ר"י מיגאש כד

ואח"כ נתקוטט עם אביה עד שמחמת כעסו הלך וכתב אותו למשחית והעיד על עצמו בכך עדי עכ"ום יודיענו אדוננו אם יתחייב לקנות לה קרקע בכדי דמיו ויאכל פירותיו עד אחר מותו אם לאו: תשובה אם כן עשה חייב הוא לפרוע דמי הבית לבת בנו ואין הדין כמו שחשב השואל שנכריח אותו לקנות קרקע בכדי דמיו ויאכל הוא פירותיו כל ימי חייו לפי שהגוף הוא לה והפירות לו שאם עשינו כמו שחשב השואל להכריח אותו לקנות קרקע בכדי דמיו ויאכל הוא פירותיו כל ימי חייו היינו אז מכריחים אותו לשלם הפירות לעצמו וזה אינו מחויב לעשותו. אבל עיקר מה שיש לנו לחייבו הוא מה שגרם לה להפסיד לבת בנו לא מה שגרם להפסיד לעצמו וא"כ שורת הדין בזה הוא שאומדין כמה שוה אותו הבית למי שיקנה אותו עתה וימתין מלאכול פירותיו עד שימות ראובן ואותו הסך שימכר בו הבית באופן זה הוא שוויו עתה והוא הסך שהפסידה ראובן וחייב לפרוע לה ותקח אותו לעצמה מעתה. וכך הדין: סימן נה (הביאה רבינו בצלאל ז"ל בש"מ למציעא במאי דשייך לדק"ח ע"ב ד"ה כתב הר' יוסף הלוי אבן מיגאש בתשובה שאלה כו'): סימן נו (הביאה ר' בצלאל ז"ל בש"מ למציעא במאי דשייך לדע"א ע"ב): סימן נז וששאלתם ראובן שטען על שמעון שהומחה עליו בסך מעות ושמעון הודה לו בזה אלא שאמר שאותו סך שהי' אצלו לאותו שהמחהו עליו הי' ריבית אם טענתו טענה בזה אם לאו: תשובה אם אין לו עדים שיעידו שאותו סך שהי' אצלו הי' ריבית אין טענתו טענה הואיל והמחהו עליו במעמד שלשתן וקבל ההמחאה על עצמו ומה שאמרו גטין די"ד ע"א (עיין בסי' קכ"ב) הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי פש חמש איסתרי זוזי גבי חד מינייהו א"ל יהבינהו ניהליה למרי' ארעא כו' לסוף אזל עבד חושבנא בין דילי' לנפשי' לא פש גבי' ולא מידי כבר העמידוה הגאונים ז"ל שזה הי' בעדים אבל טענה לבד' בלא עדים אין שומעין לו דלא פש גבי' מידי. עיין בהלכת הרי"ף ז"ל פ"ק דגטין: סימן נח וששאלתם ראובן השיא בתו לשמעון ועשו חופה כמנהג אח"כ נפל ביניהם מחלוקת ותבע ראובן גט משמעון לבתו וכתב לה שמעון גט אחר שהעיד שמעון על ראובן שהגירושין היו לסיבתו כיון בזה ליקח מה שהוציא בחופה ואע"פ שהיתה. הוצאת שניהם מהאמצע ואח"כ נכנסו ביניהם אנשי חסד ונתפשרו ביניהם לחזור ולהתחתן מבלי שיעשו עתה ביניהם לא שום קשר ולא קידו' זולת שקנו מראובן שיש עליו חוב ומלוה זקופה לשמעון בסך ידוע ולא יפטר ממנו אא"כ ימסור לו בתו לחופה לזמן ידוע וקנו משמעון על זה וכתבו בזה שטר ואח"כ עברו ביניהם דברי ריבות וקדם שמעון והוציא השטר שהי' לו על ראובן בקנס הנז' וקרע אותו והשליך אותו לפני ראובן ואמר לו בעת שהשליך אותו לפניו איני רוצה להתחתן בך ואני רוצה שתפטור אותי כמו שפטרתי אותך ואמר לו ראובן אני הנה כבר פטרתי אותך מכל קנס שיש לי עליך ואם בא השטר לידי אקרענו כמו שעשית אתה והלך כל א' לדרכו ואח"כ תבע שמעון מן ראובן בתו ואמר לו ראובן הואיל וכבר קרעת שטרך והשלכת אותו בפני והכרחתני לקרוע השטר שהיה לי עליך לא נשאר לך אצלי קצת טעין שמעון אני בדרך כעס קרעתי אותו ואני תובע ממך הקנס והוצאת החופה: תשובה אם כשקרע שמעון השטר אמר לו הנה מחלתי לך זה הסך אין יכול לחזור בו מזה ואם לא אמר לו אינו נפטר מן החוב בקריעת השטר ואם טען ראובן ששמעון זכר דברים אלו וכפר שמעון ישבע ראובן היסת שאמר לו כך ויפטר ממה שתבעו שמעון: ולענין מה שהוציא שמעון בחופה הראשונה אין לו לתבעו מראובן להיות שלא הוציאו אלא לעצמו ומה שאמרו הדרא בה איהי אפי' בישא דירתא הדר הוא שמה ששלח לה לא במה שהוציאו על הבאים לחופה אע"פ שהוא היה הסיבה בזה וכך הדין: סימן נט שאלה ראובן נפטר והניח שלש בנות ובית דירה ותבע בן לאה מהן חלקו מהבית של אבי אמו וטענ' דינה אחות אמו שהבית הנז' הכניס אותה לה בנדוניתה והוצאת כתובתה ונמצא בה שראובן הכניס לביתו בנדוניא סך ממון גם הבית הנזכר על תנאי הסכימו עליו וכתבוהו בשטר והיה אצל לוי בעלה של דינה זאת ותבע בנה של לאה שתוציא דינה השטר כדי שיתברר ממנו אמתות תנאי זה ולא רצת' להוציא השטר הנזכר שחשבה שהבית תעלה ביד' מבלתי שתצטרך להוציא השטר ובנה של לאה טוען אבי אמי הכניס לה זה הבית בנדוניא ע"מ שתתן לו כך וכך ותפרע בעדו חובות שפרע אותם הוא ואנחנו אחריו ואם לא תקיים התנאי זה תחזור הבית לו והיא לא כן עשת יורנו אם תקח דינה מה שהכניס לה בנדוניא על תנאי ותורשנו בלי תנאי או אם היא נאמנת לומר מה הי' התנאי ושהיא קיימה אותו. והבית הנזכר עתה הוא ביד כותי וקהל מקום זה תקינו שמי שיקנה בית מהכותי שיחזירנו לבעליו בסך שקנה אותו בו ואם בן לאה קנה בית זה או הוציאה מיד הכותי כפי מה שאפשר לו אם יכול לומר אני את שלי קניתי וירושת אבי אמי הואיל ולא קיימה תנאי זה ואם לקחו מיד הכותי אם דינה יכולה להוציאה מידו מחמת כתובה זו וטענות אלו אם לאו: תשובה הואיל ולא היתה מתנת הבית בכתובתה מתנה מוחלט' אבל כתוב בכתובה שהכניסה לה בנדוניא על תנאי הכתו' עליה על בעלת הכתוב' להביא ראיה מה היה התנאי ושקיימה אותו. ומה שיורה שמי שנתן איזו מתנה על איזה תנאי שעל מקבל המתנה להביא ראיה לברר התנאי שתלה בו אותה המתנה כדי שתתקיים המתנה. אמרם לענין מי שכתב גט לאשתו ואמר לה הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש וליחוש שמא בא והעמידה התלמוד באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי שנראה מכאן טעמא דאמר נאמנת לומר עלי שלא באתי הא לא אמר עליה להביא ראיה שלא בא שבזה תלה הבעל קיום הגט שנתן לה וכן הדין כאן על מקבל המתנה להביא ראיה שנתקיים התנאי שבו תלה הנותן קיום המתנה. וכך הדין: סימן ס שאלה ראובן מתה אשתו ולו ממנה שלש בנות ושני בנים ונשא את רחל וילדה לו בת ונפטר לבית עולמו וקודם פטירתו ציוה שיהיה שמעון אחיו אפוטרופוס על יתומיו ועמדה רחל ותבעה כתובתה ונתפשרה בה עם היתומים אח"כ תבעה מזונות בתה אמרו היתומים תשב