לכהנא רבא כלומר הקידושין נתתי על תנאי ולא נתקיים התנאי וכאשר כנסתיה לא בעלתי אותה כדי שאמחול על התנאי פירש והיתה כוונתו בדברים להודיע שאינה, זקוקה ליבם שהרי הקידושין עקורין הן ואמר רבא למאי ניחוש לה וכו' עד זיל חוש לה דצריכה חליצה מספיקא אשתכח השתא דהיכא דאמר יש לי בנים אף על גב דמוחזק לן דאית ליה אחי נאמן הוא לפוטרה מן היבום והיכא דאמר גרשתי את אשתי אי נמי קידושי תנאי היו ומעיקרא עקורין היו אינו נאמן לפוטרה מן היבום. ואם תשאל מה הפרש בין זה לזה דאילו היכא דאמר יש לי בנים אמילתא אחריתי באפי נפשה הוא דקאמר ולא עקר להו לנישואין דאית ליה בגווה אבל היכא דאמר גירשתי את אשתי אי נמי קדושיה על תנאי היו כיון דחזינן דהות יתבה תותיה ואיתחזק גבן דאיתתיה הוא לאו כל כמיניה למימר גירשתיה דקא עקר להו לנישואין דאית ליה בגווה וכל שכן דלא יכול למימר קידושיה על תנאי הוה למעקר קידושי דידה מעיקרא:

דף קלה ע"ב משנה מי שמת ונמצאת דייתיקי וכו' פי' צוואת שכיב מרע קשורה על יריכו הרי זו אינה כלום פירוש שכיון שלא צוה בפיו וגם לא צוה בשעת מיתתו שיעשו מה שבאותה דייתיקי ואינה הקנאה מקיים בקנין כדי שנאמר שעבד נפשיה משעת קנין לפיכך אינה כלום שיש לומר כתבה לצוות בה ואחר כך חזר בו ולא רצה ליתנה ולא לצוות בה אבל אם זוכה בה על ידי אחר כגון שאמר זכה בצוואה זו לפלוני כאילו צוה בפיו שיעשו מה שכתוב בה דמי לפיכך דבריו קיימין:

גמרא תנו רבנן דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות. פי' צוה מה שיעשו בנכסיו לאחר מותו: