ר"י מיגאש מג

הפשרה בטלה ותחזור תביעת אחיות לוי ליהודה היורש כדין מלוה ע"פ כמו שאמרו בשטר מוחזק איזהו קיומו אני פ' ב"פ הוציא [על] פ' ב"פ שטר מוחזק לפנינו ופ' ופ' עדיו אם כתוב בו הוזקקנו לעדותם של עדים ונמצאת עדותם מכוונת גובה ואין צריך להביא ראיה ואם לאו צריך להביא ראיה: סימן קכב שאלה ראובן קידש את לאה והתנו ביניהם שתוציא לו קצת חפצים ותכשיטי זהב ואח"כ תבע אותה להנשא ושתתן לו מה שנדרה להוציא לו קצת חפצים ותכשיטי זהב ולא רצתה ליתן ובין כך קנו ממנו שנתרצה במה שתוציא לו ואח"כ נתחרט ותבע ממנה שתביא לו הכל וחייבו אותו ברורי המקום שישא אותה ונתנו אותו בבית הסוהר והפחיד אותה בפשעות ושיניחנה עגונה אם לא תוציאנו מבית הסוהר ומסרה מודעה בזה לפני עדים ואמרה להם שהיא מתיראה שמא יניחנה עגונה וע"כ אינה מוחלת הקנס ושאחר שיתן לה הגט תחזור ותתבע אותו בקנס שאינה מוחלת לו הקנס אלא מזה הפחד וקנו מידה אח"כ שמחלה לו הקנס אח"כ נכתב הגט וניתן לה ואמר כך בלשון ערבי על"א שר"ט אי"ן נ"א יכו"ן לה"א ענד"י קנ"ס שרוצה לומר על תנאי שלא יהא לה אצלי קנס ואמרו לו הברורים כן יהיה אלא שאין אתה יכול לומר זה התנאי בעת כתיבת הגט אלא תצוה לכתוב לה גט כשר וכן עשה ואחר שניתן לה הגט חזרה לתבוע ממנו הקנס וראובן אומר שהמודעא אינה מודעא בכל כיוצא בזה הואיל ולא אחזוק ישראל בפושעים ואם היה כמו שאמרתי שאצא מדתי לא הייתי עושה כן כדי שתועיל בזה מודעא. יודיענו אדוננו ושכרו כפול: תשובה אם ראובן זה שהפחידם בפשעות יש בו מהפריצות ומיעוט היותו אדוק בדת ישראל בשיעור שיצא הדבר מן הכח אל הפועל אין לך אונס גדול מזה והמודעא קיימת אם מה שהפחידה בו נתברר אצל העדים ועמדו עליו באופן שהן אומרים ונתברר אונסו של פלוני ועמדנו עליו ואם אינו מאנשי פעולה זו אלא שאמר כן על דרך הגוזמא והאיום וההפחדה עד שתמחול לו הקנס אם נתקיימה מחילת הקנס נתקיים התנאי והגט גט כשר ואם ראובן הוא על הדרך הראשון שזכרנו המודעה קיימת ויכולה האשה לתבעו בקנס אלא שמה שפחדה ממנו תחילה הגיעה לבסוף כלומר מה שהפחידה בפשיעות ושיניחנה עגונה לפי שהגט שציוה בנתינתו לה היה על תנאי שתמחול לו הקנס והגט מתבטל בקיום המודעה ומתביעת' לו הקנס וצריכא היא לבקש ממנו שיכתוב לה גט אחר מבלתי תנאי לפי שהתנאי הנזכר אע"פ שלא היה תנאי כפול היה בלשון שמשמעו ע"מ דאתי מכח מעכשיו על עיקר מה שאמרו כל האומ' ע"מ כאומ' מעכשיו דמי וזה באמרו לעדים איני נותן לה הגט אלא על תנאי שלא יהיה לה אצלי קנס ואמרו לו הברורים כן יהיה אלא שאין אתה יכול לומר זה התנאי בעת הכתיבה אלא תצוה לכתוב גט כשר וניתן לה הגט על תנאי שאמר ראובן ואע"פ שלא פירש אותו וכיוצא בזה אמרה המשנה ת"ר הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים ע"מ שתניקי את בני שלש שנים ואע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי אם תניקי ואם לא תניקי דר"מ וחכ"א נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אינו גט והלכה בזה כחכמים ואם רצתה האשה לקיים הגט הראשון יקנו ממנה בביטול המודעה ושמחלה הקנס מחילה גמורה ואז תהיה מותרת להנשא לאחר לפי שראובן לא אמר אלא ע"מ שלא יהא לה אצלי קנס ואם נתקיים שנתנה לו הקנס ומחלה אותו לו מחילה גמורה אז נתקיים הגט ותהיה מותר להנשא אבל קודם לזה אסורה היא