ר"י מיגאש סח

סימן י"ג וששאלתם לבאר לכם התיובתא לרבה בפרק אמר רבי עקיבא והיא מתיבי מגע כותי וכותית כו'. ראיתי להקדים תחילה עיקריה ואח"כ אחזור לפרש אותה בלשון תלמוד לפי שבו יהיה הרגילות מורדף יותר ממה שיהיה בלשון ערב"י. וזה שמהעיקרים שבידינו שהזבה מטמאה במשא ומטמאה נמי באבן מסמא כמו שבא מבואר בספרא שאמרו שם ומנין לעשרה משכבות זו ע"ג זו שהיא מטמאה במשא ואפי' ע"ג אבן מסמא ת"ל וכל המשכב וגו' והזב ג"כ מטמא במשא ובאבן מסמא אמרו בספרא והיושב על הכלי וגו' אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו ונוגע בו מנין לעשר מושבות זו ע"ג זו ואפי' ע"ג אבן מסמא ת"ל והיושב על הכלי וגו'. הנה נתבאר לנו שהזב והזבה והנידה דינם שוה שהם מטמאים במשא ובאבן מסמא: עוד מצאנו שהזב והזבה מטמאין בהסט והוא מאמרם בספרא מה ת"ל וכלי חרש אשר יגע בו הזב מגע שהוא ככלו הוי אומר זה הסטו והנידה דינה כדין הזב והזבה. ועתה לפי שאמר רבא כ"ע לא פליגי דמטמא כנדה כי פליגי באבן מסמא באה הקושיא עליו מהבריתא שאמרו מתיבי מגע כותי וכותית מגע ע"ג ומשמשיה הן ולא הסיטן רע"א הן והסיטן בשלמא לרבי אלעזר ניחא ליה פי' בשלמא לרבי אלעזר דאמר באבן מסמא כ"ע לא פליגי דלא מטמא כי פליגי במשא דאשתכח דלרבנן לא מטמא לא במשא ולא באבן מסמא דילמא כי איתקש לנדה לאינה לאברים הוא דאתקש ולאו לענין טומאה והיינו דקתני הכא לענין ע"ג הן ולא היסיטן משום דהא לא דמיא לנדה כלל וקתני רע"א הן והסיטן משום דהא דמיא לנדה לטמויי במשא וכי היכי דמטמיא במשא כנדה הם הכי נמי מטמא בהסט כנדה אלא לרבה דאמר במשא כ"ע לא פליגי דמטמיא דהא איתקש לנדה כיון דאמרת דלכ"ע מטמיא במשא כנדה דאלמא בין לרבנן בין לרבי עקיבא האי דאיתקש לנדה לענין טומאה נמי איתקש ליטמי נמי לכ"ע בהסט כנדה ואמאי פליגי רבנן בהא. אמר לך רבה ולטעמיך כותי וכותית הן ולא הסיטן והא תניא דבר אל בני ישראל בנ"י מטמאין בזיבה ואין בנות נכרים מטמאות בזיבה אבל גזרו עליהם שיהיו כזבין לכל דבריה' אמאי לא מטמו נמי בהסט כזב אלא דודאי האי בריתא בשבתא היא וצריכה תירוץ דהאי דקתני ולענין כותי וכותית הן ולא הסיטן הן והסיטן הוא וכיון דצריכא תירוץ רבה מתרץ לה לטעמיה כותי וכותית הן והסטן ואבן מסמא שלהן פי' דהא גזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהן וכי היכי דזב הוא והיסיטו ואבן מסמא שלו כדברירנן לעיל הם הכי נמי כותי וכותית הן והסיטן ואבן מסמא שלהן ע"ג היא והיסיטה ולא אבן מסמא שלה פי' היא והיסיטה דהא איתקש לנדה כי טעמיה דרבה דאמר במשא כ"ע לא פליגי דמטמיא כנדה ולא אבן מסמא שלה דהא איתקש לשרץ רע"א ע"ג היא והיסיטה ואבן מסמה שלה פי' משום דהא איתקש לנדה וכי איתקש לשרץ למשמשי' הוא דאיתקש אבל לגופה כנידה מטמיא בכל ואפי' באבן מסמא. ורבי אלעזר מתרץ לטעמי' עכו"ם וכותית הן והיסיטן ואבן מסמא שלהן ע"ג ומשמשי' הן ולא היסיטן פי' משום דלרבנן אליבא דרבי אלעזר הכין סבירא להו דע"ג כשרץ הוא דמטמיא בכולהו מילי ולא כנדה דכי איתקש לנידה לאינה לאיברין הוא דאיתקש וכי היכי דשרץ במגע הוא דמטמיא בהסט ובמשא ובאבן מסמא לא מטמא כך ע"ג רע"א ע"ג היא והיסיטה אבל לא אבן מסמא שלה פי' היא והיסיטה דהא מטמאה כנדה וכי היכי דמטמיא במשא כנדה הכי נמי מטמיא במשא אבל לא אבן מסמא שלה כדקאמר ר' אלעזר לעיל באבן מסמא כ"ע לא פליגי דלא מטמיא: אישתכח השתא בין לתירוצא דרבה בין לתירוצא דרבי אלעזר דכותי וכותית ליכא פלוגתא כלל דהא כי פליגי בע"ג הוא דפליגי אבל בכותי וכותית לא פליגי אשתכח נמי לתרוציה דרבה הא דקאמר ת"ק קשיא דכיון דאמר ע"ג והיסיטה אבל לא אבן מסמא שלה לא משכחת לה לדין ע"ג דשוי לא דין כותי וכותית ולא דין משמשיה כי היכי דניתני הן אכלהו לדין ע"ג וכותית לאשויא דאלו עכו"ם וכותית הן והיסיטן ואבן מסמא שלהן ואלו ע"ג היא והיסיט' אבל לא אבן מסמא שלה ולמשמשי' לא דמיא דהא משמשיה לכ"ע כשרץ היא דמטמיא ולית בה לא הסט ולא אבן מסמא ואלו ע"ג הא קאמר היא והיסיטה הילכך כיון דלת"ק לא שוי דינה לחד מינייהו הא דקאמר הן קשיא אבל לר"ע אע"ג דלא שוי דינה לדין משמשיה כי היכי דניתני הן אתרווייהו לדין כותי וכותית מיהא שוי וכיון שכן הוא הא דקאמר הן אע"ג ואעכו"ם וכותית קאי וה"ק לי' לת"ק הא דקא מפלגת בין דין עכו"ם וכותית לדין ע"ג לענין אבן מסמא כלהו לדידי חד דינא אית להו דהן והיסיטן ואבן מסמא שלהן: הרי איתברר לך דלתירוציה דרבה הן דקאמר ת"ק קשיא אבל לתירוציה דרבי אלעזר אף על גב דהן דקאמר תנא קמא לא קשיא דהא דין ע"ג ודין משמשיה תרוייהו כי הדדי נינהו דהא הן ולא הסיטן ולא אבן מסמא שלהן דהוה ליה האי הן דקאמר אע"ג ואמשמשיה דשווין אהדדי הן דקאמר ר"ע ע"ג היא ולא אבן מסמא שלה הא לא שוי דינא לדין עכו"ם וכותית ולא שוי נמי לדין משמשיה כדברירנן וכיון שכן הא דקאמר הן קשיא והיינו דאמרינן מתקיף לה רבי אשי אי הכי מי הן דהויא לה אתקפתא בין לתירוציה דרבה בין לתירוציה דרבי אלעזר דלתירוציה דרבה אהן (דהן) דקאמר ת"ק ולתירוציה דרבי אלעזר אהן דקאמר רבי עקיבא ואתא רב אשי ואחוי בה ארחא כי היכי דלא ליקשי הן ולאו לפלוגי חד מינייהו הוא דאתא רב אשי לתירוצי האי תירוצא אלא לאחויי בה ארחא כי היכי דלא ליקשי הן הוא דאתא למר כדאי' ליה ולמר כדאית ליה דאמרינן אלא אמר רב אשי ה"ק כותי וכותית בין הן שהסיטו את אחרים בין אחרים שהסיטו אותם טמאין פי' דהא גזרו שיהיו כזבין לכל וכי היכי דזב לא שנא הוא שהסיט את אחרים ל"ש אחרים שהסיטו לו טמא כדתניא כל טומאות המסיטות טהורות חוץ מהסיטו של זב הם הכי נמי כותי וכותית ל"ש הן שהסיטו את אחרים ל"ש אחרים שהסיטו אותם טמאין וה"ה נמי לאבן מסמא דמטמא בזב ע"ג היא שהסיט' את אחרים טהורים פי' דהא תניא כל טומאות המסיטות טהורות חוץ מהסיטו של זב אחרים שהסיטו אותה טמאים פי' דהא לתירוצ' דרבה הכין קא סברי דע"ג מטמא במשא כנדה וכי היכי דמטמיא במשא כנדה הכי נמי מטמיא בהיסט דאלו נדה אפי' היא שהסיטה את אחרים מיטמיא משום דדין נדה ודין זבה אחד הוא ואלו ע"ג אחרים שהסיטו אותה הוא דמטמאים משום דאתקש לנדה אבל היא שהסיטה אחרי' טהורים דלא אלים כחיה דההו' דאקשא רחמנא לשויי כנדה נמי בהא מילתא ולטמויי נמי אפי' היא שהסיטה את אחרים כי היכי דלא אלים כחיה לשוייה כנדה נמי מילתא ולטמויי נמי אפילו היא שהסיטה את אחרים כי היכי דלא אלים כחיה לשויי' כנדה לטמויי כאבן מסמא ולהאי תירוצ' דרב אשי ההוא דאפכא רבה מעיקרא לבריית' דקתני מגע ע"ג ומשמשיה הן ולא הסיטן וקאמר דהכי קתני ע"ג היא והסיט' אבל לא אבן מסמא שלה לא איצטריכינן השתא לאפוכה אלא שבקינן לה כדאית' ולא קשיא ליה לרבה מידי דהכי קתני מגע ע"ג ומשמשיה הן ולא הסיטן שמסיטן הן את אחרים דהוה ליה האי הן דקתני אע"ג ומשמשיה דהא תרווייהו שווין ולהסיט שמסיטין את אחרים אבל לגבי אחרים שמסיטין אותה מפלג דיניהו דאלו משמשיה אפילו אחרים שהסיטו אותם נמי טהורים משום דכשרץ הוא דמטמאו ולא כנדה ובשרץ ליכא היסט כלל דאלו ע"ג היא שהסיטה לאחרים הוא דטהורים כדאמרינן לעיל אבל אחרי' שהסיטו אותם טמאין משום דאיתקש לנדה כטעמיה דרבא אליבא דרבנן: (ויתר השמטה תמצא אחר המפתחות)