ר"י מיגאש לא

בבית לא כל הימנה לסיבה שזכרנו וכ"ש והואיל וכבר קבלה כתובת' וסלקה עצמה מהבית וכבר נסתלקו הטענות מכאן וקם הבית לרחל זאת וללוי בעלה אחרי' בדין הירושה מחמתה. אבל ראובן ויורשיו אחריו כבר אמרנו שאין לו קנין בה לפי שמעת שנתן לרחל כל נכסיו שנכנס בית זה בכלל כבר נסתלק זכותו ממנו ולא נשאר לו בו כח כלל כדי שיירשו מכחו כמו שכבר ביארנו וכל מה שטען לוי בדחיית טענת שמעון ותביעתו בית זה ובסתירת ראייותיו הוא אמת חוץ מאמרו שאין סומכין על מה שבא בירושלמי הואיל ואין אנו מוצאין אותו בבבלי שלא צדק בזה שאין לנו לדחות מהירושלמי אלא דבר שבא הפכו בבבלי אבל דבר שלא בא הפכו בבבלי אין לנו לדחותו אבל נסמוך עליו ונדון בו ואמרם כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה אינו עיקר ראוי לסמוך עליו והנה אמרו במשנ' כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורו' וכל מ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבו' כו' ואמר ר' יוחנן אין למדין מן הכללו' ואפי' במקום שנאמר חוץ ונשנה זה המאמר בעירובין פ' בכל מערבין ואם מה שבא מן הכללות במשנה אינו עיקר לסמוך עליו ואפי' במקום שנא' בו חוץ כ"ש מה שבא מהם בתלמוד שאין לנו לסמוך עליו ולעשותו עיקר ואפי' במקום שנא' בו חוץ ועם היות שנא' בתלמוד פעמים רבו' אמרם כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה. אמנם נשנה זה לענין שאין הלכה כמותו בערב וצידן וראייה אחרונה לא לענין שבזולתם הלכה כמותו וא"כ אין ראוי לפסוק הלכה כרשב"ג אלא כשיראה מהתלמוד מה שיורה על זה ובזה שלא נר' מהתלמוד ראי' עליו נפסוק כדברי ת"ק על עיקר אמרם יחיד ורבים הלכה כרבים: סימן פב שאלה ראובן הפקיד אצל חבירו פקדון ושלח בו יד ונשתמש בו וטען ראובן שחסרו הרבה והודה הנפקד במקצת: תשובה אם יש עליו עדים ששלח בו יד ונשתמש בו הנה הוא גזלן וראוי שישבע במקצת בעליו על מה שהפחיתו ממנו ויטול אותו ממנו דהיינו תקנת הנגזל וזה אע"פ שאין הנפקד מודה במקצת כ"ש וכבר הודה כאן במקצת שהיה מתחייב מעיקר הדין שבועה מן התורה וא"י להשבע להיותו גזלן וראויה השבועה לחזור על שכנגדו: והנה חיוב השבועה היה כאן על המפקיד וליטול משני פנים האחד משום תקנת נגזל והשני משום שכנגדו חשוד על השבועה וזה דוקא אם יש עליו עדים ששלח יד בפקדון ונשתמש בו שאם אין עדים בזה נסתלקה מכאן תקנת נגזל שאין תקנת נגזל אלא בעדים וראוי שישבע הנפקד שלא הפחית ממנו כי אם השיעור שהודה בו כדין מודה מקצת ואין ראוי לדונו בחשוד על השבועה בהודאתו שגזל לפי שאין אדם משים עצמו רשע ואם יטעון טוען שהמפקיד אסור לו להשביעהו הואיל והוא יודע שהוא חשוד אין זה מן הדין לפי שיכול לומר עשה זה מחמת שכחה או פשע בשמירת הפקדון ושלח בו יד זולתו והפחיתו: סימן פג וששאלת אם יש ליחיד לומר בתחנוניו ויעבור ה' על פניו אם לאו: תשובה לא ראיתי בתלמוד מה שיורה על מניעתו מזה אלא שראיתי תשובה לגאון ז"ל נראה ממנה שאין ליחיד לומר