להנשא, וכענין זה אמרה המשנה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הרי זה גט והיא תתן ופירשה הברייתא זה באמרה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת והיא תתן ואע"פ שנתקרע הגט או אבד ולאחר לא תנשא עד שתתן וכן הלכה: סימן קכג שאלה שמעון שדך בתו עם ראובן ועשו על עצמן קנס אם ימנע אחד מהם מלכנוס לזמן שהסכימו עליו ואירע שראובן הנזכר נזדמן לו ללכת לאלכסנדריה ופרש בים על צד שיוכל לבא קודם הזמן הקצוב לו בד' חדשים כפי מנהג הספינות וגזר הגוזר באמת ונשברה הספינה בהיותה קרובה לאלכסנדריה ולא נתברר שניצול שום אחד מאנשי הספינה אך יצא הקול שהגיעו לאלכסנדריה וכשהגיע הזמן הקצוב בין ראובן ושמעון הנז' לנישואין תבע שמעון את יעקב אביו של ראובן לפני דיין העיר שיתן לו הקנס הקצוב ביניהם מנכסי ראובן ודחה באמרו הנה עד עתה לא נתאמת שראובן בחיים כדי שיהיה חייב בקנס על היותו מתעכב מלבא ואולי מת בכלל המתים בספינה בעת שאם נתבררה מיתתו בה היה פטור מן הקנס בלי ספק הואיל ומת בתוך הזמן ואפילו שיתאמת שהוא חי אינו חייב בקנס לפי שעיקר התנאי כל עת שיתבעו אותו להנשא ויתעכב וזה לא תבעו אותו שינשא ונמנע אבל הוא הקדים ללכת כדי שיגיע קודם הזמן כמנהג העולם ונאנס ואינו חייב כלום והדיין לא פנה אל שום טענה מטענות אלו אלא חייב אותו הקנס מבלי שחייב את שמעון להביא עדים שראובן היה בחיים בעת שהגיע הזמן ולא נמצא לראובן הנז' מקום לגבות ממנו זה הקנס אלא שהוציא שמעון שטר כתוב בו איך יעקב אביו של ראובן הנזכר נתן לראובן בנו בית מביתיו מחיים מעכשיו שיוכל למכור ולדור בו וזה נוסחו העידו אותנו על עצמם לאה ובעלה פלוני כו' ורצה שמעון לגבות מבית זה הנזכרת הנתונה לראובן ויעקב אביו של ראובן הנז' הוציא ג"כ שטר מקויים כתוב בו שאינו נותן לבנו המתנה הנז' אלא בתנאי שלא ימכור אותה ולא ימשכן אותה אצל עו"ג ועדי המתנה הם עדי זה השטר הנזכר והורה הדיין ואמר שמכיון שהעידו עידי המתנה שיוכל למכור ולמשכן אין שומעים להם במה שהעידו אח"כ וכתבו עדותם עליו שלא ימכור אותה ולא ימשכן אותה אצל עו"ג וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד השיב על זה יעקב הנז' הואיל והמכר והמשכונה הם מוזכרים במתנה סתם לא הרשיתי אותו למכור ולמשכן אלא ליהודים לא לעו"ג וא"כ השטר השני שחתמו עליו העדים בעצמן הוא בלתי סותר את עדותן הראשונה שלא באו בעדותם השניה לסתור מה שחתמו עליו בעדות הראשונה אלא להוסיף בה תנאי שלא נזכר שם והדיין שאל את פי העדים שהעידו על ראובן שמשכן הבית הנז' אצל עו"ג ואמר להם אתם הייתם שם כשמשכן אותם אצל העו"ג ואמרו ראובן הנז' הגיד לנו זה כו': תשובה עמדנו על שאלה זו ועייננו בה ותשובתנו בה היה שאם הדבר אירע כפי מה שנזכר בשאלה שלא נעשה הקנס אלא על מי שימנע מהן מלכנוס לעת שהסכימו עליו ושראובן הלך לאלכסנדריה והיה אפשר לו כפי מנהג פרישות הספינות לבא קודם שיגיע הזמן אלא שעכב אותו מלבא המקרה שאירע משבירת הספינה הנה נפטר מהקנס לפי שאם מת אין עליו קנס ואם הוא חי וסיבת מניעתו מלבא מקרה שבירת הספינה שאירע שלא היה אפשר לו לבא הרי זה אונס כפי העיקר שבידינו שהאנוס פטור מכל הדברים אלא בגיטין כמו שאמרו אין אונס בגיטין ואין לשמעון לתבוע קנס זה אלא א"כ בירר שראובן בחיים ושהיה אפשר לו אחר שניצל מן המקרה ההוא לבא