שו"ת תעלומות לב חלק ב יד

לסמוך ומספקא אין לו לעגן את אשתו. ומטעם זה לבד יש לו סמוכין מן התורה להתיר לו לישב עם אשתו כיון דאין בנו כח לכופו להוציא וע"ש אין ראוי לעגן את אשתו. וחומרא יתרה הוא שהחמיר הרב שב יעקב ז"ל שלא מצא לו התר להיות עם אשתו ואפי' לדור במקום אחד. וכמו שראיתי להרב קרבן נתנאל ז"ל בחי' על הרא"ש ז"ל בפרק הערל סקי"ג דשדי נרגא בתשובת הרב שב יעקב הנז' וכתב אף אם יש להחמיר שלא ישא בת ישראל אבל מי יקח אשתו ממנו והמוציא עליו הראיה. וגם הביא שם ס' הרא"ם שניקב הגיד לא מקרי כ"ש אלא עקר והביאו דבריו רוב הפוסקים. וא"כ הצדיק הבא בשאלתו לצאת י"ש יכול לסמוך על דבריהם שלא להוציא אשתו עכת"ד ולזה נוטה דעת הרב בני אברהם ז"ל בסימן י"ב וכן ראיתי אחר ימים בספר בני בנימן הנד"ע בא"הע סימן ל"ב בתשובת מוה"ר הגדול ר"ל כמהר"א אשכנזי נר"ו בדנ"ג ע"א שסמך ג"כ על זה דכיון דס' הר"א ממיץ ז"ל לאו יחידאה היא והוי מערכה לקראת מערכה אין ראוי לכופה להוציא ומסתמיך ואזיל אס' הרב קרבן נתנאל וה' בני אברהם הנז' והגם דהרשב"ש ז"ל בסימן נ"ג כתב דכייפינן להוציא כיעו"ש היינו משום דאתריה דמר הרמב"ם ז"ל ולהכי לא הזכיר פלוגתא בזה ע"כ ושם ג"כ תמה הרב נר"ו על דברי הרב שב יעקב ז"ל במ"ש להכשיר את הבנים מטעם דדילמה בי"ש או אחר שנולדו הבנים שדבריו קשים לשמוע וכמו שתמה הרב י"א ז"ל והרב כתב לישב לזה מעין למ"ש בעניותין כיעו"ש. אלא שמע' הרב המופלא ראב"ד מקודש כמהר"ר יש"א ברכה נר"ו שם בסימן ל"א הוסיף עוד טעם אחר באותו נדון ממחלוקת הרמב"ם והרא"ש ודעמיהו בעל ידי חולי דלדעת רוב הפוסקים דקיימי בשיטת הרמב"ם ז"ל חשיב בי"ש וכשר ל"בק ואף לדעת הרא"ש כבר כתב הרב תומת ישרים בסי' נ"א דאם כבר נשא אשה אין כופין אותו לגרשה א"כ זכינו לדין וכו' עי"ש את"ד הרב הפוסק הי"ו והסכים על ידו בזה מוה"ר ר"ל נר"ו שם בסימן ל"ב וכתב שיפה אמר חנן. ולדידי אחרי המחי"ר מ"ש בשם הרב תמת ישרים דס"ל דאף להרא"ש אם נשא אין כופין אותו להוציא. הוא פלטת הקולמוס כי הא ודאי לדעת הרא"ש דס"ל דחשיב בי"א ודאי דאף אם נשא כופין אותו להוציא ככל חייבי לאוין וכך מבואר יפה בהילוך תשובות הרבנים בספר תומת ישרים בסימן כ"א וכ"ב וקכ"ה ורי"ג. אלא שהרב ז"ל כתב דנהי דאסיקנא דאין להתירו לכתחיל' כדי לחוש לס' הרא"ש ודעמיה המחמירים מ"מ אם עבר ונשא אין לכופו לגרש כיון דלכל הנהו רבוותא המתירים הו"ל גט מעושה ונמצא דהמחמיר לכתחילה כס' הרא"ש אתי לידי קולא אם יכופנו לגרש בדיעבד כיעו"ש והוא פשוט

עוד זאת אני תמיה ע"ד שכ' בפשיטו' דנ"ד חשיב על ידי חולי וחשיב בי"ש לדעת הרמב"ם וסיעתו. כי הנה ביארנו שהחולי היה בועא שיצא לו בגיד אלא שמל ידי התרופות נעשה הנקב. וכבר ידוע המבוכה הגדולה שהרעיש עליה האר"ש ומלואה הרב יעב"ץ ז"ל דכל שנגע בו יד אדם אפי' להרמב"ם וסיעתו חשיב בי"א אף אם עיקרו מחמת חולי כמבואר בקונטריס אגרת בקורת להרב הנז' ז"ל. ואף כי דעתי נוטה שכל שעיקרו מחמת חולי אף אם על ידי תחבושת ורטיה ניטלה העטרה או ניקבה וכדומה שהוא כשר לדעת המכשירים בעל ידי חולי וכמו שנבאר להלן בעה"י (עיין בסימן שאח"ז) מ"מ צא הוה להו למסתם סתומי כהלכה פסוקה שאין עליה חולק. ואולי סמכו על מ"ש בס' תמת ישרים שנדונם היה ג"כ בחתך סכין ותרופו' ולא חששו לומר דבכגו"ד חשיב בי"א לכ"ע למא דס"ל דכל שעיקרו מחמת חולי אין לחוש למה שייתהוה אחרי כן על ידי תרופות או אפי' חתך סכין. וגם הרב שבות יעקב ז"ל כתב גדולה מזאת כמש"ל אלא שלא הזכירוהו. ובס' פתחי תשובה א"הע סימן ה' סק"ה הביא תשובת הרב קהלת יעקב מקרלין ז"ל בסימן ג' ותשובת חמדת שלמה סי' מ"ה (וספרים אלו אינם מצוים במקומנו) שהעלו גם הם ז"ל שאין לכופו להוציא את אשתו וכסברת הרב שבות יעקב הנז"ל והסכימו ג"כ דבכגו"ד שהיה על ידי חולי אף שתחילתו על ידי אדם לא הוי רק כגרמא בעלמא ואין להחמיר ומותר לבא בקהל ושוב הביא דברי הרב בינת אדם בשער בית הנשים סימן כ"ה דבכגו"ד חשיב ליה כבי"א ופסול וסיים הרב בעל פתחי תשובה שם על דבריו דאפשר משום דלא שמיע ליה דברי הגדולים הנז' אי הוה שמיע ליה הוה מקבל מנייהו ע"כ ואנכי כבר גליתי דעתי שהוא קולא גדולה לומר דאפי' שעיקרו נעשה מחמת אדם כל שנחלה אח"ך חשיב כבי"ש להכשירו. ובפרט בנדון הרבנים הנז' דאיירי להכשירו לכתחילה ולהתירו בבת ישראל. ובודאי דמשום טעם זה לבד אינו כדאי להכשירו. ואין ספריהם מצוים אצלינו לעיין בהם ככל הצורך. (וצא ולמד כמה צווחו' צווח הרב חתם סופר בחא"הע סימן קמ"ח על מי שסומך על כל הכתוב בספרי המצינים מבלי ראות הדברים בשורשם) עכ"פ בנדון הרב הגדול יש"א ברכה נר"ו שעיקרו מחמת חולי וכנדון דידן יפה אמר חנן אלא שהי"ל להזכיר ולברר הדבר וכמדובר

ובעומדי בענין זה ראיתי להרב בעל הלבושים ז"ל בסימן זה דברים תמוהים שכתב וז"ל בכל אלו אם נעשו בי"א או הכהו קוץ דמעשיו גרמו לו שהלך לשם או עשה ענין שהוכה ע"י קוץ או כיוצא בו הו"ל נמי כמו על ידי אדם וכל זה פסול אבל אם נולד כך ממעי אמו או שנעשה בי"ש על ידי רעם וברד וכיוצא בהם כגון שנולד בהם שחין והמסה אותן או הסריחו ונימוקו ה"ז כשר לנו בקהל שכל אלו הוו בי"ש ואם בא על ידי חולי שחלה בגופו ובטלו ממנו אברים אלו י"א דהוי כמו בי"ש וכשר וי"א דהוי כמו בי"א ופסול ע"כ ונראה דעתו להחמיר בעל ידי חולי כס' הרא"ש ז"ל שהביאו בי"א בתרא. אלא דאנכי הרואה שיצא לידון בדבר חדש דע"כ לא נחלקו הרמב"ם והרא"ש ז"ל אלא בחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו דמר מכשיר ומר פוסל. אבל אם נולד בהם שחין והמסה אותם וכו' לכ"ע כשר. ולא ידעתי מנ"ל הא. דהן אמת שהרא"ש ז"ל לא פליג אלא באירע בו חולי ונסתרס. וגם רבינו הטור בנו ז"ל לא הזכיר דרך זה באירע בו שחין וכו'. אבל מי לא ידע בכל אלה שכל זה מחמת חולי מקרי ומה לי חולי שחין או חולי אחר. דאם נתת דבריך לשיעורין ואם הרא"ש ודעמיה פוסלים באירע בו חולי ונסתרס שבטלו האברים האלו מאליהם. כ"ש שיאסור בנולד