שו"ת תעלומות לב חלק ב יב

מקום לומר דכופין כלומר דלא ברירא ליה. דאם שיש לומר שלא כתב כן מהריב"ל ז"ל אלא דרך ענוה כדרכו בקדש לכתוב תמיד דרך אפשר וכמסתפק כמ"ש מהרח"ש ז"ל בח"א סימן ס"ה. משום דהיכא דאיכא רוב האוסרים הרי רובא דאורייתא. ואפי' בספק תורה אזלינן בתר רובא ומעוט נגד רוב לא חשיב ספק כמו שהאריך הגאון מז"ה ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סימן קכ"ו. וכן ראיתי לו ז"ל בחק"ל מה"ב חא"הע סימן כ"ז דקל"ה ע"ג בדין זה שכתב וז"ל כיון דרוב הפוסקים מתירים אין כאן ספק דמד"ת אזלינן אחר הרוב ועם שאנו חוששים להחמיר אע"ג דאיכא רוב אין זה אלא חשש דרבנן ובכי האי לא חשיב ספק תורה והנה אמת שראיתי בענין זה בתשו' אהלי תם סי' כ"א שכתב על מחלוקת זה בנקטינן להחמיר אף כי רבו המתירים וכו' וקשה דהיכי קרי ליה ספק תורה להחמיר נגד רוב וזה אינו וכו' עיש"ב. ודבר ה' בפיהו אמת כמו שהאריך בספרו הנורא בחיו"ד ח"א סימן קכ"ו. אך על מה שתמה על הרב אהלי תם ז"ל היכי חשיב ליה ספק תורה אחרי דאיכא רוב מתירים. נר"ל לישב דאין כוונת הרב ז"ל לומר דרבו המתירים על האוסרים. אלא כוונתו ברורה דרבו המתירים כמו שרבו האוסרים וחשיב ליה ספק שקול ובשל תורה ראוי להחמיר וכמו שביא' הוא ז"ל בחיו"ד ח"א שם דבס' שקול אזלי' להחמיר וכיון שהרב ז"ל לא עמד על מנין המתירים הרבים כמו שביארתי. וחשיב להרמב"ם והסמ"ג והרמ"ג לכת המתירים. והרא"ש ורש"י והרבנים מטראנא לכת האוסרים והירושלמי מסייעם. מפני זה חשיב ליה ספק שקול כמתבאר שם. הדרן לדברי מהריב"ל ז"ל ונאמר דבודאי בכגון נ"ד ונדון הרב תמת ישרים ז"ל שרבו המתירים על האוסרים דאין כופין אותו בקו"ע להוציא דבכגו"ד ודאי הוי חומרא דאתי לידי קולא. וכן כתב מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג אה"ע סימן ה' הג"הט ו' (והוכפלה בהג"הט ח') שה"ד הרבני' בס' תמת ישרי' הנז' ודברי מהריב"ל בתשובה זו וכתב דאפשר דבנדון בעל ת"י יודע דאם נשאת לא תצא ע"כ ולדידי הדבר פשוט ומבורר בדבריו כמש"ל. (ועין להרב יעבץ ז"ל באגרתו שם בד"ך ע"ב שהשיג על הרב הפוס' שכ' שדעת מהריב"ל דאין להוציא וכתב עליו דזה אינו שבכדונו היה כעין ס"ס ועם כל זה גמגם הרב ז"ל ובודאי בזה כוין להלכה לענין ניטלה הביצה דרבו האוסרים על המתיר. אבל מ"ש ע"ד הרבנים מהר"ר תם ומהרי"ד שכתבו שלא להוציא לענין חולי שאין דבריהם מוכרחים וצווחו ולית דמשגח בזו וכו' כיעו"ש בזה אתו הס"ר דפשוט הדבר שאין לכופו להוציא אף דהוי איסורא דאורייתא. מ"מ רובא נמי דאורייתא ומי יעצור כח לכוף לגרש בקו"ע נגד רובא דרבוותא המתירים בשופי. אלא שהוא ז"ל לשיטתיה אזיל שס' הרמב"ם ז"ל היא יחידאה ואין דבריו נכונים בזה כמש"ל וע"ע לקמן בזה

וראיתי לרבנן תקיפי מעי"ת אזמיר יע"א בתשו' הבאה בס' חיים ושלום ח"ב סימן י"ב שהביאו דברי מהריב"ל ז"ל הללו ותמהו עליו איך עלה בדעתו לאסור לכתחילה ולהחמיר אפי' בס"ס וסו"ד הצ"ע דבריו כיעו"ש ואתם הפליחה שבהדיא כתב מהריב"ל ז"ל כנ"ד דהוי כעין ס"ס וטעמו אפשר אי משום דהוי ס"ס בפד"ר ואיהו ז"ל ס"ל דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא כמתבאר מדבריו בח"ב סימן ב' וח"ג מ"א וסי' נ"ה ועין למז"ה הגדול ח"ד בדרא ז"ל בתשובתו שבס"ה חק"ל מה"ב חיו"ד סימן א'. או משום דס"ל שרבו האוסרים נגד ס' ר"ת ז"ל ומעוט נגד רוב ל"ח ספק. מטעם זה כתב דהוי כעין ס"ס וחשש להחמיר. וכן ראיתי עתה להרב בית אפרים ז"ל בחא"הע סימן ב' שה"ד מהריב"ל אלו דח"ג סימן צ"א וכתב וז"ל ומהריב"ל אזיל לשיטתו שכתב שרבו החולקים על סברת רבינו תם ובכהאי גוונא שרבו האוסרים על המתירים לא מצרפינן לספק ספיקא כמבואר בשפתי כהן סימן פ"ד ולכן כתב מהריב"ל דהוי כעין ס"ס ומה"ט נמי חש לס' המרדכי אע"ג דכמה דוכתי איהו גופיה מקל בס"ס ולא חש לס' זו כמ"ש מהרי"ט יו"ד סי' א' וכו' וגם כי ס"ס דמהריב"ל שני הספקות מחמת פלוגתא דרבוותא דכה"ג איכא דעות דלא חשיב ס"ס עכת"ד ודבריו מכוונים למ"ש בעניותין. ועין להרב זקן אהרן ז"ל בסימן זק"ן שכתב וז"ל אין לאדם להכניס ראשו בפלוגתא ומ"מ אין להוציא מידו והביא ראיה מתשו' הרא"ש ז"ל בענין מאיס עלי שכתב שראיות ר"י ור"ת חזקות וע"כז כתב ולהכא אני אומר אבל מה שעשה עשוי וסיים הרב ז"ל ואם בדבר ערוה דחמורה כתב כן כ"ש בלאו גרידא עכ"ד והם דברים ברורים ואמתיים

ובהיותי עסוק בענין זה ראיתי להרב שבות יעקב ז"ל בח"ג סימן ק"ז בנדון שלו באחד שבילדותו היה משחק עם הבחורים וקשרו לו חוט על גידו וניקב וכשגדל אחר שהיה לו בנים רצה לעגן את אשתו בהחזיקו עצמו לסריס וחשש על בניו חשש ממזרות. והשיב הרב ז"ל דהדבר שגוי במחלוקת ואין לאוסרו מספק היכא שכבר נשא ומכ"ש שאין להוציא לעז על בניו ונסתיע מתשובת מהריב"ל ותומת ישרים שהבאנו לעיל כיעוש"ב וכן ראיתי להרב בני אברהם מיוחס ז"ל בא"הע סי' י"ב שנשאל גם הוא בניקב הגיד בקטנותו ע"י נימא שקשרו לו שהביא מחלוקת הרא"ם ודעמיה וסיים דאין לכופו לגרש כיון דאיכא פלוגתא כמ"ש מהריב"ל ח"ג סימן צ"ב על מחלוקת ר"ת עם שאר הפוס' בניטלה ביצה אחת עכת"ד ואחרי המחי"ר אגב ריהטיה כתב כן בשם מהריב"ל. שהרואה יראה שהריב"ל שם על מחלוקת זה של ר"ת ודעמיה אדרבה כתב שהיה מקום לכופו כיון דרבו החולקים. ואף דלא ברירא ליה לכופו אי משום כבודו של ר"ת אשר כדאי הוא לסמוך עליו בש"ואת או שכתב כן כמסתפק מרוב ענותנותו וכמש"ל. מ"מ לא נתקררה דעתו באותו נדון אלא בהצטרף ס' אחר שהיה ע"י חולי דרבו המכשירים ומשום חומרא דאתי לידי קולא וכמש"ל

מ"מ דינו של הרב בני אברהם ז"ל דין אמת הוא כי רבו הסוברים ואומרים דאפי' היכא דרבו החולקים כל שס' המתירים נאמרה מפי גדולי הראשונים אין ראוי לכוף לגרש משום דהוי חומרא דאתי לידי קולא וכמ"ש הרב זקן אהרן ז"ל משם תשובת הרא"ש ז"ל וכמ"ש ג"כ הרב שבות יעקב שם וכשמתבאר יפה בתשובת הרבנים מהר"ר ת"ש ומהרי"ד. ובפרט היכא דרבו המתירים על האוסרים דלכ"ע מתירינן ליה אפי' באיסור תורה דרובה