ביאור יש"ר על התורה, במדבר כד:יד

לכה איעצך אחז"ל שנתן לו עצה להפקיר בנות מואב לפני ישראל כדי להכשילם, וכן מפורש בפסוק הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (לקמן ל"א ט"ז) ונכלל בעצה הזאת גם להכשילם בע"ז לזבוח לבעל פעור, והסכימו יחד מואב ומדין להחטיא את ישראל בנכליהם, אבל לפי שעיקר המכשול הזה בא ממדין כי בלעם היה היועץ, לכן בא הצווי צרור את המדינים וכו':

אשר יעשה, כמו בעבור מה שיעשה: