ר"י מיגאש לו

כן אם הוציאו לזולת ההקדש לא עשה ולא כלום דהא בהא תליא שאם היתה מכירתו אם קדם ומכר היתה ג"כ מכירת היורשים מכיר' להיותם במקומו בכל מה שהיה לו זכות והנאה והואיל ואנחנו רואים שאם הוציאו אותו היורשים לא עשו ולא כלום אא"כ היה להקדש אבל לא אם מכרו לזולת ההקדש א"כ יצא לנו מזה שגם הבעל אם מכרו או הוציאו לזולת ההקדש שלא עשה ולא כלום וא"כ הדין הוא להוציא הדבר ההוא מאת הלוקח מעתה ולא יאחרו עד שתתגרש או תתאלמן לפי שהואיל ואין לו למכור מן הדין ולא להוציא משום שבח בית אביה הנה היה דין נצ"ב בענין זה בפרט בדין נ"מ שאמרו בהם אמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום וביארו בתלמוד כי איתמ' דאמימ' כגון דזבין איהו דאתיא איהי ומפקא שפירושו אתיא ומפק' תיכף מכיון שלא אמר כגון דזבין איהו ומית ולא מבעיא אם היו מטלטלים שאין ספק שהם נפסדים כשמשתמשים בהם או קרקעות ולא מקרבי למתא ואפי' שהיה הבעל להם אריס דאיכא למיחש שמא תכסוף או אם לא היה שם רווח ביתא שתוציא אותם מיד הלוקח מעתה אלא אפי' היו קרקעות והוו מקרבי למתא או התנה הבעל שיהא הוא בהם אריס ואיכא רווח ביתא לא מוציאה היא אותם מעתה לפי שלא התרנו לבעל שימכור היכא דאיכא רווח ביתא וליכא למיחש שמא תכסוף אלא אם מכר הגוף לפירות בלבד שמכר דבר שהוא שלו שהם הפירות אבל אם מכר הגוף הואיל ומן הדין אינו יכול למכרו ולהוציאו ושורת הדין שאפי' השביח ועמד על היותר ממה שכתבה אותו על הבעל שתתן דמים ותטול אותו א"כ ה"ל כמי שמכר מה שאינו שלו שבטל המקח לאלתר ולא ימתינו בו אל זמן שני בין איכא רווח ביתא בין ליכא בין איכא למיחש שמא תכסוף בין ליכא: סימן קג ומה שאמרו נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא הלכה היא ומי שירצה לעבור על זה מונעים אותו ואם אמר אני רוצה לסכן בעצמי אין שומעין לו שאין לו רשות לאבד עצמו ואין ראוי לנו להניחו לעשות זה בפרט הואיל ואסרו אותו חז"ל והנה היה זה מכלל הדברי' האסורים שאין ראוי לשום אדם לעבור עליהם גם אין מניחין אותו לעבור עליהם: סימן קד ומה שאמרו הלוקח מבעל הבית אין לו אונאה הוא בכל כלי תשמישו לפי שב"ה אינו מוכרם אלא להכרח או להחליף אותם במה שטוב מהם ואם נתאנה בעל הבית נאמר שרצה בזה כדי לדחות הזיקו או כדי להחליף אותם במה שטוב מהם ואם נתאנה לוקח נאמר ג"כ שהקונה כבר ידע שחפצים אלו אינם מצויים למכור והוסיף בדמיהם כדי שימכרו אותם בעליהם: סימן קה שאלה ראובן נתעצם בדין עם שמעון ושמעון זה מתעסק במלאכת הבשמים ומסתחר עם הישמעאלים הנקראים מראבטי"ן בבשמים וזולתם ואמר ראובן שהיה לו ענק] של בדולח נתנו לשמעון זה שימכור אותו לו למראבטי"ן הנז' לפי שהמכירה להם יותר טובה מהמכיר' לזולתם ושמעון זה אינו מורגל להיות סרסור אבל הוא מורגל להסתחר עם המראבטי"ן בלבד ואמר ראובן שהביאו לו בענק ק' דינרים ושמעון אמר לו שהמראביטי"ן אינם רוצים לתת בו יותר מזה הסך ושראובן כשחשב ששמעון היה מוכרו למראבטי"ן הרשה אותו למכרו באותו הסך וקבל ממנו הסך שזכר לו שמעון שמכרו בו ועתה אומר ראובן שנגלה לו ששמעון מכרו ביותר מזה הסך אבל לא נתאמת אצלו הדבר עליו אלא