שו"ת תעלומות לב חלק ד נה

עליו היה מקום לומר דכופין ע"כ. הרי דאפילו בההיא פלוגתא דרבו החולקים על ר"ת אפי"ה כתב דהיה מקום לומר דכופין כלומר דלא ברירא ליה. ואף שיש לומר שלא כתב כן מהריב"ל ז"ל אלא דרך ענוה כדרכו בקדש לכתוב תמיד דרך אפשר וכמסתפק כמ"ש מהרח"ש ז"ל בח"א סימן ס"ה משום דהיכא דאיכא רוב האוסרים הרי רובא דאורייתא ואפילו בספק תורה אזלינן בתר רובא ומיעוט נגד רוב לא חשיב ספק כמו שהאריך הגאון מז"ה ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סימן קכ"ו. וכן ראיתי לו ז"ל בחק"ל מה"ב חאה"ע סימן כ"ז דקל"ה ע"ג בדין זה שכתב וז"ל כיון דרוב הפוסקים מתירים אין כאן ספק דמד"ת אזלינן אחר הרוב ועם שאנו חוששים להחמיר אע"ג דאיכא רוב אין זה אלא חשש דרבנן ובכי הא לא חשיב ספק תורה. והנה אמת שראיתי בענין זה בתשו' אהלי תם סי' נ"א שכתב על מחלוקת זה דנקטינן להחמיר אף כי רבו המתירים וכו' וקשה דהיכי קרי ליה ספק תורה להחמיר נגד רוב וזה אינו וכו' עיש"ב. ודבר ה' בפיהו אמת כמו שהאריך בספרו הנורא בחיו"ד ח"א סימן קכ"ו. אך על מה שתמה על הרב אהלי תם ז"ל היכי חשיב ליה ספק תורה אחרי דאיכא רוב מתירים. נ"ל ליישב דאין כונת הרב ז"ל לומר דרבו המתירים על האוסרים, אלא כונתו ברורה דרבו המתירים כמו שרבו האוסרי' וחשיב ליה ספק שקול ובשל תורה ראוי להחמיר וכמו שביאר הוא ז"ל בחיו"ד ח"א שם דבס' שקול אזלינן להחמיר. וכיון שהרב ז"ל לא עמד על מנין המתירים הרבים כמו שביארתי. וחשיב להרמב"ם והסמ"ג והרמ"ה לכת המתירים והרא"ש ורש"י והרבנים מטראנא לכת האוסרי' והירושלמי מסייעם מפני זה חשיב ליה ספק שקול כמתבאר שם. הדרן לדברי מהריב"ל ז"ל ונאמר דבודאי בכגון נ"ד ונדון הרב תמת ישרים ז"ל שרבו המתירים על האוסרים דאין כופין אותו בקו"ע להוציא דבכגו"ד ודאי הוי חומרא דאתי לידי קולא. וכן כ' מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג אה"ע סי' ה' הגה"ט ו' (והוכפלה בהגה"ט ח') שה"ד הרבנים בס' תמת ישרים הנז' ודברי מהריב"ל בתשובה זו וכתב דאפשר דבנדון בעל ת"י יודה דאם נשאת לא תצא ע"כ. ולדידי הדבר פשוט ומבורר בדבריו כמש"ל. (ועין להרב יעב"ץ ז"ל באגרתו שם בד"ך ע"ב שהשיג על הרב הפוסק שכתב שדעת מהריב"ל דאין להוציא וכתב עליו דזה אינו שבנדונו היה כעין ס"ס ועם כל זה גמגם הרב ז"ל ובודאי בזה כיוין להלכה לענין ניטלה הביצה דרבו האוסרים על המתירים אבל מ"ש ע"ד הרבנים מהר"ר תם ומהרי"ד ז"ל שכתבו שלא להוציא לענין חולי שאין דבריהם מוכרחים וצווחי ולית דמשגח ביה וכו' כיעו"ש בזה אתו הס"ר דפשוט הדבר שאין לכופו להוציא אף דהוי איסורא דאוריית' מ"מ רובא נמי דאורייתא ומי יעצור כח לכוף לגרש בקו"ע נגד רובא דרבוותא המתירים בשופי. אלא שהוא ז"ל לשיטתיה אזיל שס' הרמב"ם ז"ל היא יחידאה ואין דבריו נכונים בזה כמש"ל וע"ע לקמן בזה)

וראיתי לרבנן תקיפי מעי"ת אזמיר יע"א בתשובה הבאה בספר חיים ושלום ח"ב סימן י"ב שהביאו דברי מהריב"ל ז"ל הללו ותמהו עליו איך עלה בדעתו לאסור לכתחילה ולהחמיר אפילו בס"ס וסו"ד הצ"ע דבריו כיעו"ש. ואתם הסליחה שבהדיא כתב מהריב"ל ז"ל בנ"ד דהוי כעין ס"ס וטעמו אפשר אי משום דהוי ס"ס בפד"ר ואיהו ז"ל ס"ל דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא כמתבאר מדבריו בח"ב סי' ב' וח"ג סי' מ"א וסי' ל"ה. ועיין למז"ה הגדול ח"ד בדרא ז"ל בתשובתו שבס"ה חק"ל מה"ב חיו"ד סימן א', או משום, דס"ל שרבו האוסרים נגד סברת ר"ת ז"ל ומעוט נגד רוב ל"ח ספק. מטעם זה כתב דהוי כעין ס"ס וחשש להחמיר. וכן ראיתי עתה להרב בית אפרים ז"ל בחא"ה סימן ב' שה"ד מהריב"ל אלו דח"ג סימן צ"א וכתב וז"ל ומהריב"ל אזיל לשיטתו שכתב שרבו החולקים על סב' רבינו תם ובכהאי גוונא שרבו האוסרים על המתירים לא מצרפינן לספק ספיקא כמבואר בשפתי כהן סימן פ"ד ולכן כתב מהריב"ל דהוי כעין ס"ס ומה"ט נמי חש לסברת המרדכי אע"ג דכמה דוכתי איהו גופיה מיקל בס"ס ולא חש לסברא זאת כמ"ש מהרי"ט יו"ד סימן א' וכו' וגם כי ס"ס דמהריב"ל שני הספקות מחמת פלוגתא דרבוותא דכה"ג איכא דעות דלא חשיב ס"ס עכת"ד ודבריו מכוונים למ"ש בעניותין. ועיין להר' זקן אהרן ז"ל בסימן זק"ן שכתב וז"ל אין לאדם להכניס ראשו בפלוגתא ומ"מ אין להוציא מידו והביא ראיה מתשו' הרא"ש ז"ל בענין מאיס עלי שכתב שראיות ר"י ור"ת חזקות ועכ"ז כתב ולהכא אני אומר אבל מה שעשה עשוי וסיים הרב ז"ל ואם בדבר ערוה החמורה כתב כן כ"ש בלאו גרידא עכ"ד והם דברים ברורים. ואמתיים

ובהיותי עסוק בענין זה ראיתי להרב שבות יעקב ז"ל בח"ג סימן ק"ז בנדון שלו באחד שבילדותו היה משחק עם הבחורים וקשרו לו חוט על גידו וניקב וכשגדל אחר שהיה לו בנים רצה לעגן את אשתו בהחזיקו עצמו לסריס וחשש על בניו חשש ממזרות. והשיב הרב ז"ל דהדבר שנוי במחלוקת ואין לאוסרו מספק היכא שכבר נשא ומכ"ש שאין להוציא לעז על בניו ונסתייע מתשובת מהריב"ל ותומת ישרים שהבאנו לעיל כיעוש"ב. וכן ראיתי להרב בני אברהם מיוחס ז"ל באה"ע סימן י"ב שנשאל גם הוא בניקב הגיד בקטנותו ע"י נימא שקשרו לו שהביא מחלוקת הרא"ם ודעמיה וסיים דאין לכופו לגרש כיון דאיכא פלוגתא כמ"ש מהריב"ל ח"ג סי' צ"ב על מחלוקת ר"ת עם שאר הפוסקים בניטלה ביצה אחת עכת"ד. ואחרי המחי"ר אגב ריהטיה כתב כן בשם מהריב"ל, שהרואה יראה שהריב"ל שם על מחלוקת זה של ר"ת ודעמיה אדרבא כתב שהיה מקום לכופו כיון דרבו החולקים, ואף דלא ברירא ליה לכופו אי משום כבודו של ר"ת אשר כדאי הוא לסמוך עליו בשוא"ת או שכ' כן כמסתפק מרוב ענותנותו וכמש"ל. מ"מ לא נתקרר' דעתו באותו נדון אלא בהצטרף ספק אחר שהיה ע"י חולי דרבו המכשירים ומשום חומרא דאתי לידי קולא וכמש"ל

מ"מ דינו של הרב בני אברהם ז"ל דין אמת הוא כי רבו הסוברים ואומרים דאפילו היכא דרבו החולקים כל שס' המתירים נאמרה מפי גדולי הראשונים אין ראוי לכוף לגרש משום דהוי חומרא דאתי לידי קולא וכמ"ש הרב זקן אהרן ז"ל משם תשובת הרא"ש וכמ"ש ג"כ הרב שבות יעקב שם ומתבאר יפה בתשובת הרבנים מהר"ר ת"ם ומהרי"ד. ובפרט היכא דרבו המתירים על האוסרים דלכ"ע מתירינן ליה אפילו באיסור תורה דרובא דאורייתא: וכמדובר: