ר"י מיגאש בבא בתרא לט

כלומר לענין ירושת בעל כו' עבדינן דאמר לענין בכור דכל מאי דזכה ביה אב מחיים אף על גב דלא אתא לידיה ולא אתא לרשותיה מוחזק הוה ולא בעינן למימר לענין מלוה דכמאן דגביא דמיא כי היכי דניפלוג בה בין גבו קרקע לגבו מעות אלא אף על גב דליתה כמאן דגביא דמיא כיון דסבירא ליה דכל מידי דזכה ביה אב מחיים אף על גב דלא אתא לידיה ולא אתא לרשותיה מוחזק הוה מלוה נמי אף על גב דלא גביא וליתה כמאן דגביא ולא מטיא לידיה כיון דמחיים זכה בה מוחזק' היא ולהכי איצטריך רבה ור"נ לההיא דתני' בענין הכה את האשה ויצאו ילדיה אין האשה נותנת ליורשיה לאוקמה בגרושה. הא למדת דטעמא דרבי הכא לאו משום דסבירא ליה בכור נוטל בראוי כבמוחזק הוא אלא משום דסבירא ליה שבח ששבחו נכסי' הואיל ונכסי' גופייהו ברשותי' הוה אף על גב דשבח לא אתא לידיה מוחזק הוה ולענין מלוה נמי כיון דמחיים זכה בה אע"ג דלא גביא וליתא כמאן דגביא ולא אתיא לידיה מחיים מוחזקת הויא:

דף קכד ע"א מה חלק פשוט אף על גב דלא מטא לידיה כדאמרינן לעיל דבן נוטל בראוי כבמוחזק אף חלק בכורה שקיל אף על גב דלא מטיא פירש ודוקא לענין שבח כיון דנכסים גופייהו הוה ברשותיה דאב מחיים אף על גב דההוא שבח לא מטא לידיה מוחזק הוה ולא ראוי אבל במאן דאיתיה ודאי ראוי בכי הא לא השוה הכתוב חלק בכורה לחלק פשוט כדין הבן דהא כתיב בכל אשר ימצא לו דבעינן מוחזק. ור' נמי הא כתיב לתת לו פי שנים דאלמא מתנה קרייה רחמנא ומהדרינן הא דקרייה רחמנא מתנה למימר דאי אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי כלומר דאי אמר איני נוטל פי שנים ואיני נותן לבעל חוב פי שנים רשאי כמו המקבל מתנה שאם בא לומר קודם שתבא מתנה לידו אי איפשי בה רשאי כך בחלק בכורה כל זמן דלא מטי לידי בכור יכול למימר איני נוטל ואיני נותן. ושמע מינה דיורש שירש נכסים ויצאו על מורישו שטרי חובין בכדי אותן נכסים שאין אותו יורש יכול לסלק ידו מאותה ירושה ולומר לאותן בעלי חובות הרי הנכסים לפניכם אני איני רוצה לירש אותן ולא ליתן לכם כלום אלא כופין אותו להטפל בדבר ולמכור אותן ולהגבותן או לשומן עליהם דדייקינן טעמא דמתנה קרייה רחמנא ומשום הכי אם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי הא אילו הוה יורש לא מצי מסלק נפשיה. וטעמא דהאי מילתא משום דירושה ממילא קא אתיא ומההיא שעת' דמית מורישו הוה להו הני נכסים ממילא נכסים דיליה וה"ל במקום מורישו מה מורישו לא מצי לסלוקי נפשיה אף הוא נמי לא מצי לסלוקי נפשיה דמתנה הוא דמצי למימר לא ניחא לי בהאי מתנה משום דאכתי לא מטת לידיה אבל ירושה דמכי מייתי ליה מורישו הא נפלה ליה ממילא ומטת לידיה הוה ליה כמאן דקביל מתנה ומטת לידיה דלא מצי בתר הכי לסלוקי נפשיה מינה:

ע"ב אמר רבא הילכתא אסור לעשות כדברי רבי לכתחילה ואם עשה עשוי קסבר מטין איתמר. כלומר לא נאמר שהלכה כר' אפילו מחביריו שיהא מותר לכתחלה אלא מטין ר' מחביריו הוא דאיתמר. כלומר הדעת נוטה לדבריו יותר ממה שהיא נוטה לדברי חכמים הילכך כיון דלא איתמר בהדיא שהלכה כר' מחביריו אסור לעשות כדבריו לכתחלה דלא שבקינן דברי רבים ועבדינן כדברי יחיד וכיון דמטין דבריו אל הדעת מי שעושה כדבריו אינו חוזר ומה שעשה עשוי לפי שאין לנו ראיה ברורה במה שנחזיר את הדין שהרי דבריו נוטין אל הדעת. זהו פי' מטין איתמר והכין פירש רבינו הרב זצ"ל ורבינו האי ז"ל כמו כן פירש הכין וההוא פירש דפריש רבינו חננאל לאו דוקא:

