ר"י מיגאש לז

ומחלים אנחנו פני אדוננו יודיענו בזה כל הפרטים כדי שיהיו אצלינו לשרש נשען עליו. ראשונה במה שנתחייב שמעון באלף דינרים הנזכר בתורת חוב ולא היה חייב בשום דבר מהם ואם נתחייב אדם במה שאינו חייב בו ונתחייב בו בתורת חוב ביותר חזק שבחיובים כמו שאמרו חייב אני לך מנה בשטר קנה וכמו שביאר רבינו הגדול ז"ל ויבאר לנו ענין חייב אני לך מנה בשטר ואיך יהיה הלשון שיתחייב בו בזה. עוד יבאר לנו אם אמר הרי בקנין שנתתי לך כל מה שיש לי אצלך ולא נתן לו שום אדם הקניין אבל הוא מעצמו לקחו אם מתנה זו מתנה משום דלא מחסרה משיכה והקנין בו נוסף אין צורך בו או נאמר הואיל וכוון למחול בקנין גלי אדעתיה שבקנין הוא מוחל ומקנה לא בזולתו כמ"ש במי שרצה לקנות לעצמו בדרך אחד מדרכי ההקנאה לא בזולתו ואם מה שאמרו כיון דנפיל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני אם נאמר כיוצא בזה במקנה או לא: תשובה ראוי לראות אם כשנתפשר ראובן עם שמעון שילך אצל אשתו אחר תם שנה קנו מראובן שנתרצה בזה הואיל ונתפשר עם שמעון על זה וחייב עצמו בקנין שילך אחר תם שנה וקנו מידו על זה וקנו גם מיד ראובן שנתרצה בזמן הנזכר שקבע כבר נגמרה שליחותו ומה שחדש אח"כ שנתן במתנה המעות של בתו שהרשתה אותו לא עשה ולא כלום שלזה לא נעשה שליח. ואם בקביעת הזמן הנזכר משמעון לבדו מבלתו שקנו מיד ראובן שנתרצה בכך שאז אם רצה ראובן יוכל לחזור בו מהזמן שקבע ויוכל לחזור לתבעו שילך אצלה או שיפרע לה מה שהוא חייב לה ויעלה בידו זה עדיין לא נגמרה שליחותו ולא נסתלק שם השליחות מעליו והואיל וקנו מידו שנתן מה שיש לבתו שהרשתה אותו אם יתקיים אותו הענין שנפל בו ההפרש ביניהם ובהרשאה כתוב שיתן במתנה ויעשה מה שירצה הנה מתנתו מתנה ונפטר הבעל מכל מה שעליו לתת לאשתו. וזה אם הלשון שקנו בו מיד ראובן במחילת חובות בתו היה שאז נסתלק דין האסמכתא. זו היא שורת הדין במה ששאלת עליו במה שקנו מיד ראובן בנתינת המעות של המרשה אותו: ואמנם מה ששאלת על מה שקנו מיד שמעון שחייב עצמו לאשתו באלף פרחים אם לא ילך אצלה אחר עבור שנה הוא לשון בלתי מועיל להיותו לשון הקנאה לא לשון הודאה. ומה שאמרו חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב הלשון הזה מועיל להיותו לשון הודאה עם היות הדבר מעיקרו שאין לו אצלו כלום. אבל אם היה בלשון הקנאה אינו מועיל אלא אם היה בדרך שיועיל בו הקנא' המטבע. וכבר קדמה תשובתינו בזה למי ששאל מאתנו על זה מאצלכם וביארנו לו זה ביאור מספיק. ומי שאמר לחבירו הרי בקנין שנתתי לך החוב שיש לי אצלך הואיל והדבר הנתון לא מיחסר משיכה נתקיימה המתנה ונפטר הב"ח מהחוב שאצלו במה שאמר לו נתתי לך מה שיש לי אצלך. ואין אנחנו צריכין בזה לקנין כדי שנבטל המתנה מצד ביטול הקנין ואין דרך זה דומה למה שאמרו כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בארבע אמות לא ניחא ליה. לפי שהטעם שם שלא קנו ליה ד"א לפי שמכיון שגלה בדעתו דלא ניחא ליה דליקני ליה ד"א דידיה איגלאי מילת' דהני ד"א לאו חצרו הן כלל כדי שתקנה לו לפי שלא תקנו שד"א של אדם קונות לו בכל מקום אלא א"כ היתה כונת אותו אדם שיהיו לו אותם ד"א כחצרו אבל אם אינו מתכוון לזה ואינו מתרצה בו הנה חזרו להיות ד"א הללו שאין לו בהם זכות כלל והם לגביה כמו שהם לגבי שאר בני אדם שאינם עומדים בהם וע"כ היה מן הדין שלא יקנו לו. תדע שכן הגע עצמך אם היתה המציאה בחצרו ונפל עליה האם היינו אומרים שמכיון שנפל גלי אדעתיה דלא ניחא דתקנה לו חצרו אין ספק שלא נאמר שחצרו קנתה לו על כל פנים להיותה חצרו והנפילה שנפל עליה הוא דבר נוסף. הכא נמי הואיל והיה הסך ההוא בתורת חוב אצל הב"ח ולא מיחסר משיכה במחילה נפטר מאותו החוב והקנין בזה הוא דבר נוסף ואין משגיחין בו: סימן קז (הביאה רבי' בצלאל בש"מ למציעא במאי דשייך לדמ"ו ע"ב): סימן קח (הביאה הרב הנז"ל שם במאי דשייך לדמ"ז ע"ב): סימן קט (הביאה ר' בצלאל בש"מ למציעא במאי דשייך לדפ"א ע"ב): סימן קי (הביאה הרב הנז"ל בש"מ למציעא במאי דשייך לדע"א ע"ב): סימן קיא (הביאה רבינו בצלאל ז"ל שם): סימן קיב (הביאה רבינו בצלאל ז"ל בש"מ למציעא במאי דשייך לדק"ח ע"ב ד"ה עוד כתב בתשובה אחרת וז"ל ראובן יש לו עליה כו'): סימן קיג שאלה אם היה לראובן אצל שמעון חוב ופסק עמו בהן סחורה וחזר בו אחד מהם אחר שנתפשרו אם נכריח אותו שיתן לו הסחורה ונאמר בו מילתא דלא שכיח לא גזור בה רבנן אם בזה בא לשון הגמרא אם לאו לפי שנפל בזה מחלוקת גדולה: תשובה אם היה לראובן אצל שמעון חוב ופסק עמו בו סחורה לא קנה הקונה אותה סחורה והחוזר בו אינו חייב בזה מי שפרע לאמרם אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת מ"ט מלוה להוצאה נתנה ואמרו עלה כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת וי"א הרי זו מקודשת מאי לאו בהא קא מפלגי דמ"ס מלוה להוצאה נתנה ומ"ס לאו להוצאה נתנה ותסברא אימא סיפא ושוין במכר שקנה ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קנה והעמיד התלמוד מה שאמרו המקדש במלוה כגון שאמר לה התקדשי לי במתנה ונמצא חסר דינר ודכותה גבי מכר כגון שא"ל מכור לי חפץ זה במנה ונמצא חסר דינר ובזה הוא שאמרו קנה אבל אם אמר לו מכור לי חפץ זה במלוה שיש לי בידך לא קנה משום דמלוה להוצאה ניתנה וכמי שלא נתן לו מעות דמי ומה שאמרו מילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן הוא במי שהחליף דמי שור שאות' דמי השור אינם מלוה אצל קונה השור כדי שנאמר להוצאה נתנה אבל הם אצלו בחיוב גמור בדמי השור שקנה לפי שהם עתה לבעל השור והואיל ואינם מלוה ולא נתנה להוצאה הנה הוא כמי שהביא לו המעות בעת שקנה ממנו הפרה. ולהיות הדבר מילתא דלא שכיחא לפי שהמעות היו מוקדמים אצל בעל הפרה קודם שדבר עמו על קנייתה העמדנוהו על דין תורה וקנו לו מעותיו משום דמילתא דלא שכיח לא גזור בה רבנן אבל מי שהיה לו חוב אצל חבירו ופסק עמו בהם בסחורה אין אומרים בו דין זה לפי שאותו החוב מלוה ומלוה להוצאה ניתנה וכמו שלא נתן לו כלום דמי. וכבר בארתי לך זה ימים חלוק זה שראיתי אותו בין שני מאמרים אלו ובררתי אותו לך יפה והוא ענין טוב ומבואר ומקודם היה קשה לנו עד שנתברר לנו חלוק זה ביניהם והוא נאות מאד: (עיין להרב עצמות יוסף דף נ"ט ע"ג) סימן קיד שאלה מה יאמר אדוננו באיש שלא קרא מעולם הלכה עם רב ואינו יודע דרך הלכה ולא פירושה ולא