שו"ת תעלומות לב חלק ג נב

הפוסק יצ"ו כי לא הוצע הדבר לפניו בפי' בהקב"ע ששמחה זאת ממזרת היתה שהדבר ברור כנכון היום שלו ידע זאת הרב הפוסק יצ"ו לא היה לו מקום ליכנס כלל ובפרט שיראתו קודמת לחכמתו ה' יאריך ימיו: אכן בכ"ז אתו הס"ר כי אגב שיטפיה לא דק ולא נתן לב חכם להתבונן בדברי הקב"ע והכתבים שלפניו שמשם הוכחה גלוייה ניכרת ובולטת ששמחה זאת ממזרת מפורסמת היתה ידועה להם שהרי הרב המורה לא הוצרך עליה לחקירות ודרישות ולעדיות ולא שלח לזאנטי להתחקו' על פיסולה כמו ששלח הרב המורה ז"ל להתחקות על ישראל דלא ימנע מחלוקה אם שמחה זאת כשרה היתה א"כ בבוא אליו העדיות מזאנטי מה דן על ישראל הזה שעליו שלח להתחקות או ממזר ודאי או ספק ממזר כיצד השיאו עם שמחה ואם לא ידע הרב המורה ז"ל פסלות שניהם למה שלח רק על ישראל לשאול מה טיבו ועל שמחה זו ולא כלום הזה משפט יושר ? אלא שהדבר ברור ששמחה זאת ממזרת ידועה היתה וברור פסלותה להרב המורה בקורפו כי בקורפו היתה וע"כ רץ אחריה ישראל קוניליאנו לישא אותה כי ידע כי זולתה אין לו. ובבואו לקורפו הרב המורה כמוהרשט"א ז"ל אינו יכול לאוסרו מלישא אותה אכן לא רצה לעשות מעשה ג"כ עד ששב להתחקו' על הדבר שנית היטב בשעת מעשה וע"כ שלא לזאנטי מקום המעשה ותדע במופת שכן הוא שהרי החופה והקב"ע בזאנטי כולם נעשו בשנים עשר יום והכל בחדש מאיו דשנת 1830 שהרי הקב"ע נעשו ביום 10 לחדש מאיו וביום 12 מאיו כבר נמסרו העתקתם ביד חנה אשת שבתי יהודה על פי בקשתה שהלכה מקורפו לזאנטי להביא קבע שישראל אחיה הוא ממזר ולמה הלכה שם בכתב צוותא מהרב כמוהרשט"א ז"ל ר"מ דקורפו להרב כמוהר"נ וינטורה ר"מ בזאנטי שישתדל להמציא לידה הקב"ע ומה חפצה בזה שאחיה ישראל יהיה ממזר ? אכן לעצמה היא דורשת יען רק הוא הגואל לבתה הממזרת ורק הוא בן זוגה בהיותו גם הוא ממזר ותכף בחזרתה והקב"ע בידה נפק דק ואשכח שהוא ממזר והשיא' זע"ז בעשרים מאיו או ביום 21 לח' מאיו שהרי שם כתוב שביום 23 לחדש מאיו כבר נעתקה הכתובה בפנקס הקהל אחר הנישואי שיעתיקו נוסחה ועדים החתומים בה כנהוג אכן על על שמחה לא חקרו ולא דרשו ולא שאלו כי למפורסמות אין צריך ראיה וכ"ז הוא מבורר היטב בהכתבים והקב"ע והרשימות הנדפסים. וכאשר כ"ז כתבתי בחדש טבת למע' הרהג"א מרן מלכא מלך ירושלם יש"א ברכה יצ"ו כאשר תראה בכתבי המועתק בפתח השער בפסק דנא לך כא ראה: ואח"ז תלי"ס ראיתי בכתב הרב הגדול סב"ד זקן רבני איטליא כמוהר"ר יצחק רפאל אשכנזי יצ"ו ר"מ ור"מ בעוב"י אנקונא יע"א ולפנים היה ר"מ ור"מ בעוב"י קורפו יע"א ומעיד בגודלו ששמחה זאת ידועה ומפורסמת היתה