ביאור יש"ר על התורה, במדבר ט:יג

וחדל לעשות הפסח, מבלי הכרח ומזדון לבו, והנה לא צוה הכתוב על עשיית פסח שני אלא למנוע הטמא מלעשות הראשון, כי המניעה היא בעצמו, אבל מי שהיה בדרך וצוה שישחטו ויזרקו עליו ויבא ויאכל לערב, מותר לעשות הראשון, דקיימא לן מיחס הוא דחס רחמנא עילויה ואי עביד תבא עליו ברכה, ויתכן שלכך הזכיר הכתוב רחוקה, כי בדרך הקרובה הרשות בידו לעשות השני או הראשון:

לא הקריב במעדו, בי"ד לניסן, ויתכן שיכלול גם יום י"ד אייר שהוא המועד לטמאים ולרחוקים, ובא ללמד שטמא או רחוק שחדל לעשות הפסח בחדש השני ענשו ג"כ בכרת, שהרי חדל לעשותו במועדו הקבוע לו: