ראשית בכורים (בכורות) ד

בכורות פרק ראשון (דף ב') בגמ' דאי תנא לוקח הו"א משום דקא מייתי לה לקדושה, פירש"י שתהא שובתת בשבת וכיון דמצוה קעביד ליכא למקנסי', ובתוס' כתבו דלפ"ה הא דמפקע לה מקדושה יתפרש ג"כ משום דעכו"ם עושה בה מלאכה בשבת וכ"כ בפי' רבינו גרשום, ולכאו' אינו מובן מה מצוה קעביד במה שקונה בהמה שתהי' שובתת אולו הרי העשה דשביתת בהמתו אינה גדר חיוב רק גדר שלילה שאם יש לו בהמה מוזהר על שביתתה, וכ"כ עשה זו מתקיימת כשהבהמה היתה של הנכרי ולא הי' קפידא בשביתתה, ועי' שיטמ"ק אות ח' בשם תוס' חיצוניות שהרגישו בזה:

ועוד הא בש"ס ע"ז (ט"ו) אמרי' בטעם איסור מכירת בהמה גסה לנכרי משום גזירה דשאלה שכירות ונסיוני, ואם איתא דאסור למכור בהמה לנכרי מפני שמבטל מנות שביתת בהמתו למ"ל כל הנך גזירות תיפוק לה מטעם זה:

ולפי הנראה ס"ל לרש"י ור"ג דמי שאין לו בהמה כלל אף שאינו עובר אעשה דשביתת בהמתו מ"מ אינו מקיימה ג"כ, ולא דמי לעשה דשבתון שבגוף האדם דכל אחד מקיים במה ששובת ממלאכה, דהא אין ידיו אסורות מלעשות מלאכה ולא בדיל מינה כל השבוע ע"כ כשיושב ואינו עושה מקיים מ"ע, משא"כ בשביתת בהמתו דאינה מתקיימת אלא במי שיש לו בהמה שיכולה לעשות והיא שובתת, ומטעם זה יש סרך איסור במכירת בהמתו דעי"ז גורם לבטל קיום העשה דשביתת בהמתו, ודמיא למש"כ בטור או"ח סי' תל"ו בשם אבי העזרי דהיוצא מביתו תוך ל' יום קודם הפסח ובדעתו לפרש בים או לצאת בשיירא באופן שלא ידור בבית בפסח חייב לבדוק ולבער כדי לקיים מצות תשביתו כיון שלא יוכל לקיימה כשיגיע הפסח, ואף שלא יעבור אז ג"כ שהרי יהי' מנוקה מחמץ מ"מ מוטל עליו לקיים המצוה בפועל, ולא אזיל בשיטת המהרי"ק דאף מי שהוא מנוקה מחמץ בלי שום מעשה מקיים עשה דתשביתו, ועי' אבני נזר או"ח סי' שי"ח שביאר דהמצוה היא ההשבתה בפועל ועי' ט"ז שם ובשו"ע הרב סכ"א שם ביאר היטב שיטת אבי העזרי ושיטת החולקים עליו:

והנה רש"י ור"ג כאן אזלי בשיטת אבי העזרי, אך כמו דהתם החיוב מוטל עליו רק בשיצא מהבית תוך ל' לפני הפסח, כ"כ כאן יהי' סרך איסור רק תוך ג' ימים לפני השבת דיש להם השתוות לתוך ל' שלפני הפסח כדמבואר פ"ק דשבת (די"ט) גבי אין מפליגין בספינה וברז"ה שם ובשו"ע או"ח סי' רמ"ח עיי"ש:

ובזה אתי שפיר הא דלא אמרי' בע"ז שם שטעם איסור המכירה הוא מפני ביטול קיום מצות שביתת בהמתו דמחמת זה לא הי' מקום לאסור המכירה רק תוך ג' ימים, ומתני' סתמא קתני, ומוכרח לפרש טעמים אחרים, ועוד דטעם זה לא יספיק למי שמשייר לעצמו עוד בהמות שע"י יקיים המצוה (ולא דמי לנידון התוס' שבת (צ"ד:

) ד"ה והא גבי כזית ממת גדול כמובן:

וכמו כן יש סרך מצוה לקנות בהמה לשיטתם שעי' יוכל לקיים מצות שביתת בהמתו וכן לקנות חמץ שעי"ז יוכל לקיים מצות תשביתו, ודמיא קצת למש"כ בתוס' פסחים (קי"ג:

) ותוס' שבת (ל"ב) דאף דמי שאין לו בגד של ד' כנפות פטור מציצית מ"מ יש לחזור להביא עצמו לידי חיוב, ואף דיש לחלק בין הנושאים מ"מ קצת מצוה יש בדבר:

ואף דשיטת רש"י בע"ז (ט"ו) דבמניעת שביתת בהמתו עובר בל"ת מ"מ אתי שפיר מה שפי' כאן, דאף לענין ל"ת יש נ"מ בין יש לו בהמה לאין לו כדאיתא בקדושין (ל"ט:

) דהא דישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה זהו רק כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה, ואף כאן מי שיש לו בהמה שהיא עובדת בכל השבוע, ואינו מניחה לעבוד בשבת אף דיש לו פסידא במניעת עבודתה נוכל שכר כעושה מצוה, [ועי' אב"נ חיו"ד סי' נ"ג שנסתפק אם פי' המפרש למס' בכורות הוא מרש"י ז"ל וא"כ אפי' יהי' סותר שיטת רש"י דשם לק"מ]:

שוב ראיתי באבני נזר יו"ד סי' תנ"ח שכתב דאין לאסור מכירת בהמה לגוי משום דמפקע לה ממצות שביתת בהמתו משום דשביתת בהמתו אינה נמנית למצוה בפ"ע, וע"כ המצוה היא שישבות האדם וכל השייכים אליו, ואם שבת האדם בלבד ולא בהמתו לא שבת שביתה גמורה, ומי שאין לו בהמה מקיים המצוה כמו מי שיש לו, והביא ראי' מד' השו"ע סי' רמ"ו שמי שיש לו בהמה אצל נכרי מחויב להפקירה ולא מצינו מי שחולק בזה עייש"ה, והנה הא דלא מייתי שיטת רש"י ור"ג כאן נראה פשוט, דלא בא שם רק להשיב להשואל שהקשה דא"כ יאסור למכור בהמתו לגוי דמפקע לה משביתת בהמתו, וע"ז השיב דמה שאין דין זה מוסכם מכל הפוסקים הוא מטעם הנ"ל, ולשיטת רש"י ע"כ אין זה סוג שביתת עצמו, ומ"מ לא קשה מה דלא נמנה למצוה בפ"ע דלשיטתו הוא בל"ת, ומה"ט נמי מחויב להפקיר בהמתו שאצל הנכרי כמש"כ באב"נ שם עייש"ה:

ברש"י ד"ה אימא ליקנסי' לפדות העובר מן העכו"ם וליתנו לכהן, משמע דבשעה שהוא ביד העכו"ם אין הפדיון מועיל רק צריך לפדותו מיד העכו"ם ואח"כ יתננו לכהן, והאי יתננו לכהן לאו דוקא שיתן החמור ע מו לכהן דהא לכתחלה אינו רשאי ליתן הפט"ח ע מו לכהן אא"כ יפדנו הכהן בפניו, כדאיתא לקמן (י"ב:

) וא"כ מוטב שהישראל בעצמו יפדנו בשה או בשויו ויתן הפדיון לכהן וקשה קצת מה שפירש"י יתננו לכהן דמשמע לכאורה