ביאור יש"ר על התורה, במדבר ו:יד

והקריב את קרבנו, טעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלואת ימי נזרו, כי הוא עתה נזיר מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כענין שאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב' י"א) השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא לה', והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם:

כבש, זכר כמשפט העולה:

וכבשה, נקבה כמשפט החטאת:

לשלמים, שלמי שמחה על שהשלים מה שנדר: