ר"י מיגאש בבא בתרא טו

טעין דזבניה מיניה בתר הכי דקתני בהדיא ראה עבדו ביד אומן טליתו ביד כובס מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום שמעת מינה דאע"ג דאודי דטלית שלו היא כיון דטעין דזבניה מיניה אם ראה הוא דלא מהימן אבל אם לא ראה מהימן כדאמרינן והכי נמי ס"ל לרביותא קמאי ז"ל כדכתבינן:

דף מח ע"ב ובשדה זו נמי לא אמרן וכו'. דלא הוו זביניה זביני אלא דלא ארצי זוזי כלומר שלא עיין בהם אי טבי או לא כדאמרינן התם אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה דמדחזינן ליה דלא ארצינהו לזוזי מכלל דלא גמר לאקנויי אבל ארצי ליה זוזי זביניה זביני וכיון דארצינהו הא ודאי קא גמר לאקנויי והיכא דלא ארצי זוזי לא אמרן דזביניה לאו זביני אלא היכא דלא הוה ליה לאשתמוטי פירש לממסר מודעא דמאי הוה ליה למעבד אבל אי היה ליה לאשתמוטי ולא אישתמיט מדלא אישתמיט מכלל דגמר לאקנויי. ואסיקנא דבכולהו הוו זביניה זביני וכו' וכן הלכתא. אלא מיהו דוקא היכא דיהיב ליה זוזי אבל אי לא יהיב ליה זוזי זביניה לאו זביני דהא תניא (לעיל דף מ"ז ע"ב) לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעה"ב מקחו בטל ואוקימנא בדלא יהיב זוזי דאמרינן עלה אמר רבא לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה. ושמואל אמר אף בשטר לא קנה. ואמרינן מודי שמואל היכא דיהיב זוזי. וקיימא לן הלכתא כשמואל בדיני:

ואיכא ניסחי דאית בהו ולא אמרן אלא דלא ארצי ליה זוזי. ופי' כלומר ולא אמרן אלא דלא יהיב ליה זוזי כדאמרינן התם המרצה מעות מידו ליד האשה לא ינקה מדינה של גיהנם. ואי קשיא אהאי גירסא הא דתנן לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ואוקימנא בדלא יהיב זוזי כדאמרינן דשמעת מינה היכא דיהיב זוזי הוא דקני והיכא דלא יהיב זוזי לא קני עד דכתיב ליה אחריות כדשמואל והיאך אמרינן דלא שנא ארצי ליה זוזי ולא שנא לא ארצי ליה זוזי קני אלמא אף על גב דלא יהיב זוזי נמי קנה לא דמי דאילו התם לענין סקריקון היכא דלא יהיב זוזי לא קא יהיב כלל לא בעידן זביני ולא בתר זביני משום הכי לא גמר ומקני והכא לענין תליוה וזבין אע"ג דלא יהיב זוזי בעידן זביני דעתיה דלוקח למיתן ליה בתר זביני ואדעתא דהכי הוא דכפייה לזבוני ליה מיניה ומוכר נמי סמכא דעתיה דיהיב לי' זוזי לבתר גמר זביני ומשום הכי גמר ומקני ודייקינן לה להאי מילתא מדאמרינן הכא לענין לקח מסקריקון מודה שמואל היכא דיהיב זוזי דמשמע דהכא בדלא קא יהיב זוזי כלל לא בעידן זביני ולא בתר זביני. והכא לענין תליוה וזבין אמרינן בין ארצי ליה זוזי בין לא ארצי ליה זוזי דמשמע דבעידן זביני הוא דלא ארצי זוזי. אבל לבתר זביני מיהא יהיב ומשום הכי גמר מקני. נקטינן הכא מהאי דינא דהיכא דיהבי ליה זוזי לא שנא בעידן זביני ל"ש לבתר זביני לא שנא אנסי ליה לזבוני שדה זו לא שנא לזבוני שדה סתם לא שנא ארצינהו לזוזי לא שנא לא ארצינהו ולא שנא הוה ליה לאשתמוטי ולמימסר מודעא לא שנא לא הוה לי' לאשתמוטי בכולהו זביניה זביני דכיון דשקיל זוזי ולא מסר מודעא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני והיכא דלא יהבי ליה זוזי ואע"ג דלא מסר מודעא זביניה לאו זביני דכאן לא יהבו ליה זוזי דאיכא למימר אגב אונסיה גמר ומקני. ושמעינן מינה דלענין מתנה דליכא זוזי למשקל היכא דידעינן דבאונס הוא דכתבה אע"ג דלא מסר מודעא נמי מתנתיה לאו מתנה היא דהא ליכא זוזי הכא כי היכי דליגמור וליקני. והא דאמרינן לענין זביני דהיכא דשקיל זוזי זביניה זביני הני מילי היכא דלא מסר מודעא אבל היכא דמסר מודעא זביניה לאו זביני דהא גלי דעתיה דלא לאקנויי דמדאמרינן לעיל לא שנא ה"ל לאשתמוטי ל"ש לא ה"ל לאשתמוטי זביניה זביני מכלל דאי אשתמיט ומסר מודעא זביניה לאו זביני ואמרינן נמי (בסמוך) טאבי תלה לפפי אכינרא וזבין חתם רבב"ח אמודעא ואאשקלתא ואמרינן עלה מה נפשך אי מודעא לאו אשקלתא ואי אשקלתא לאו מודעא. ותרצינן דהכי קאמר אי לאו מודעא מאן דחתים אאשקלתא שפיר חתם. אלא מיהו דוקא באונס דאנסי ליה אחריני הוא דמהניא ביה מודעא כי מעשה דטבי דתלה לפפי אכינרא אבל אונסא דאתי ליה מחמת נפשיה אע"ג דמסר מודעא זביניה זביני וההיא מודעא לא מהניא מידי והיינו דאמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לאו מודעא היא. ואמרינן נמי ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני אלמא כל אונסא דנפשיה קני הלכך לא מהניא ביה מודעא והאי אונסא דאחריני נמי דמהניא בה מודעא דוקא היכא דאנסי ליה לזביני אבל היכא דאנסי ליה לאתויי זוזי ולא הוה ליה ואזיל וזבין ארעא אע"ג דמסר מודעא נמי זביניה זביני מאי טעמא כיון דלא אנסי ליה לזבוני אלא לאתויי זוזי מהיכא דמייתי להו הוי דאנסי ליה ואיהו כיון דלא הוה ליה זוזי לאתויי ואצטריך לזבוני ליה להאי ארעא הוה ליה נמי זביניה כאונסא דנפשיה דאילו הוה ליה זוזי לא הוה מזבין לה הלכך הוה ליה כמאן דאצטריכו ליה זוזי ולא הוה ליה וכי לא הוה ליה אצטריך לזבוני דהא ודאי לענין זבוני להאי ארעא אונסא דנפשיה הוא ולא איכפת לן אי גמר לאקנויי או לא כדאמרינן שאני אונסא דנפשיה דאלמא אונסא דאחריני הוא דבעינן עד דגמר ומקני אבל אונסא דנפשיה לא איכפת לן אי גמר ומקני או לא ואע"ג דאניס נמי זביניה זביני דף מט ע"א באותן ג' שדות בלחוד אחת שכתב לה בכתובתה כגון דכתב לה ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכי כסף זוזי מאתן ובתוספת דאנא מוסיפנא לך דהויא אותה שדה פלונית ואחת שייחד לה בכתובתה כגון שלא כתב לה ובתוספת שדה ממש כמו שאמרנו אלא כתב כספים וייחד לה שדה ממנה ואחת שהכניסה לו שום משלה כלומר כתב לה שדה כנגד מה שהביאה לו בנדונייתה שתגבה אותה עם הכתובה ועם התוספת ועם הנדוניא בהכי בלחוד היא דמצית אחרת נחת רוח עשיתי לבעלי דכיון דלית לה למגבינהו אלא לאחר מיתה או לאחר גירושין כי ממנעא יאמר לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה:

אילימא למעוטי שאר נכסים דידה שהם נכסי נדונייתה ממש כיון דלא גביא להו נמי אלא לאחר מיתה או לאחר גירושין דהא כתובין הן על הבעל אי ממנעא כל שכן דהויא ליה איבה:

ע"ב אשת איש צריכה למחות. בבעל היכא דחפר בה בה בורות שיחין ומערות דאי לאו דזבניה מינה לא הות שבקה ליה למעבד בה בורות שיחין ומערות. ויש לפרש בהא דאמרינן אשת איש צריכא למחות ואוקימנא בבעל וכגון שחפר בה בורות שיחין ומערות לאו דצריכה למחויי אי טעין הבעל בגוף הקרקע דזבניה מינה דהא תנן בפרקין אין לאיש חזקה בנכסי אשתו אלא הא דמצרכינן למחויי דאי בעיא למסתמינהו להני בורות דסתמה להו ולא מצי בעל לאחזוקי בהו כי מחיא ביה דאי לא מחיא ביה השתא לא מציא בתר הכי למסתמינהו משום דאמר לה כבר מחלת לי להני בירות. ובין הני תרי פירושי איכא פלוגתא דאילו לפירושא קמא קיימא עלה חזקה ואפילו בגופא דארעא ואלו לפירושא בתרא לא קיימא עלה חזקה אלא בחפירת בורות שיחין ומערות אבל לגופא דארעא לא קיימא חזקה והדבר צריך עיון:

דף נב ע"א יעשה פירוש לפירושם כלומר יבדוק ויחקור את הדבר אם מוצא שיש לו רגלים לדבר ינתן לאותו פלוני ואם לאו חיישינן שמא להבריח מבעלה