ויעבור ונתלה בזה באמרם מנין שאין הב"ה מואס בתפלתם של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס: סימן פד הביאה רבינו בצלאל ז"ל בש"מ למציעא במאי דשייך לדק"ח ע"ב ד"ה עוד כתב בתשובה אחרת וז"ל השאלה כו': סימן פה לת"ק דאמר כל זמן שהיא בבית בעלה אינה גובה כתובתה, אלא עד כ"ה שנים שיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה תינח עיקר שהוא דבר קצוב אפשר שתעשה טובה כנגדו אלא תוספת שאינו דבר קצוב ואפשר דהוי טובה ואין עושה טובה כנגדו אמאי קא פסיק ואמר שאינה גובה אותה. שתי תשובות יש להשיב בשאלה זו חדא דתוספת נמי אע"ג דהוי טובא אפשר שתעשה טובה כנגדה כדאמרינן התם אין אמרי אינשי לפום גמלא שחנא ועוד דא"נ לא עשת טובה כנגדה כיון שעשתה כנגד העיקר ונבטל לה גבייתו נבטל לה נמי גביית התוספת דקי"ל תנאי כתובה ככתובה דמי ואמרינן עלה למאי נ"מ למוכרת למוחלת כו' עד וכל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד כ"ה שנים כו' וטעמא דמילתא משום דמנה מאתים הוא העיקר שהנישואין תלויין בו והוא ניהו דמי הבעילה ושאר תנאי הכתובה כגון תוספת וזולתה טפל הוא שטופלין אותו אל העיקר ובודאי הוא הטפל להיות הולך אחר העיקר: ע"כ בסוף שאלה בלשונו ז"ל והשי"ת יזמין תחלתה) סימן פו שאלה יודיענו אדונינו מה שאמרו כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב אם זה דוקא בתפלת הלחש אבל ברכות של ק"ש לפניה ולאחריה יסמוך בהם על החזן ויענה אמן ויצא י"ח או מה שאמרו כל יחיד ויחיד חייב הוא מאמר כולל לכל הברכות: תשובה מה שאמרו כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ר"ג אומר כו' דברים אף הם אמורים על תפלת הלחש שעליה היו התקיעות לפי שעיקר הדברים ע"ז נמשכו מתחלת המשנה ונפסקה ההלכה כר"ג בברכות של ר"ה ושל יה"כ משום דאוושי להיותם צריכים עשרה פסוקים מלכיות זכרונות ושופרות אבל לא בשאר ימות השנה ויצא לנו מזה שתפלת הלחש של שאר ימות השנה כל יחיד ויחיד חייב ולזה מן הדין שיתפלל כל אחד ואחד תפלת הלחש ואין ש"צ חוזר התפלה אלא להוציא את שאינו בקי אבל הבקי לא יצא באותה חזרה שחוזר ש"צ התפלה אלא מתפלל בפני עצמו כמו שאנחנו עושים היום אבל ברכות של ק"ש אינם נכנסים בכלל זה אלא ש"צ הפורס על שמע יוציא את הרבים י"ח אם היו שומעין לו כמו שיוציא המברך בהמ"ז כל מי שנמצא בסעוד' ונתחייב בבה"מ וכן כל הברכות על עיקר אמרם כל המחוייב בדבר מוציא את הרבים י"ח ולזה לא תקנו שיהא כל אחד מברך ברכות של ק"ש לעצמו ושיחזור אותם ש"צ אח"כ להוציא את שאינו בקי אבל תקנו שיפרוס ש"צ על עצמו והצבור שותקין ושומעין הברכות ויענו על החתימה אמן כמו שעושין בבה"מ ובקידוש היום וכיוצא בהן כמו שזכרנו: סימן פז וששאלת הפיוטים שנהגו החזנים לומר ולהכניס אותם בכלל הברכה כגון מגן ומחיה ויוצר אם זה מותר אם לאו. יודיענו דעת רבינו יצחק הרב ז"ל בזה: תשובה אם החזיר החזן ענין הברכה קודם החתימ' כדי שתבא החתימה עליה הרי זה מותר ואין