שו"ת אהל משה יא

ולא די לנו זה הצער מהתוספתא שהעתיקה כהנוסחא הנדפסת ולא הגיה אותה כלום כדרכו בקודש ופירושו בלתי מובן כמ"ש אלא שהוסיף להעתיק את לשון הירושלמי לא כפי הנדפס בכל הדפוסים. בהיפוך עד שלא נשתכח שם הבעלים מהן אין אתה רשאי לשנותן למ"א. משנשכח שם הבעלים מהן את רשאי לשנותן למ"א ע"כ. סוף דבר דברי רבינו הגר"א ז"ל כאן מרפסין איגרי. ואולי שלטו בהם ידי זרים, להכניס דבריהם בדברי רבינו הקדושים: ואכתוב מה ששמעתי מאתו בחג הפסח דהאי שתא

בספרי פ' ראה (פיסקא קי"ט) ומנין שאם הענקת לו פעם אחת תעניק לו אפי' מאה פעמים ת"ל העניק תעניק עכ"ל. לכאורה תמוה להטיל החיוב על הבע"ב שיצא העבד חפשי מאתו. שיעניק להעבד תמיד בלי שיעור ובלי תכלית. והרב המפרש (זרע אברהם) לא העיר בזה כלום. (ומה שהראה מקום להברייתא הזאת בב"מ ל"א. הוא טעות כי לא נמצא שם). ואח"ז נדפס הספרי עם הגהות הגר"א ז"ל וראיתי שמחק את כל המאמר הזה. (וגם שם ציין המדפיס לב"מ ל"א. בטעות) ובא לידי הס' ספרי דבי רב להגאון מוהר"ד פארדו ז"ל. וראיתי שמפרש שאם חזר עבד זה כשיצא לחירות לגנוב ונמכר שנית לרבו הראשון דסד"א דלא חייב אלא פ"א. אבל לזה ששנה בחטא אימא ליפטר מההענקה כו' קמ"ל דאפי' מאה פעמים חייב עכ"ל. והוא דוחק והגוזמא של מאה פעמים בעבד אחד זהו דבר שא"א במציאות כלל. ולי נראה שאפשר לפרש מ"ש אפי' מאה פעמים. ר"ל אפי' שיש לו מאה עבדים (עי' שבת כ"ה ב' איזהו עשיר רע"א כל שיש לו כו' ומאה עבדים) חייב להעניק לכולם בעת צאתם לחפשי. ומ"ש הענקת לו, תעניק לו הוא שלא בדוקא. ור"ל לכל עבד. ובפס"ז איתא הלשון "העניק תעניק לו אפי' מאה פעמים" ומ"ש בספרי להלן (פיסקא ק"כ) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. הענקתי ושניתי לך אף אתה הענק לו ושנה לו. לא פירש בז"א מה הוא אומר הענק ושנה לו. וראיתי בפס"ז שהשמיט את המאמר הזה. וכן בילקוט ליתא. ובספרי דב"ר מפרש. שר"ל דאע"ג דכבר נתן לו שיעור הענקה אם נתברך הבית בגללו צריך לחזור ולהוסיף כפי ברכת הבית. א"נ דהאי תנא ר"מ הוא. וה"ק אע"פ שנתן לו שיעור הענקה כו' אם נשאר מין אחד שלא נתן לו צריך לחזור וליתן לו מאותו המין עכ"ל וכמה דחוק הוא. ותמהני מדוע לא פירש דהכוונה להיכי דנמכר ונשנה. כמ"ש הוא עצמו לעיל על הא דאפי' מאה פעמים

