ביאור יש"ר על התורה, במדבר כב:יב

לא תלך עמהם לא תאר, תחלה צוהו שלא ילך כלל, כי ההליכה בלבד היא פשע גדול בה' מאחר שכוונתו היתה לחלוק על המקום ב"ה, ולזה בא האתנח במלת עמהם, ואח"כ אמר שלא יקללם אפילו בלא הליכה כי הדבר בעצמו נמנע מצד היות העם כבר ברוך מפי אדון הברכות שבירך את האבות ראשי האומה, כי לאברהם אמר והיה ברכה (בראשית י"ב ב'), ליצחק ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כ"ה י"א), וליעקב ויברך אותו שם (שם ל"ב כ"ט), הרי שהם ברוכים ואין האל בן אדם שיתנחם, כמו שהודה בלעם לבסוף בעל כרחו: