ר"י מיגאש בבא בתרא מג

בההוא קנין לא אמרינן כפירת שעבוד קרקעות הוא אלא כפירת תביעת על פה הוא ונשבע עליה דהא הכא דקא תבע מלוה ללוה בממון דהא שטרא ומודה לי' לוה דאיכא גביה מההוא שטרא פלגא דהויא הודאה וכפירה בהאי שטרא אפילו הכי דהאי שטרא לאו שטרא דמחייבין ביה בי דינא הוה דהא אסהידו עליה סהדי דפריעא הוא איחייב ליה לוה שבועה אההוא פלגא דכפר ולא אמרינן דכפירת שעבוד קרקע הוא וכל שכן היכא דלא אודי לוה בשטרא ולא בקנין כלל דאף על גב דמלוה טעין דשטר' הוה ליה ואירכס אי אודי ליה לוה במקצת וכפר במקצת אי נמי אסהיד עליה עד אחד דקנה מיניה מההוא ממונא ולוה אומר לא היו דברים מעולם תביעת מלוה על פה הוי' ומשתבע לוה עלה שבועה דאוריית' ולא אמרינן כפירת שעבוד קרקע היא:

דף קכט ע"א המחלק נכסיו על פיו וכו'. וריש לקיש אמר לעולם לא קני עד שיאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשום דקא שייך לשון מתנה בכל אדם ובכל שדה וא"ת כיון דקתני במתניתין כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין אמאי אמר ר"ל לעול' לא קני עד שיאמר וכו' תשובתך הא דאמר ר"ל אכתב לשון מתנה באמצע דקתני במתניתין הוא דקאי והכי קאמר האי דקתני במתניתין דכתב לשון מתנה באמצע קנה אם היו שתי שדות ושני בני אדם לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להן במתנה וירשום. ואה"נ אם אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להן קנו דהיינו כתב בתחלה לשון מתנה דקתני במתניתי' ולא מיירי בכתב בתחלה ובכתב בסוף משום דכתב לשון מתנה באמצע היכא דהוה בשתי שדות ושני בני אדם טפי דייק בלישנא מהיכא דכתב לשון מתנה בתחלה או בסוף דתניא האומר תנו שקל לבני בשבת וכו' עד ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהן בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל איכא לאקשויי עלה הא דקיימ' לן נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק והא בניו יורשיו נינהו ואמאי קתני ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהן בין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל ופירוק' דכי אמרינן אין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק הני מילי היכא דאמר ליה נכסי לך דמשמע דאקנינהו נהליה לכוליה נכסי דאף על גב דבלשון מתנה אקנינהו נהליה כיון דראוי ליורשו הוא אמרינן אין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק וכל שכן היכא דלא אקני ליה מידי לא בלשון מתנה ולא בלשון ירושה אלא שבקה למילתא סתם וא"ל נכסי אלו פלוני ירשם אחריך דאמרינן כיון דלא אפקיה מן הירושה דהא אחריך קאמר ירושה אין לה הפסק והאי דקאמר אחריך לא אמר כלום דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל אבל הכא כיון דלא אמר להו כנסי יהיו לבני ליתן להן מהן שקל בשבת אלא תנו שקל לבני בשבת הוא דקאמר אשתכח דלא אקנינהו מנכסיה אלא שקל בשבת בלחוד ושארא להנהו אחרים הוא דאקנינהו לאחר מיתת בניו וה"ל כמאן דאמר להו פלוני יירשני לבדו משאר אחיו דדבריו קיימין דהא אוקימנא להא דקתני אם מתו ירשו אחרים תחתיהן בראויין ליורשו ור' יוחנן בן ברוקא הוא וזה שאמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהן אינו דומה לאחריך שהרי לא נתן להן הכל כדי שיהא אם מתו ירשו אחרים תחתיהן כאחריך אלא שקל בלבד הוא שנותן להן בשבת הילכך מה שיגיע לידם הוא שנתן להם ומה שמתו ולא הגיע לידן איגלאי מילתא שלא הקנה אותו להן כלל לא בלשון מתנה ולא בלשון ירושה אלא להני יורשים אחרים הוא שהקנה אותו בלשון ירושה דקנו להו כרבי יוחנן בן ברוקא:

דף קל ע"א משנה האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת וכו'. אוקימנא לכולה מתני' כר"י בן ברוקא דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשי דבריו קיימין ואי קשיא לך הא דתנן (בפירקין לעיל) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להן את הבכור דקתני ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום דהא התם בן בין הבנים הוא וקתני לא אמר כלום התם דאיכא בכור ומש"ה דהשוה להן את הבכור הוא דלא אמר כלום כדכתיב לא יוכל לבכר והכא דליכא בכור ומשום הכי דבריו קיימין שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה והא דתנן האומר איש פלוני בני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום לא תימא רבנן ולא ר"י בן ברוקא אלא אפילו תימא ר"י בן ברוקא דעד כאן לא קאמר רבי יוחנן בן ברוקא אלא היכא דאמר איש פלוני בני יירשני דממילא איסתלקו להו שאר יורשין מן הנחלה אי נמי פלוני בני יירש כך וכך ופלוני בני יירש כך וכך אבל היכא דאמר פלוני בני לא יירש עם אחיו אף על גב דממילא שמעת דשאר בני ירתי ליה כיון דלא אמר בהדיא פלוני ופלוני בני יירשוני אפילו ר"י בן ברוקא מודה דלא אמר כלום וטעמא דמילתא דכיון דלא אמר בהדיא פלוני ופלוני בני יירשוני אשתכח דעדיין לא העביר הירושה ממקומה שהרי לא הקנה אותה כלל לאחד מהן כדי שתסתלק' מן האחר וכיון שלא העביר אותה ממקומה ממילא נפלה הירושה לההוא בן בכלל הבנים ומשום הכי לא איכפת לן במאי דקאמר האב פלוני בני לא יירש עם אחיו דכיון דהא נפלה ליה ממילא וזכה ביה בחלקיה הוה ליה האי דקאמר לא יירש עם אחיו כאילו אמר לא יטול ממון שלו דלא מהני מידי. למדנו עכשיו בדין העברת ירושה ארבעה שערים:

השער הראשון אם העביר ירושתו ממי שהוא ראוי לה למי שאינו ראוי לה. והשער השני אם היו שניהן ראויין לירושתו כגון שיש לו שני בנים והעביר הנחלה מזה לזה ואותו שהעביר ממנו אינו בכור:

השער השלישי אם היו שני בנים אלו אחד בכור ואחד פשוט והעביר הנחלה מהבכור לפשוט:

השער הרביעי אם העביר הירושה מהראוי לה אלא לאחר מיתתו כגון שאמר לאחר מיתת פלוני בני יירש פלוני כל נכסי. והרי אנו חוזרין עכשיו לפרש את דינם:

השער הראשון אם העביר ירושתו ממי שהוא ראוי לה למי שאינו' ראוי דינו. שאם אמר בלשון מתנה דבריו קיימין ואם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום דעד כאן לא פליגי רבי יוחנן בן ברוקא ורבנן אלא בבן בין הבנים אבל בת בין הבנים אי נמי אחר במקום בת דכולי עלמא לא פליגי שאם אמר בלשון מתנה הוא שדבריו קיימין אבל בלשון ירושה לא אמר כלום:

השער השני אם היו שניהם ראויין לירש כגון שיש לו שני בנים והעביר הירושה מזה לזה ואומר שהעביר ממנו הירושה אינו בכור דינו. שכיון שלא העביר הירושה אלא למי שהוא ראוי לה לא שנא אמר בלשון ירושה לא שנא אמר בלשון מתנה דבריו קיימין ואין בדבר הפרש בין שהיה זה שהעביר אליו הירושה בכור או פשוט דינו כולו אחד הוא שכיון שאחיו שהעביר ממנו הירושה אינו בכור דבריו קיימין שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ובזה הוא שנחלקו ר"י בן ברוקא ורבנן והלכה כרבי יוחנן ב"ב דאמר דבריו קיימין אף על פי שאמר בלשון ירושה:

השער השלישי. אם היו שני בנים אלו אחד בכור ואחד פשוט והעביר הירושה מהבכור לפשוט או שריבה לפשוט ומועט לבכור דינו. כיון שמן הבכור העביר הירושה או שמיעט לו מחלקו כלום אם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום דבהא אפילו רבי יוחנן בן ברוקא מודה דכתיב לא יוכל