ומצאתי בס' פרשת דרכים (דרך מצרים דרוש ה') שכתב וז"ל. דאמרינן בספרי העניק תעניק לו כו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. כשם שאני הענקתי לך במצרים שנאמר וינצלו את מצרים אף אתה העניק תעניק נו ע"כ. וכן פירש"י וזכרת כי עבד היית והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים אף אתה הענק ושנה לו. ע"כ. הן אמת שדברי רש"י הללו דדריש העניק תעניק לומר שיעניק וישנה לו, לא ידעתי פירושו גם בהרמב"ם לא מצאתי רמז לדין זה. ומהסוגיא דפ"ק דקדושין (י"ז) נראה היפך מזה. דאמרינן אשר ברכך ה' אלהיך. יכול נתברך הבית בגללו מעניקין לו. לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו. ת"ל העניק תעניק מ"מ. הרי דרבויי דהעניק תעניק איצטריך לומר דאפי' לא נתברך הבית בגללו דמעניקין לו. וראב"ע דס"ל דברים ככתבן כו' לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו. אמרינן התם דלדידיה מאי דכתיב העניק תעניק הוא משום דדברה תורה כלשון בני אדם. הרי דדרשא הלזו דרש"י דיעניק וישנה לו. לא אתי לא כרבנן ולא כראב"ע. ודברי רש"י אלו צריכין לי תלמוד. עכ"ל הפר"ד. ואני אומר שדבריו צריכין לי תלמוד. כי הלא דברי רש"י הם דברי הספרי בלשונו ממש. ורש"י לא כתב כלל דהא הענק ושנה הוא מכפל דהעניק תעניק. ונראה בהדיא אשר אף שהזכיר הפר"ד כאן את הספרי לא עיין אז בפנים הספרי. כ"א כתב מזכרונו. (ולכן לא העתיק דברי הספרי ככתבם) ושכח כי דברי רש"י הוא בספרי. ולא דרש כלל מכפל הלשון של העניק תעניק. אתמהה

ובא כעת לפני ס' מנחת חינוך הנדמ"ח. וראיתי לו במצוה תפ"ב שהביא דברי רש"י אלו בפי' התורה וכתב ע"ז וז"ל ואיני מבין מה זה הפירוש הענק ושנה לו' ונראה דהיינו דצריך ליתן לו יותר מהשיעור כפי הברכה. אף דבגמ' דידן ילפינן ד"ז מאשר יברכך רש"י מפרש על פסוק וזכרת וגו' דזה טעם המצוה כמו ביזת מצרים וביזת הים עכ"ל. וגם ממנו נעלם במח"כ כי מקור רש"י הוא מהספרי. וגם לא הביא מהפר"ד. ואח"ז ראיתי בס' פנים יפות להגאון בעל הפלאה שהעתיק הדרש הזה בשם הילקוט (ולא מספרי ומרש"י) ופירש ג"כ כמ"ש דע"ע נמכר ונשנה כמו שפרשתי ושמחתי

ועל מ"ש בספרי העניק תעניק לו. לו ולא ליורשיו כתב הרב המפרש זרע אברהם דבגמ' (ט"ז ב') הביאו בברייתא ענק ע"ע לעצמו וענק אה"ע לעצמה ופריך בשלמא ענק אה"ע לעצמה למעוטי אחין כו' אלא ענק ע"ע לעצמו פשיטא אלא למאן כו' א"ר ששת הא מני תוטאי היא דתניא תוטאי אומר לו ולא לבעל חובו, ע"כ. וקשה אמאי לא משני לו ולא ליורשיו ומאי דוחקיה לאוקמיה כתוטאי. ושמא י"ל כו' עכ"ל. ובמח"כ אישתמטתיה מ"ש בגמ' בדף לפני זה (ט"ו א') לו ולא למוכר עצמו. ואידך ההוא מבע"ל לו ולא ליורשיו. יורשיו אמאי לא שכיר קרי' רחמנא כו' אלא לו ולא לבע"ח ע"כ הרי דגמ' דידן דחתה לכ"ע הך דרשא דספרי לו ולא ליורשיו. וס"ל דהענקה ליורשיו. עכ"ל הרב הגאון ר' מתתיהו שטראשון שי'. ודבריו מזהירים: