שו"ת תעלומות לב חלק ד קה

הכ' עיין בס' ברכת המים אות ק"ד דכשר

טבת שבט ככתוב

אדר אם השנה מעוברת באדר ראשון יכתוב אדר הראשון. ואם כתב אדר ראשון בדיעב' כשר כן כראה מדברי הש"ע ומ"ש הג"פ שם ס"ק ל"ג. ויכתוב ראשון בוי"ו אחר השי"ן ואם כתב אדר סתם כשר. כמ"ש רמ"א בהג"ה. ועיין ג"פ סקל"ב שכתב שנראים דבריו

ובאדר ב' יכתוב אדר השני ושני חסר יו"ד ואם כתב אדר שני בלא ה"א כשר בדיעבד כמש"ל. ואם כתב אדר סתם יש לפוסלו אם אין שעת הדחק ועגון. דב"מ ח"א סימן ע"א אות ד'. ועיין ב"ש ס"ק ל"ג

ואם ר"ח אדר ב' הוא שני ימים יכתוב שלשים לירח אדר הא' שהוא ראש ירח אדר השני. כמ"ש הב"ח משם מהר"י מברונא וה"ד הג"פ ס"ק ל"ג

ט שנת ואם דילג תיבת שנת וכתב לירח פ' חמשת אלפים וכו' כשר דסתמו כפירושו דבמנין שנים מיירי. כ"כ הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק ס"ג וציין להראנ"ח ח"א סי' ק"ו: ו

י חמשת אם דילג תיבת חמשת וכתב אלפים כשר. כ"כ הש"ע בסי' קכ"ז סי' י"ב

יא אלפים אם דילג תיבת אלפים וכתב חמשת ושש מאות כשר כי תיבת חמשת היינו פירושו חמשת אלפים. כ"כ הג"פ בס"ק ל"ד

יב ושש אם דילג תיבת ושש וכתב ה"א מאות ונ"ג כשר דסתם מאות משמע שפיר שש מאות. כ"כ הג"פ בס"ק ל"ד

יג מאות אם דילג תיבת מאות וכתב העשרות והאחדים כשר כי הוא מובן דפירוש שש היינו שש מאות. כ"כ הג"פ ס"ק ל"ג ול"ו

יד וחמשים. חסר יו"ד אחר המ"ם. כ"כ הי"א סי' קכ"ו בהגה"ט כ"ו

טו ושתים אם כתב ושנים במקום שתים. היה מעשה בבית דיננו בחדש אדר התרנ"ב והכשרנוהו כי רבו המכשירים. והגם שהורו ב"ד הגדול בירושלים ת"ו היכא שנכתב עשרה במקום עשר לגרור הה"א כמ"ש בהוראה דב"ד דס"ב ע"ב כראה דהיינו התם שהיה אפשר לתקן. ולכן חששו למ"ש הג"פ סקכ"ו משם מהריב"ל ז"ל. אך היכא דא"א לתקן כנ"ד ובשעה"ד אין קפידא. וכמ"ש הב"ש ע"ד מור"ם דמשמע אפילו לא ניתן ואינו שעה"ד. ועיין ג"פ סקי"ט וג"מ סימן כ"ז ס"ל

טז ושלש חסר וי"ו ואם כתב ושלוש בוי"ו כתב רמ"א ז"ל דכשר והפר"ח כתב שגם במקרא נמצאים מלאים ואין הענין משתנה. ועי' לעיל בתיבת ושלשה. ואם כתב ושלשה בה"א לבסוף עיין לעיל

יז וארבע כלם בלא הא לבסוף (מלבד שמנה שהוא בה"א לבסוף בין לזכר בין לנקבה

יח וחמש בלשון נקבה ואם כתב חמשה בלשון זכר כשר כ"כ רמ"א בסימן קכ"ו ס"ה וכתב הג"פ שם סקכ"ו משם מהריב"ל, ח"ג סימן ס"ח שאין לחוש למה שכתב בלשון זכר ויהבינן ליה לכתחי' מטעם שהאיש הרחיק נדוד והו"ל בדיעבד ע"ש. והרב רב דגן בדע"ט ע"א כתב משם מה"ג להרי"ד דמזכר לנקבה לא מעכב וכ"ש בשעת הדחק ע"ש. וכ"כ הב"כ ח"ב בסדר הגט דאם כתב לשון נקבה כשר. ועיין בפר"ח ס"ק י"ג שכתב כי כמו כשכותב חמשה במקום חמש כשר. ה"ה בכותב אחד במקום אחת דדא ודא מדא מלתא היא ואין מקום לספקו של הה"מ עי"ש ודבריו ברורים ועי"ל בתיבת באחד. ועיין להרב זקן אהרן סי' קס"ח ה"ד המשכנות הרועים באות ג' סנ"ה ומ"ש בספר הוראה דב"ד דס"ב ע"ב דהוה עובדא בגט שנכתב עשרה במקום עשר והורו ב"ד לגרור הה"א ולא טיטו שום טיוטה ע"ש. כראה דס"ל דהיכא דאפשר למתקן מתקינינן ועי"ל בתיבת ושתים

יט לבריאת עולם אם דילג הסופר לבר"ע כשר. כ"כ הש"ע בסימן קכ"ז סי"א ואם כתב לבריאת עלמא באל"ף לבסוף כשר. כ"כ הכנה"ג בסי' קכ"ד

ואם כתב עלמה בה"א. עיין מה שציין הג"פ סס"י קכ"ו סק"ז. ועי' פר"ח וג"מ סי' ל"ב ס"ב

ואם כתב לבריאות עולם בוי"ו אחר האל"ף כשר. כ"כ ה' נחלת שבעה סימן מ"ה ס"ז. ואם כתב לבראת עולם חסר יו"ד אחר הרי"ש כשר. כ"כ מהר"ם שיק בתשו' אה"ע סימן קל"ה

כ למנינא בחד יו"ד בין הנוני"ן וחסר יו"ד בין מ"ם לנו"ן. ונראה שאם כתב בשתי יודין יש להכשיר. ועי' ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ע"ד

כא דרגילנא אם דילג אות ד' וכתב למנינא רגילנא וכו' נראה דהגט כשר כמו שכתב הטור אם כתב למנין אנו מנין ולא כתב שאנו. וכתב הג"פ בסי' קכ"ו דאפילו לא ניתן כיון שכבר נכתב ינתן

כב לממני ונראה שאם דילג תיבת לממני דכשר כיון דכתוב למנינא בתחילת ובן אם כתב יו"ד בין הממי"ן נראה דאין להקפיד כמש"ל בתיבת למנינא

כג ביה אם דילג תיבת ביה אין קפידא. כמ"ש בג"מ סימן ל"ג ס"ה

כד הכא אם דילג תיבת הכא אין להקפיד כיון שכתוב אחרי כן במתא וכו'. ועיין בתשו' הריב"ש סי' שי"ד ה"ד בב"י סס"י קכ"ז ובג"מ סימן ל"ב ס"ד. ועי' בספרי תעלומות לב ח"ג בקונט' אגרת שבוקין סימן י"ב

וכן אם דילג תיבת ביה והכא וכתב לממני במתא כראה דכשר וכמתבאר בס' ג"פ סימן קכ"ו סקע"ו. ועיין בארות המים סימן נ"ו דב"מ ח"א אה"ע סימן מ"א. פאת ים אות ג' דס"ז ע"א

כה במתא אם דילג תיבת מתא כשר. רמ"א בהג"ה סימן קכ"ז ס"ב וע"ל במתא האמצעי. וכן אם דילג הב' וכתב הכא מתא כשר דהמשמעות אחת. קנין פירות ד"ג. ועי"ל במתא האמצעי. ואם כתב במתה בהא עיין שדי חמד אות י"ד ויש להכשיר כמו בתיבת רבא

כז נא אמון כתב מהריק"ש משם הרדב"ז סי' תת"ז דאין לכתוב בגיטין כא אמון אלא אסכנדריאה של מצרים וכתב שלא נהגו כדבריו וה"ד הג"פ בסי' קכ"ח וכן מנהגנו לכתוב נא אמון