ראשית בכורים ט

ברכת ראשית א"ה הן יען כי הי' השלמת ספרי ר"ב הזה בעז"ה בחודש ניסן להמחזור הגדול ר"ב לחמה (לפ"ק) ע"כ ראיתי לפתוח הלום בברכה ופתח דברי יאיר בברכת המאור הגדול הזה וברוך ה' יוצר המאורות ועושה מעשה בראשית. יוצר הארץ ועושה הוא כוננה (ישעיה מ"ה) אשר החיינו והגיענו לזמן הזה כי עמו מקור חיים ובאורו נראה אור ומהרה יקיים בנו מקרא שכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום וגו' ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו' כי ה' יהיה לך לאור עולם כו' (שם ס') (ובריש פסחים אקרא דכאור בוקר יזרח שמש שמואל ב' כ"ג) דריש דה"ק כאור בוקר בעוה"ז כעין זריחת השמש לצדיקים לעוה"ב (וע"ש ברש"י ותוס' ז"ל בזה) ונ"ל דהא דמדייק הש"ס התם לפרש כן בהדיא דזריחת השמש לעוה"ב יהי' רק לצדיקים בלבד דלאו למעוטי רשעים לבד הוא דקאמר התם הכי (אף דבאמת קאי הך קרא דכאור בוקר אקרא דלקמי' שם דכתי' ביה בהדיא צדיק מושל כו') וכן בחגיגה י"ב דנפק"ל מקרא דויר"א את האור כי טוב האור שברא הקב"ה ביום ראשון גנזו לצדיקים לע"ל ע"ש דהתם נמי אף דודאי למעוטי רשעים הוא דקאתי וכדנפק"ל התם מקרא דוימנע מרשעים אורם ע"ש מ"מ י"ל דהתם נמי נקט בדוקא הכי דהאור נגנז לצדיקים בלבד ולאו למעוטי לרשעים לבד דקאמר הכי דלהכי ודאי דלא אצטריך כלל באמת ואטו לא ידעינן עד השתא דהעוה"ב הוא לצדיקים לבד אולם נראה באמת דעיקר דיוקא דהש"ס בזה הוא רק ע"פ המסקנא דלהלן בפסחים ס"ח (ובסנהדרין צ"א) ארומיא דקראי הנ"ל התם דכתיב (שם כ"ד] וחפרה כו' ובושה החמה כו' וכתיב (שם ל' הנ"ל) והי' אור הלבנה כו' ואור החמה יהיה שבעתים כו' (וה"נ הוה מצי לאתויי התם הך רומיא הנ"ל מקרא דלא יהי' עוד השמש כו' הנ"ל (וע"ש במהרש"א ז"ל בחא"ג בפ' חלק מ"ש בזה) רק י"ל דניחא ליה להביא מהמוקדם בזה דקרא דוחפרה הלבנה כו' הנ"ל קדים לי' לקרא דלא יהי' עוד השמש כו' בישעי' שם וכמ"ש) ומשני התם דכאן לימות המשיח כו' והדר אמר עלה התם דלשמואל דא' דאין בין העוה"ז לימות המשיח כו' דאידי ואידי לעוה"ב ול"ק כאן במחנה שכינה וכאן במחנה צדיקים ע"ש, וא"ש בפשיטות בזה דהוצרך לאוקמי נמי להך קרא דכאור בוקר כו' הנ"ל במחנה צדיקים לבד לעוה"ב וכן באור של יום ראשון שגנזו הקב"ה לעוה"ב כהוא רק לצדיקים בלבד וכמ"ש כי היכי דלא תקשה עלה מאינך קראי דבושה החמה כו ולא יהי' לך עוד השמש לאור כו' הנ"ל דמיירי ע"כ בעוה"ב וכמ"ש רק משום דסמיך נמי בריש פסחים ובחגיגה הנ"ל על הך שינויא דלהלן בפסחים ובסנהדרין הנ"ל דהנהו קראי במחנה שכינה לחוד היא דקמיירי באמת וקראי דוהי' אור הלבנה כו' וכא ר בוקר כו' הנ"ל וו ודאי דמיירי נמי לעוה"ב רק דבמחנה צדיקים לחוד הוא דקמיירי ודאי וכמ"ש וא"ש (והא דא' כאן במחנה שכינה כו' י"ל דהיינו כדא' בתענית ט"ו לא הכל לאורה כו' צדיקים לאורה דכתיב אור זרוע לצדיק (ואולי ר"ל דהאור זרוע מאז לצדיק דהיינו האור שנברא ביום ראשין שגנזו הקב"ה לצדיקים לעוה"ב כדא' בחגיגה י"ב הנ"ל) ולישרי לב כו' ופירש"י ז"ל דישרים עדיפי מצדיקים ע"ש וע' במדרש תהלים י"א אקרא דישר יחזו פנימו דשבע כתות הם שעתידין לעמוד לעתיד לבא לפני חי וקיים כו' וא זהו כת המעולה שבהם שמקבלין פני השכינה זו כת ישרים דכתיב ישבו ישרים את פניך כו' ד"א כו' אלו שבעה כתות של צדיקים שדומין לחמה כו' והכת הראשונה רואה פני המלך דכתיב ישבו ישרים כו' ע"ש וי"ל בפשיטות דהיינו נמי מחנה צדיקים ומחנה שכינה דבש"ס דילן בפסחים הנ"ל (וע"ש בגהש"ס להגרע"א ז"ל) וצדיקים וישרים דבתענית הנ"ל ודו"ק ואכמ"ל) ומהרה יקויים בנו מ"ש קומי אורי כו וכבוד ה' כו ונזכה כולנו מהרה לאורו אמן: וראיתי להעלות נא בעז"ה בפתח דברינו אלה משנ"ל לומר בזה ע"ד המחלוקת הגדולה אשר מעולם אצל חכמי ישראל והאומות במדת שנת החמה האמתית. אם הוא שס"ה ימים עם שש שעות מכוונים (והוא תקופת שמואל בעירובין ד' נ"ו דאמר שם דאין בין תקופה לתקופה אלא צ"א יום וז' שעות ומחצה שהוא לד' תקופות השנה שס"ה יום ורביע וכ"ה בפרקי דר"א פ"ו ע"ש וה"נ ס"ל לאביי לכאורה בברכות נ"ט דאמר דכל כ"ח שנין הדר מחזור ונפלה תקופת ניסן באורתא דתלת כו' שהוא משום דבכל כ"ח שנה נתקבצים גם הששה שעות שבכל שנה לשבוע שלימה ג"כ והיינו כשמואל לבד (ומש"ש רש"י דז' מחזורות קטנים למחז"ג וסימנם דב"ז הגא"ו כו' הוא מפרקי דר"א פ"ו הנ"ל ע"פ וכן מ"ש רש"י ז"ל בעירובין שם בד"ה ואין תקופה משוכה מחברתה כו' דהסימן הוא אז"ח גי"ח וא"ח טד"ח (ור"ל תקופה א' תחילת שעה א' ותקופה ב' ז' שעות וחצי ותקופה ג' בג' שעות ותקופה ד' י' שעות וחצי ותקופה ה' ו' שעות ותקופה ו' א' וחצי ותקופה ז' ט' ותקופה ח' ד' וחצי וכן חוזר חלילה תמיד) הוא ג"כ מפרקי דר"א שם ורק שיש ט' ס בזה וכמ"ש בביאור הרד"ל ז"ל ע"ש). או ששנת החמה הוא רק שס"ה יום וה' שעות וחמשים וחמשה מינוט וחצי (פחות חלק אחד מארבעה עשר במינוט בקירוב) וכמ"ש ברמב"ם ז"ל רפ"י מה' קידוש החודש ע"ש (ובמפרש יש שם ט"ס במ"ש שחשבון זה הוא לד' ר' אדא שא' שהוא שש שעות פחות כ"ב חלקים ועוד כו' ע"ש וטס"ה וצ"ל פחות פ"ב חלקים כו') וע' עוד במפרש שם בפ"ו ה"ד ובס' יסוד עולם מאמר ג' פ"ב ע"ש). והנה הדבר פשוט דהעיקר ודאי כדעה זו שהוא נודע גם במופת באמת ומיום השוה של ניסן בזמנינו וכמ"ש בזה בכל ספרי התוכנים וכמ"ש ג"כ הרמב"ם ז"ל בפ"י ה"ו הנ"ל דגם הב"ד הגדול היו ס מכין לענין עיבור השנה רק על חשבון תקופה זו לבד לפי שהוא האמת יותר כו' וכמו שנתבארו באיצטגנינות יותר מן חשבון הראשון כו ע"ש ( והדבר פשוט ג"כ דכל חשבוני שנות העיבור בכל י"ט שנה של מחזור קטן ללבנה שהוא גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו שם הי"א (והוא מפרקי דר"א סוף פ"ח שלש שלש ושתים וג' ג' ג' ושתים (וכמו שהגי' שם הגרד"ל ז"ל ע"ש ובס' יסוד עולם מאמר ד' פי"ד) שהוא מיוסד ג"כ רק ע"פ חשבון תקופה זו שהיא תקופת ר' אדא לפי שהיא העיקרית באמת ולכן אין אנו צריכין לעבר בשנת ה' וט"ז למח"ק. אף דתקופת טבת שלד' שמואל נמשך אז אחר חג הפסח ותקופת תמוז עד לאחר חג הסוכות כנודע (ואנן קיי"ל דעל תקופת ניסן לבד אם תמשך אחר ט"ז ניסן מעברין השנה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' קה"ח ה"ב דעל סימן זה לבד סומכין ומעברין כו' [ובהשגות הרמ"ה ז"ל שם נראה לענ"ד שיש ט"ס בדבריו באמת שהשיג שם בזה על הרמב"ם מההיא דסנהדרין י"א דעל התקופה לבד אין מעברין ושוב כ' דאי משום ההיא דר"ה כ"א דשלח ר"ה כו' כדמשכה תקופת טבת עד ט"ז בניסן עברה כו' התם בתקופת טבת קאי כו' וכיון דמשכה ת' טבת עד ט"ז ניסן משכה תקו' תמוז עד בתר החג ואמטו להכי מעברין חדא דבעינן אביב בתקופת ניסן וליכא (נראה דצ"ל אביב של תקופה שיהי' בחודש ניסן וכדא' בגמ' שם) ותו דבעינן כולי החג כו' וכי קתני דעל א' אין מעברין אתשרי קאי כו' והיינו כשלא היתה חסירה תקופת תמוז רק פ"ז יום דכי משכה תקו' תמוז עד ט"ז תשרי ותו לא (כצ"ל) אשתכח דלא משכה תקו' טבת עד פ"ז ניסן כו' ואין מעברין על התקופה לבדה (ר"ל על תקופת תשרי לבדה וכמ"ש) דלא דחינן תרתי כו' עכ"ל והוא תמוה טובא לכאורה מראשו ועד סופו דאחרי דניחא ליה הך סוגיא דר"ה דמשום דאיירי התם בתקו' ניסן באמת ולכן ס"ל ודאי דמעברין בזה גם על התקופה לבד ומשום דאית בי' תרתי שאין הפסח בזמנו ואין חג הסוכות בזמנו וכמ"ש הרמ"ה בעצמו א"כ שוב אין שום השגה על הרמב"ם בזה כלל דהרי גם הרמב"ם ז"ל בתקופת ניסן קא מיירי התם להדיא וכמ"ש (וד' הרמ"ה ז"ל הללו הועתק גם בכ"מ שם פ"ד הט"ז כלשון הנ"ל ע"ש) אבל לענ"ד נראה דטס"ה באמת ובמקום מ"ש לפנינו ואי משום ההיא דר"ה כו' צ"ל [ואולי סמך בזה עלה] דגרסי' בר"ה כו' ואח"כ צ"ל והתם נמי בתקו' טבת קאי כדמפרש בהדיא וטעמא משום דכיון דמשכה תקו' טבת כו' כצ"ל וא"ש לפ"ז כ"ד הרמ"ה ז"ל הנ"ל שבא ליישב ד' הרמב"ם באמת בזה דמהך סוגיא דר"ה מוכח כותי' בודאי ודלא תקשה לן מסוגיא דסנהדרין הנ"ל ע"כ צריך לחלק בהכי בין תקופת ניסן לתקו' תשרי דעל תקו' ניסן לבד כדמשכה עד ט"ז ניסן ודאי דמעברין עלי' כהך סוגיא דר"ה הנ"ל ומטעמא דאית בה תרתי באמת משום פסח ומשום חג ג"כ וכמ"ש אבל הסוגיא דסנהדרין דמיירי בתקו' תשרי לבד משו"ה תני התם דאין מעברין על תקיפה זו לבד והיינו בדלא משכה תקו' תמוז רק עד עשרים בתשרי שאם נחשוב להחדשי' שמניסן עד תשרי באחד מלא ואחד חסר אשתכח דנפל תקו' ניסן שלפניו בט"ו ניסן דאכתי איכא אביב של הקו' ניסן במקצת ימי חידושה של לבנה (למ"ד שם י"ג דיום תקופה מתחיל או שנפלה בתחינת לילה וע"ש ברש"י ד"ה ט"ז ושם ע"ב תוד"ה שמור (ומש"ש דלברכת הלבנה מדמינן לה ע"ש צע"ק דא"כ הי"ל למחשב גם גבי תקופה ט"ו לשעת המולד וע' בטושו"ע א"ח ס' תכ"ו ס"ג ונ"מ גם כשנפלה תקופת ניסן בחצי הלילה או בתחילת היום וחציו כדא' בעירובין נ"ו וע"ש בתוס' דסנהדרין להלן ושם ע"א ד"ה פ"ו וצ"ע ועוד דהרי בברכת הלבנה קיי"ל דלא מקרי בחידושה רק עד י"ד יום וי"ח שעות וכ"ב מינוט וחלק אחד מל"ו במינוט מהמולד שהוא חצי כ"ט י"ב חשצ"ג וע"ס בב"י ס' תכ"ו הנ"ל ובכ"מ פ"י מה' ברכות הי"ז בשם הר"מ ז"ל ובהג"ה שם ס"ג ובמ"א ס"ק י"ב ע"ש וצ"ע) ולכן אין מעברין בכה"ג על תקופת תשרי לבד ומשא"כ כשנפלה תקופת ניסן בט"ז דאז מעברין על תקו' ניסן לבד (גם בלא אביב ופירות האילן) משום דאית בה תרתי פסח וחג וכמ"ש (והוא דלא כמו שנראה מפירש"י ז"ל שם י"א ד"ה ועל התקופה כו' וע"ש במהרש"א ז"ל וגם מיושב לפ"ז בפשיטות קושית התוס' ד"ה שמור הנ"ל (שהקשו שם דל"ל הטעם משום אביב של תקופת ניסן דתיפו"ל משום תקופת תשרי כו' ע"ש) וגם קושית התוס' בר"ה כ"א ד"ה עברה כו' ע"ש וע' במנחת אהרן ז"ל שם ואכמ"ל): ולכאורה הי' אפשר לפרש ג"כ ע"פ ד' הרמ"ה ז"ל הנ"ל בזה הך ברייתא דסנהדרין י"ג בהא דא"ר יוסי התם דמחשבין על התקופה שלפני הפסח (שהוא טבת) אם חסירה עד ט"ז ניסן מעברין כו' דר"ל ג"כ דמעברין על התקופה לבד בכה"ג ומשום דבקופות ניסן בלבד הו"ל תרתי משום פסח ומשום חג וכמ"ש אולם לפ"ז לא א"ש כל הך סוגיא דהתם בזה ע"ש וצ"ע (וע"ש בתוספתא דסנהדרין פ"ב דבד' ר' יהודה גרסי' הכי התם דאם התקופה שלפני הפסח חכירה ששה עשר כו' מעברין כו' ע"ש ובגי' דידן גרסי' בד"ר יהודה שתי ידות בחודש (תשרי) כו' [ובתוס' שם ר' יוסי קא"ל ע"ש ובירוש' שם יש