ר"י מיגאש לב

אצלנו מי שימחה בזה ובפרט הואיל והוא מנהג פשוט לכל העולם וזו היתה סברת רבי' הרב זצ"ל: הביא' מופת דורינו הרב ברכי יוסף נר"ו חא"ח סי' קי"ב סק"ה) סימן פח וששאלת י"ט או ר"ח שחל להיות בשבת אם מותר להיות המשלים עצמו מפטיר ויקרא בספ' הב' הפרשה שהוא למפטיר הואיל והפסיק ביניהם בקדיש או אין זה מותר משום פגמו של ראשון: תשובה הואיל והפסיק ביניהם בקדיש הנה היה כשאר הצבור ואין בזה הפרש אם יקום זולתו ויקרא הפרשה בספר הב' ויפטור בנביא או שיהיה הוא בעצמו החזיר לעשות זה: (הביאה מופת דורינו הרב ברכי יוסף נר"ו חא"ח סי' רפ"ב סקי"ב) סימן פט וששאלת מפני מה תקינו לומר קדיש בשבתות ובי"ט אחר שקראו בתורה ולא תקינו כן בשני ובחמישי ואם היה זה כדי להפסיק בין הקריאה שהחיוב בה מן התורה ובין קריאת המפטיר שהוא מדרבנן הנה אנחנו רואים במנחה ביה"כ ובתשעה באב והיות השלישי מפטיר ואינו מפסיק ביניהם בקדיש: תשובה מה שחייבו לומר קדיש בשבתות וימים טובים אחר קריאת ס"ת הוא משום דאיכא נביא כדי להפסיק בו בין הקריאה בתורה ובין הקריאה בנביא ולפי שאין נביא בשני ובחמישי אין אנו צריכין לקדיש ומה שחייבו במנחה בי"ה ובט"ב דאיכא נביא שלא יפסיק בין הקריא' בתורה והקריא' בנביא בקדיש הוא לפי שהתקינו שיהא הקורא בנביא קורא בתורה תחלה ואח"כ יקרא בנביא וזה כבוד לתורה שלא יראה שדחה את התורה ועבר מעלי' ואין מגמת פניו אלא לקרות בנביא בלבד ושאינו צריך לתור' ולהיות שקורין בתורה בי"ה ובט"ב הם שלשה בלבד ואמר אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליה' אם באנו לומר קדיש אחר הקריאה בתורה ואח"כ יקרא בנביא לסיב' שזכרנו היו נוספים הקורים בתורה וע"כ אמרנו שיהא השלישי הקורא בתורה הוא המפטיר בנביא ויעלה זה לשתי כוונות האחת שלא יפטור בנביא אלא אחר שקרא בתורה והשני' שלא יקראו בתור' כי אם ג' בלבד ולא נוסיף עליהם וזה לא ישלם לנו אא"כ מפסיק ביניהם בקדיש שאם הפסיק ביניהם בקדיש אז הית' קריאתו הראשונ' כבר נגמרה ושב להיו' כשאר העם ואפי' שהי' מפטיר הי' הוא מחוייב להקדים ולקרות בתורה ואח"כ יפטיר בנביא ולסיבה זו תקנו שלא לומר קדיש במנחה בי"ה ובט"ב בין התורה והנביא: סימן צ הביאה הרב מופת דורינו בספרו הבהיר ברכי יוסף חא"ח סי' רי"ט ס"ק ד') סימן צא שאלה מי שמת לו מת והוא במקום קרוב והגיע לו השמועה שם אחר יום או יומים ואח"כ בא אל אחיו בתוך שבעה אם יהיה מונה עמהן לפי שבא ממקום קרוב או אין מונה עמהן אלא אם לא שמע השמועה אלא בעת שהגיע דלא חיילא עליה אבלות כלל אבל מי ששמע השמועה באותו המקום שהיה שם הנה נתחייב למנות לעצמו מיום ששמע: תשובה מי שמת לו מת והוא חוץ לעיר והגיע אליו השמועה אחר יום או יומים ונתחייב באבלות ואח"כ הגיע לעיר ומצא מנחמין אצל גדול הבי' חייב למנות לעצמו ולא יצא מהאבלות עד שישלמו לו ז' ימים מיום שהתחיל באבלות לפי מה שאמרו בא ממקום קרוב מונה עמהן הוא במי שלא חלה עליו אבלו' אלא בשעה שהגיע אליה' אבל אם כבר חלה עליו האבלות קודם הגיעו אליהם הדין הוא שימנה לעצמו זולתם כמו שהיתה תחלת האבלו' לו לעצמו זולתם. ומה שאמרו והוא שבא ומצא מנחמין אצל גדול הבי' נ"ל שאין הכוונה אצל גדול הבי' דוקא אלא אורח' דמילתא נקט לפי שידוע המנחמין לא ישימו מגמתם ולא ישבו לצות אלא אצל גדול הבי' והשאר הם טפלין לו ואף על פי שאירע שגדול הבית יצא לאיזה דבר או לאיזו סיבה ובא ומצא מנחמין אצל שאר האבלים ואין גדול הבי' נמצא אצלם אותה העת הדין אצלנו בזה שוה בפרט דאם היו המנחמין יושבים בתחלה עם גדול הבית ואירע לו מאורע שיצא לסיבתו ונשארו הם מצפין לו שישיבתם הוא נחשבת כאלו הוא אצל גדול הבית כמו שהיו בתחלה: סימן צב וששאלת על אמרם מניחין תורה ע"ג נביאים אם דין ספרי התלמוד בזה כדין התורה אם לאו תשובה אין כוונתם באמרם אין מניחין תורה ע"ג נביאים אלא על התורה עצמה אבל התלמוד הוא ביאור התור' ופירוש' לא אמתה של תורה הלא תראה שאינו צריך שרטוט כאמתה של תורה ומזה תדע שאין קדושתו מגעת לקדושת התורה עצמה ולא עוד אלא אפי' לקדושת שאר כתבי הקדש אינו מגיע והואיל ואנחנו רואים שאינו מטמא את הידים מצורף עם היותו בלתי צריך שרטוט א"כ אפי' על גבי כתובים אין מניחים אותו וכ"ש ע"ג נביאים וכ"ש ע"ג תורה: סימן צג שאלה ראובן נפטר והניח אלמנה ובן ושתי בנות וכשבאה אחת מהבנות להנשא הוציאה האלמנה שטר כתובתה ונשבעה והורידו אותה בית דין בקרקעותיו של ראובן ומכרה מהם קרקע אחד לנידונית בתה והחזיק בה הקונה שתי שנים ואחר כך מכר אותו לשמעון והחזיק בו שמעון עוד ארבע שנים ועתה עמד בנו של ראובן ואמו הנז' ומכרו כל זכות שיש להם בזה הקרקע ללוי ותבע לוי את שמעון בדין ושאל ממנו באיזו צד בא לידו קרקע זה ואמר לו קניתיו מיהודה שקנה אותו מן האלמנה וקבע לו ב"ד זמן ילך בו אצל יהודה ויביא ממנו השטר לפי שיהודה הנז' היה במיורקה וקנו ממנו שאם יעבור הזמן שקבע ולא בא שבטל זכותו וסלק תביעתו מעל קרקע זה ומיהר שמעון ללכת לארץ דאע"ה כדי לילך ממנה למיורקה ומנע אותו שר דאע"ה מלהכנס בים מפחד האויב והביא מדאע"ה שטר שמושל דאע"ה מנע הספינו' מלפרוש וכשבא שמעון מדאע"ה עבר הזמן ולוי החזיק בקרקע וטוען שהורידו ב"ד את האלמנ' בקרקע זה היא בטלה לפי שלא זכרו בה קריעת הכתובה: תשובה הואיל וברר שמעון ששר דאע"ה מנע הספינות מלפרוש תקובל התנצלותו בזה ואינו מחוייב במה שחייב עצמו בקנין הנזכר להיותו אנוס ואמנם ענין האדרכתא שלא נזכר בה איך נקרעה הכתובה הנה יש תקנה לזה שכשמצא הכתובה תקרע קרע ב"ד ויזכרו בשולי האדרכתא שכבר נקרע' הכתוב' ואם נשאר לה דבר משטר כתובת' שלא גבאתו יכתבו בזה שטר ויזכרו בו כל סך הכתוב' ושהורידו אותה ב"ד בסך הנז' באדרכתא ונשאר לה השאר מכתובתה ויחתמו בו ג' בני אדם ויהיה שטר זה לראי' בידה בשארית הכתוב'. והקרקע שירדה לו האלמנה מכתובת' ומכרה אותה ליהודה ויהודה מכר אותו לשמעון הנה הוא לשמעון ולא יצא מתחת ידו שלא קנה אותו