הגיד מה ששמע מקצת הישמעאלית המראבטיא"ת ושמעון הנז' השיב ואמר ראובן זה נתן לי זה הענק כדי שאמכור אותו למראבטי"ן וניתן בו ק"נ דינרים באשראי לא במדודין ובאתי אליו והודעתיו ואמרתי לו שאינם נותנים בו במדודים שום סך אבל מצאתי מי שיתן לך בו מאה כדי שימכו' אותו הוא באשראי אם תרצה מכור אותו באשראי ואם תרצה במדודים ונתרצה לקבל המאה המדודים ומכרתי אותו ללוי במאה ולא הודעתי את ראובן למי מכרתי אותו אבל הבאתי לו הדמים וקבל אותם ונתרצה למכור הענק בסך שקבל אותו ואח"כ מכרו לוי על ידי בק"נ דינרים בהמתנה וקבל בעד הסך משכונות והתנה עמי שיתן לי בריוח חלק שהסכמנו עליו ומראובן לקחתי שכירותי על שמכרתי אותו לו ואמר ראובן אלו הודיעני שמכרו ללוי לא הייתי מוכרו באותו הסך אבל חשבתי שנמכר לאיש מן המראבטי"ן ועל זה הרשיתיו וגם הוא הטעה אותי שלא נשתדל למכרו ולהראותו לכל כדי שלא ימכר למראבטי"ן ורימה אותו ואמר לו המורה אתה נתאמת אצלך שרימה אותך או שמכרו ביותר אמר לא השיב לו המורה אם היית תובע אותו קודם שקבלת הדמים הייתי מחייב אותו שבועה כעין דאורייתא על טענת שמא אבל הואיל וכבר קבלת הדמים אינו חייב כי אם חרם סתם אם הטעה אותך או זייף שום זיוף וכשראה ראובן זה נתפשר עם שמעון בסך דינרים שקבל ממנו ובטל מעליו כל טענה וכל תביעה ואחר זמן שאל מהמורה זולתו והורה שיתן לו דמים הענק שהם ק"נ דינרים שנמכרו בו באמרו ששמעון זה הואיל והוא ידוע שהוא מסתחר עם המראבטי"ן לא נתרצה ראובן למכרו אלא למראבטי"ן בלבד לא לזולתם והענק ברשות ראובן הוא וטען עליו טוען ואמר לא היה הדין כן אלא אם ביאר שמעון ואמר שקנה אותו ממנו איש מן המראבטי"ן אמנם הנה הוא טוען שאמר לו לא מצאתי מראבט"י שיקנה אותו ממנו המראבטי"ן. אמנם הנה הוא טוען שאמר לו לא מצאתי מראבטי"ן שיקנה אותו במדודים אם תרצה ליקח בו סך זה במדודים אמכרנו לך לקונה או מכור אותו בהמתנה למרבטי"ן יודיענו אדוננו ושכרו מן השמים: תשובה אם אמר שמעון לראובן שהוא מוכר אותו למראבט"י ומכרו ללוי יחזור המכר ואם אמר לא מצאתי מהמרבטי"ן מי שיקנהו במדודים אבל מצאתי מי שיתן לך בו מאה כפי מה שנזכר בשאלה זו המכר קיים ואין לו עליו כי אם להחרים חרם סתם בלבד על כל מי שעשה זיוף בזה: סב סימן קו שאלה ראובן הרשתה אותו בתו לתבוע מבעלה שבעיר אחרת כל מה שהוא חייב לה בהרשאה גמורה באגב וקני נתנה לו רשות בהחלט להתפשר וליתן במתנה ולעשות כל מה שיראה לו וכשהגיע ראובן לשם תבע את שמעון חתנו לדין ונתפשר עמו שילך אצל אשתו בתוך שנה ואם לאו חייב עצמו לה באלף דינר בתורת חוב בכל מיני חזוקים ונכתב בזה שטר ואחר זמן נתעצמו בדין ראובן ושמעון בתביעות שהיו ביניהם ואמר ראובן הרי בקנין אם יורה שופט הישמעאלים בעד אחד אתן לך במתנה כתובת בתי וכל מה שנכתב לה עליך ושופט הישמעאלים הורהו בעד אחד ותבע שמעון שיפטור אותו מכל מה שעליו לאשתו ומכל מה שנכתב לה עליו כמו שכתוב בשטר ההרשאה שהיא הרשתה אותו שימחול ויתן במתנה אמר האומר שזה הלשון הכתוב בהרשאה אינו מורה אלא שיהיה כל מה שיעשה ממתנה ומחילה ופשרה בעת שיעמדו בדין בענין זה אבל לא בתביעות שביניהם בענינים הנתלים בהם