לממזרת ודאית וזה טעם הרב המורה ז״ל שהשיאן זל"ז כדין תורה שממזר נושא ממזרת ושישו בני מעי שישו והכתב הנז' נשלח מאנקונא ליד רב אחאי גאון הרה"ג תנא דבי אליהו חזן יצ"ו ר"מ ור"מ בעוב"י כ"א יע"א ולפי מה שנודע לי כי שלח העתקתו לעיקו"ת ירושלם ת"ו: ומה שהקשה הרב הפוסק יצ"ו שאם חנה זאת זינתה תחת בעלה וילדה שמחה בתה ממזרת איך קורא אותה בת שבתי יהודה ולמה שדיה אבתריה ומכח זאת התמיה החליט בהשערה מה שהחליט: הנה שערי תשובה לא ננעלו בעד הקושיא הזאת כאשר גם אני כתבתי בכתבי להרב הגאון איש ירושלם ת"ו שכילם אינם רחוקים המציאות ואומנם עתה חדשה אגיד כי חקרתי מפי זקני קורפו כבירים לימים אשר אתנו פה מצרים יע"א אם זוכרים מענין פסלות משפחת קוניליאנו מקורפו ובתוך הדברים הגידו לי כי המה שמעו שפסלות שמחה בת חנה הנ"ל היתה יען כי שבתי יהודה נשא את חנה האסורה עליו מחמת קורבת בשר שנשא אחותו וכיוצא מזה ונשאו זה לזה בעיר וילאחורי מדינת יונים בלתי כתובה ובלתי מורה כי לא היה שם יהודים בעיר ההיא. ואח"כ בבואם לעיר ישראל הפרישום זה מזה ע"כ מה ששמעתי ואיננו רחוק כי אפשר שהיתה חנה זו אחותו מאביו או מאמו אחרי שבררנו שחנה זאת חורגת היתה לחיים גאני ולא בתו ולא הכיר בה ונשא אותה באיסור או בשגגה או קורבה אחרת דשאר בשר האסורה עליו מן התורה ונמצא ששמחה זאת היא ממזרת או דחייבי כריתות או חייבי מיתות ולא שחנה זנתה תחת בעלה רק באמת אביה הוא שבתי יהודה והיא בתו אכן נולדה לו באיסור ושפיר שדיוה אבתריה כי בתו היא והדברים קרובים לודאי שכן הוא והרי נחה דעתינו גם מהשאלה הזאת וד"ב ומעשים כאלו אינן חדשים ופה מצרים יע"א מיום עמדי לשרת בקדש ולרעות ביעקב עברו בב"ד מעשים כאלו הממזרות שנשאו קרובי בשר האסורים זל"ז בלתי ידיעה ואח"כ כמה וכמה שנים בבואם למח"ז נתברר איסורם והפרשנו אותם זו מזה ועל בניהם הכרזנו כי הם ממזרים גמורים ונכתב בספר הקהל למזכרת לאות לבני מרי ולמשמרת טהרת האומה ברוך אלהים: קנצי למילין הנה הארכתי יותר מדאי להוכיח במישור כי משפטו ודינו של הרב המורה הרה"ג כמוהרשט"א ז"ל אשר דן את ישראל קוניליאנו לממזר גמור ע"פ העדיות שקבל עליו הוא משפט צדק ואמת והוא ממזר גמור ודאי וזרעו אחריו פסול כמוהו טמא טמא יקרא ולא יבואו בקהל ה' עד עולם וכשפיר גזרתו אשר גזר עליהם וכבוד צדיק נקי מכל ההשגות שהשיג עליו הרב הפוסק יצ"ו וסתר את מעשיו להתיר את הממזרים האלו כי כבר השבנו תשובות נצחיות ע"כ סעיף וסעיף של השגותיו והחזרנו את הדין למקומו שישראל הנז' אסור לבוא בקהל ה' וככל מה שפסק בזמנו מע' הרב המורה ז"ל תנוח נפשו בג"ע: