ר"י מיגאש נד

כו' אבל הגירושין הוא מחמת דין שהוא מתחייב בו לא היא שהיו אז הגירושין לסיבתו: (חסר שאר התשובה) סימן קנא ראובן נפטר והניח בנות ולא הניח בן והניח קרקעות ומטלטלים מה יהיה דינם אם היו בנות בוגרות ומהם מי שהיא בת י"ג שנה ומהם בת י"ד שנה ויש להם עדים מעידים באמתת שנותיהן עדות ברורה מעת לידתם אם רצתה איזו מהם שתהיה בת שנים אלו להרשות את מי שתרצה על חלוקת נכסי אביה קרקעות ומטלטלים וליקח חלקה הראוי לה לעשות ממנו מה שתרצה כמי שעושה בשלו אז נצריך אותה בחלוקה זו לבדיקה עד שנדע אם הביאה שתי שערות ושיראו בה סימני בגרות כולם ואע"פ שהגיעה לכלל השנים שזכרנו וכן מי שהיתה מהם בשנות הפעוטות מבת עשר ולמטה ויש' לה חריפות וידיעה על ה שרוצה לעשות אם רצתה להרשות על חלקה במטלטלין של אביה בכל דבר שתרצה לעשותו באיזו דבר תהיה הרשאתה קיימת ובאיזה לא תהיה ואם רצת ליתן מהם למי שתרצה אם תוכל אם לאו. יבאר לנו רבינו כל אלו הפרטים ביאור רחב מרוחב ידיעתו: תשובה אם הי' שהקרקעות הנז' כאן באו לבנות הללו מזולת אביהן היינו אומרים שמי שהיתה מהן בת י"ב שנה ויום אחד והביאה שתי שערות ויודעת בטיב משא ומתן הואיל ויש בה חריפות ויודעת הדבר המועיל לה והמזיק לה מכרה מכר וכל מה שעשתה בזה עשוי והיה מספיק לנו בענין השתי שערות בבדיקת נשים לפי שלא הגיעה לכלל שנותיה וכבר אמרו לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים ובדקי נשים. אבל הואיל וקרקעות אלו באו להם בתורת ירושה מצד אביהן אין מכרן קיים בהם עד שיהיו בנות עשרים שנה כמו שאמרו למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה ומתנתם בהם מתנה מעת שתהיה הבת בת י"ב שנה ויום אחד והביאה שתי שערות ויודעת בטיב משא ומתן ויספיק בשתי שערות בבדיקת נשים כמו שאמרנו: אמנם בחלוקת הקרקעות וההרשאה עליהם לא נצריך בזה שתהיה בת עשרים אלא מעת שהיתה בת י"ב שנה ויום אחד ויודעת בטיב משא ומתן והביאה שתי שערות בבדיקת נשים תוכל לחלוק בהם ולהרשות את מי שיהיה במקומה בזה ואע"פ שהחלוק' אנחנו מחשבין אות' כאלו כל אחד משני השותפין מכר החלק שהגיע לחבירו בחלק שהגיע לו כמו' שאמרו האחים שחלקו הרי הן כלקוחות ומחזירין זה לזה ביובל מ"מ אין לנו להכניס זה בכלל מה שאמרו ולמכור בנכסי אביו אלא לא כוונו באמרם ולמכור בנכסי אביו אלא על המכר האמתי שהוא הוצא' עיקר הדבר מרשותו אבל החלוקה שאין בה הוצאת עיקר הדבר לא יתפשט הדבר אצלנו בו לזה השיעור ולפחות נקח בו דעת רבינו האי גאון ז"ל שאינו מצריך אפילו במכירה עצמה לעשרים שנה זהו דין הקרקעות: ולענין המטלטלים מעת שהיתה בשנות הפעוטות שהוא כבר שית כבר שבע וכ"ש אם היתה בשנים ביותר מזה ויהיה בה חריפות והכרה במה שיועיל בו או יזיק בו יכולה למכור מהם בכדי חייה ולא יותר כמו שאמרו וטעמא מאי משום כדי חייו וזה דוקא במכר אבל במתנה אפילו ביותר מכדי חייו כמו שאמרו ומתנתו מתנת בריא ואחת מתנת ש"מ כו' ומה שיכולה למכור בו בפעוטות כן יוכלו לחלוק בו ודוקא שיהיו הם עצמם החולקי' אבל אין להם להרשות אחרות לחלוק אותם כל עוד שהם בתוך שנות הפעוטות להיות אמתת ההרשאה שליחות ואנן קי"ל אין הקטן עושה שליח. וכך הדין: סימן קנב שאלת על מעשה שאירע אצלכם בהר ואמרת איך ישועה בן כל"ף נשא את באפור"ה בת מחבוב ושהה עמה ימים אח"כ נפטר ישועה הנז' ובן אין לו אבל הניח את באפור"ה זו מעוברת וילדה עובר מת ואח"כ מתה באפור"ה וכבר היה שבאפור"ה הנז' אחר מיתת בעלה פנתה כל מה שהניח בעלה בין רב למעט והוליכה הכל לבית מחבו"ב אביה ובא פרחו"ן אחי ישועה ותבע את מחבו"ב בכל מה שהניח אחיו לפי שהוא היורש שלו ונמצאו דייני המקום וזקניו ובפניהם תבעו שיחזור לו כל עזבון אחיו ואמר מחבו"ב לא לקחתי מעזבונו דבר כי אם מאה דינרים כתובת באפור"ה בתי שהם נזכרים בכתובתה ואני יורש' אמר פרחו"ן אין לבאפור"ה כתובה על אחי הואיל ולא נשבעה וכיון שמתה ולא נשבעה אין לך דבר בירושה אמר מחבו"ב באפור"ה נתבעה קודם מותה והביא' עדים והעידו שאמרה בפניהם אני נשבעתי במה שבזה הספר שלא גבתה כלום מכתובתה ולא לקחה בידה לא ספר ולא חומש ולא נשבעה במאמר דיינים אלא מעצמה נשבעה אח"כ אמר מחבו"ב הנזכר. הקולר יהיה תלוי בצואר הדיינים אם לא יתנו לכל אחד מה שיש לו ואמרו הדיינים הקולר יהיה בצוארנו שאתה מחבו"ב אין לפרחו"ן אצלך דבר ממה שלקחתי ועמד יעקב ורצה לפשר בשלשים דינר ונמנעו הדיינים מלהיות נמצאים שם בפשרה ואמרו אין לפרחו"ן לקחת ממחבוב דבר וכששמע פרחו"ן דבריהם מיהר להתפשר ונתפשר בסך ידוע וקנו מפרחו"ן איך נתפשר עם מחבו"ב ופטר אותו מכל תביעה שיש לו עליו מצד ירושת ישועה אחיו ושאין לו לטעון עליו מהיום הזה והלא' שום טענה ולא לתבעו שום טענה ולא לתבעו שום שבועה ובטל כל מודעין וכתב עליו שטר בכל חזוקי סופר ונפטרו זה מזה. ואמרת להודיעך שורת הדין בזה ואם מה שדנו הדיינים אמת ואם לא דנו דין אמת אם יש לפרחו"ן לחזור וליקח נכסיו ממחבו"ב אחר שנתפשרו ולבטל הפשרה אם לאו ומה יקח מחבו"ב הנזכר כפי שורת הדין אחר ביטול הפשרה. או אין לו לתבעו בכלום אחר שהעיד על עצמו בקנין על הפשרה: תשובה עיינתי בשאלתך זו ואם מעשה שהיה כך היה כמו שהזכרת מבלי תוספ' ומגרעת הנה באפור"ה הנזכר' מתה והיא שומרת יבם שכיון שילדה העובר מת ואח"כ מתה היא אחריו הנה העובר נפל בלי ספק ואין מחלוקת בין בעלי ההוראה בזה וכלם מודים שהיבמה אם הפילה העובר שהיתה מעוברת ממנו מבעלה הנפטר אין למנוע את היבם מליבם אות' כמו שאמר הכתוב ובן אין לו וזה נפל הוא ואינו בן של קיימא וזה הענין כתוב בהלכות גדולות בלשון זה והיכא דמית ושבקה הלא איתתיה מעברא משהינן לה אי ההוא דמעברה ביה אפולי מפלא ליה נפלה קמיה יבם ומיבם לה וכיון שמתה והיא שומרת יבם דינה ברור ואין צריך בו פירושי' ואין לדקדק ולחקור אם נשבעה או לא נשבעה לפי שזה לא בא אלא באלמנה התובעת את היתומים בכתובה לפי שאמרו רבותינו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. אבל דין שומרת יבם שמתה הנה ירושתה תחלק לשתי חלוקות האחת מה שהכניסה מבית אביה והיה נמצא בעין או מה שירשה מקרובי אביה ואמה שכל זה יורשין אותו קרוביה שמצד אביה הראוים ליורשה והשנית הוא מה שכתב לה בעלה בכתובתה ונתן אותו לה במתנה משלו יורשים אותו קרובי בעלה הראויין ליורשו כמו שאמרה המשנה שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה כו' והלכה כב"ה בלי ספק ודעת ב"ה היא שכל נכסים בין נ"מ בין נצ"ב הם ליורשים ומה שכתב לה בעל' כתוב' ותוספת הוא ליורשי הבעל וא"כ מעתה נתברר שכל מה שהעידו הזקנים שהוא מנכסי באפור"ה שהוציאה מבית אביה שאתם קורים לו