אמר ליה אביי לרבא לדידך קשיא מאי שנא מעות דלא דלאו הני מעות בעינייהו שבק אבוהון קרקע נמי לאו האי קרקע שבק אבוהון. פירש דאף על גב דאיתיה בעיניה דקא משתעבד בההיא מלוה מחיי אבוהון כיון דאי בעי יהיב ליה זוזי ולאו קרקע כי קא יהיב ליה ניהלייהו והשתא ההיא שעתא הוא דקנו ליה ולא מחיי אבוהון ועוד את הוא דאמרת לענין מעשה דסבתא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דשלחו מתם דבעל לא ירית להנהו נכסי דהא אי קדמה סבתא וזבינא זבינה זביני אלמא אף ע"ג דאי חיית ברתא בודאי דהנהו נכסי דידה הוה לבתר סבתא כיון דאי זבינא סבתא זבינה זביני דהא קיימא לן כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד כי מיתא לה השתא ולא זבינא מידי ההיא שעתא הוא דקא זכיא בה ברתא בהנהו נכסי ולא בחיי סבתא וכיון דמיתא לה בחיי סבתא הוה ליה ראוי הכא נמי אף על גב דההוא קרקע משועבד הוה בההיא מלוה בחיי אבוהון כיון דאי בעי מסליק להו בזוזי כי קא יהיב לה ניהלייהו השתא ההיא שעתא הוא דקא קנו לה ולא מחיי אבוהון ואמאי גבו קרקע יש לו:

ולרב נחמן קשיא מאי שנא גבי קרקע וכו' עד מעות נמי לאו הני מעות שבק אבוהון. פירש ואף ע"ג דההיא מלוה מעות הואי ומעות הוא דגבו כיון דליתנהו בעינייהו דהא מלוה להוצאה ניתנה ואי בעי הוה יהיב להו מכיסא אחרינא כי קא יהיב להו השתא מהאי כיסא ההיא שעתא הוא דקא אתי להו גופייהו דהני מעות ולאו מחיי אבוהון. ועוד הא אמר רב נחמן יתומין שגבו קרקע בחובת אביהן בעל חוב חוזר וגובה אותה מהם. אלמא אף על גב דההוא חוב מעות הוה ולא משתעבדי לבעל חוב משום דמטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי כי קא גבו ביה השתא קרקע איגלאי מלתא למפרע דההוא קרקע הוא דשבק אבוהון וכאלו מחיים גבה ליה ומשתעבד ליה לבעל חוב וכיון שכן אמאי אין הבכור נוטל בו פי שנים א"ל לא לדידי קשיא ולא לרב נחמן קשיא אנן טעמא דבני מערבא קא אמרינן ולן לא סבירא לן. פירש לטעמא דבני מערבא דסבירא להו כרבנן דאמרי בכור לא שקיל פי שנים אלא במאי דאת' לידי דאב וסברי אליבא דרבנן מלוה כמאן דגביא דמיא הוא דקאמרינן דהא דקסברי כמאן דגביא ואתא לידיה מחיים דמי פלוגי מיפלגי' בה בין גבו קרקע לגבו מעות ואנא אמינא הכין מיפלגי בה ואיהי אמר הכין מיפלגי בה אבל לדידן לא ס"ל כרבנן דאמרי בעינן עד דאתא לידיה דאב מחיים כי היכי דנימא מלוה כמאן דגביא דמיא ונפלוג בה בין גבו קרקע לגבו מעות אלא כר' ס"ל דאמר דכל מידי דזכה ביה אב והוה ממוניה אף על גב דלא אתא לידיה מוחזק הוה ובכור נוטל בה פי שנים. וכיון שכן בין גבו קרקע בין גבו מעות יש לו וההיא דרבה דאמר לענין מעשה דסבתא מסתבר טעמא דבני מערבא דאי קדמא סבתא וזבינא זבינה זביני לא קשיא אמימריה דהכא דהתם לית לה לברתא זכייה בחיי סבתא בהנהו נכסי כלל דהא ובחרה לירתאי קאמר דמשמע דלבתר סבתא הוא דזכו הנהו ירתי בהנהו נכסי אבל בחיי סבתא לית להו זכייה כלל אבל הכא לענין מלוה הא ודאי מלוה דידיה היא ומחיים זכה בה וממונא דידיה הוא וכיון דס"ל כרבי אף על גב דלא אתא לידיה נמי בכור נוטל בה פי שנים דכי אקשי עליה והא את הוא דאמרת מסתבר טעמא דבני מערבא וכו'. הני מילי כדהוה סליק אדעתין דכרבנן סבירא ליה דאמרי בכור לא שקיל פי שנים אלא במאי דאתא לידיה דאב מחיים מדקאמרי גבו מעות אין לו אלמא זכייה לא איכפת לן בה דלא מהניא מידי אלא עד דאתא לידיה מחיים ועלה הוא דקא מקשינן אי הכי גבו קרקע אמאי יש לו כלומר אי משום דסבירא לך כיון דגבו קרקע הוה ליה כמאן דמטא לידא דאבוהון מחיים והא את הוא דאמרת מסתבר טעמא דבני מערבא וכו' אלמא אף על גב דקרקע