שו"ת תעלומות לב חלק ד קג

אם לא נולדה הנקבה שמה ידוע והיו יכולים להכריז פ' לפ' והדרא קושיא ראשונה לדוכתא זהו פירוש דברי הקצרים. הן אמת שע"פ דברי התוספות יש לתרץ הקושיא הראשונה דכיון שעיקר ההכרזה קודם יצירת הזכר ומשכח"ל נמי שקודם שתלד הנקבה (והוא הרוב שהבעל הוא יותר גדול בשנים מהנקבה) לכן קאמר פ' לבת פ' וכמו שביאר המהרש"א ז"ל. מ"מ נר"ל שפירושי שפירשתי שם הוא יותר מרווח ודוק שם כי אין הפנאי מסכים להאריך עכ"נ ממה שכתבתי באותו פרק

אתאן למ"ש רו"מ שהדרישה יו"ד סי' תצ"ד אשתמטיתיה דברי התוספות בריש סוטה ושהיתה לו גירסא אחרת בש"ס ע"כ רואה אנכי שדברי הדרישה הם קשים לשמוע מלבד מה שתמה רו"מ דאשתמטיתיה דברי התוספות וכנראה שלא ראה באותה שעה הסוגיא במקומה רק סמך על כח זכרונו. ולכן גם העתיק לשון הש"ס באופן אחר. עוד זאת כי ההכרח שרצה להכריח מסוגיין דריש סוטה דל"ש זכר ל"ש נקבה שוים למ' יום. ואייתי מ"ש במקום אחר דמלאך הממונה על ההריון נוטל הטיפה וכו' ולא הזכיר מקומה והוא במסכת נדה די"ז הביאו רש"י בסוגיין וקאמר דמשמע דתכף שמזריע מכריזין וקאמר מ' יום וכו' ואלו למ"ד לפ' יום הול"ל פ' יום קודם וכו' ע"כ. והם דברים תמוהים מלבד דעיקר ההכרזה הוא על הזכר כמ"ש התוספות וכן משמע הל' דמסכת כדה דכולו בלשון זכר. וכן משמע מדברי התוספות במסכת סנהדרין דכ"ב ד"ה ארבעים, וכן בדין דעיקר המזל תלוי בזכר וכמ"ש בפרק המפלת הביאו מהרש"א שם בריש סוטה. עוד זאת דאפילו למטוניה המלאך הממונה על ההריון נוטל הטיפה של זכר ונקבה תו"מ ולזכר מכריזין תכף ולנקבה מכריזין אחר המ' יום שהוא מ' יום קודם היצירה למ"ד שהנקבה לפ' יום. ועי' במס' מ"ק דח"י דגריס התם ב"ק יוצאת בכל יום וכו'

ומה שכתב הוא לדחות הסברה הישרה דההכרזה היא על הזכר וכתב דזה אינו דהזכר יכול לישא כמה נשים וכו' הוא תמוה מאד שמבואר בסוגיין דההכרזה הוא על זיווג א' והוא העיקרי. ועוד יש לתמוה במ"ש בסוף דבריו ואין הפנאי מסכים עמדי להאריך ולחפש ג"כ בספרי האחרונים בזה לא נצרכה אלא לחבב את דבריך הטובים ולקחתי לי מועד להשיב כהלכה לשואל כענין. והנני מברכך כי יפוצו מעינותך חוצה ויגדיל תורה ויאדיר

סימן כ"ח

יעקאטרינאסלאוו במדינת רוסיה

כבוד הרב הגה"ג חכם הכולל יצ"ו בעיר אלכסענדריא

מטוב כת"ר כאשר תקבל האשה הגט כדת יעשה נא חסד עם המגרש ולשלוח לו תעודה שנתגרשה אשתו כדת ולא יהיה עגון ואנכי הבטחתיו על זה, ונא לקיים זאת

נאם בנימין זאב וואלף זקהיי"ם. בגט שכתוב השם בשינוי ממה שנכתב בהרשאה

וזאת תשובתי אליו

לכבוד הרב מו"ה בנימין זאב נ"י הגאב"ד ק"ק יעקארטינאסלאיו יע"א שלום וברכה

מכתבו הקצר עם הגט וההרשאות מהאיש אברהם משה בן יודל ששלח לאשתו כחמה ריינא בת יעקב הלוי המכונה ינטשע הגיעני ועם היות כי כל הגט נכתב כמנהג מקום הכתיבה ולא חש למנהג מקום הנתינה, ואולם אך זה אולי ואשאנו כי בדיעבד ומקום עגון יש להכשיר, וגם שבתיבת פטורין שכתבו חסר יוד אחר הפ"א נחלקו בו רבני דור שלפנינו כמבואר בתשובת הרב"א סי' נ"ב ונ"ג ונ"ד מ"מ ודאי דבדיעבד יש לסמוך על המכשירים ועיין בספרי תע"ל ח"ב סימן י"ג

וגם על חתימות העדים שהיה צריך שיחתמו בהרשאה בכתב אשורית כמו שחתמו בגט כדי לקיים חתימתם ויהיו עדי הגט עדי ההרשאה וכמו שביארתי בספרי תעלומות לב, ח"א סי' יו"ד ובח"ב סימן ז' וגם בזה הייתי סומך במקום עגון לסמוך על חתימת הב"ד וכסברת הרשב"א ז"ל כאשר הארכתי בספרי הנ"ל בח"ד

ברם דא עקא כי מצאתי תיוהא בשם האשה שבגט כתוב נחמה בריינא ובהרשאות כתוב נקמה ריינא, והוא שינוי גדול, כי ריינא הוא שם בפ"ע ובלשוננו פירושו מלכה, וכן בספר טיב גיטין הביא שם בריינא באות ב' ושם ריינא באות ר'. וכששאלנו את האשה זאת אומרת שיש קורין אותה בריינא ויש קורין אותה ריינא. וידוע שהשמות צריכים שיהיו נכתבים בהרשאה כמו בגט ומוהר"י פסל ההרשאה שהיה כתוב זנב'יל בבית ובגט היה כתוב זנויל בויו ה"ד רמ"א בד"מ סימן קמ"א סקי"א ופסקו בש"ע סקכ"ד והרב זקן אהרן בסי' קס"ח כתב בגט שהיה כתוב פנחס חסר יוד ובהרשאה כתוב מלא שאם לא היה במקום עגון היה פוסלו. ועיין י"א סימן קמ"א הגה"ט ל"ט ובספר חיים ושלום ח"ב סימן ס"ט על גט שהיה כתוב אליה בהא ובהרשאה באלף שיש לחוש לפסול. וכ"ש בנ"ד שאין כאן שליח המעיד בפ"נ ובפ"נ, ועיקר סמיכתנו הוא על ההרשאה וכמ"ש הכנה"ג בסימן קמ"א הגה"ט נ"ו והוא ברור

ואם הרבנים הנז' חששו להחמיר אפילו בשינוי אות כ"ש בכעין נ"ד שהוא בשם שינוי שם גמור דודאי דאפילו בשעה"ד ומקום עגון אין מקום להכשיר. והיה לי מו"מ עם הגאב"ד דק"ק בראדי נ"י בגט ששלחתי מכאן וכתבנו שם האשה גולדא בויו. ובמדינתם נהגו לכתוב גאלדא באלף ואפילו שהיה מקום עגון לא רצה להכשירו. ובאותו נדון חלקתי עליו שלא היה מקום להחמיר בזה והסכים עמדי הגאון מהרש"ס נ"י ונדפס בספרי תעלומות לב ח"ב אה"ע סימן ט'. אולם בכעין נ"ד אין ספק שאין מקום להכשיר. ולכן הבני שולח לו הגט וההרשאות. ומעכ"ת יראה לתקן הדבר בחכמתו

עוד זאת הנני להודיעו כי בשם המגרש כתוב אברהם משה דמתקרי משה ודמתקרי אברהם ולפי דברי האשה שם אברהם משה נשתקע לגמרי ומחמת מרדין שינה שמו לשם לוי וכ"ע קרו ליה נוי. וגם הביאה שטר כתובתה וכתוב בה לוי דוקא. והבני שולח לו הכתובה עם הגט וההרשאות. ותמהני ממעכ"ת שלא דקדק יפה בענין זה. וצר לי מאד על האשה, הזאת הרכה בשנים והיא מר לה. וד"ב ושבתי בשלום: