ביאור יש"ר על התורה, במדבר כד:יז

אראנו ולא עתה, הכונה הכוללת בזאת הנבואה על הצלחת ישראל בימי דוד ומפלת מואב בעת ההיא, ולפי שדוד היה יותר מארבע מאות שנה אחר בלעם לכן אמר אראנו ולא עתה, כלומר זה יהיה בזמן רחוק:

דרך כוכב מיעקב, זה דוד, ודמה המלך לרוב גדולתו ומעלתו הרמה לכוכב, ור"ל יקום מזל ליעקב, ואמר בלשון עבר במקום עתיד כדרך הנביאים שיראו הדבר ברור כאילו הדבר לפניהם,

וקם שבט, מלך רודה ומושל,

ומחץ פאתי מואב, וכן עשה דוד כדכתיב השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית (ש"ב ח' ב'):

פאתי, שרי, ואפשר שהוא כמו פחתי בחילוף החי"ת באל"ף:

וקרקר כל בני שת, אילו פירושו שישמיד כל יושבי תבל ושוכני ארץ שכלם יצאו מן שת בנו של אד"הר יקשה מאד כי לא מצינו בדוד שעשה כן, ואף אם נפרש הפסוק על מלך המשיח, היכן מצאנו שישמיד כל המין האנושי אשר לא מבני ישראל המה ותהיה הארץ שממה לכן יראה שמלת וקרקר הוא לשון שררה ואדנות, כי כן בארמית סך קירי פלסתר (ע"ז דף י"א ע"ב) פירש"י קירי קצין, וכן מתלתא קיראי שמיע לי (ע"ז דף מ' ע"א) פי' קיראי אדונים, וכן והוה קרא קירי קירי (חולין דף קל"ט ע"ב) פירש"י אדוני אדוני, אף כאן וקרקר פירושו ימשול וירדה, ומלת שת לדעתי הוא כמו שאת בחסרון האל"ף, וענינו המיה ורעש כמו השאת והשבר (איכה ג' מ"ז) שגם בו האל"ף נחה, ובני שת הם בני מואב שהיו מתגאים בגבורתם והומים בקול המולה על שאר העמים, ואף עליהם ימשול מלך ישראל, וכלשון הזה מצאנו בירמיה (מ"ח מ"ה) כשניבא על מואב, ולקח מליצותיו מפסוקי התורה, אמר כי אש יצאה מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון, הרי שבמקום בני שת אמר בני שאון, ובא זה ולימד על זה: